מדוע יש רבנים מעשנים??<

שלום וברכה

אינני מעשן, ואף איני יכול לעמוד בקרבת מעשנים, אולם המעשנים מסתמכים על תשובתו של גדול הדור המצורפת בזה. וכך כותב מרן רבי משה פיינשטיין בספרו אגרות משה חלק חו"מ ב סימן עו מע"כ ידידי הנכבד מאד בן תורה וירא שמים באמת מוהר"ר ד"ר ר` מאיר רוזנר שליט"א. אם יש איסור בעישון סיגריות.

נראה פשוט שבדבר שיש הרבה שלא קשה להם לבריאותם כלום, כגון הרבה מיני מאכלים שאנשים נהנים מהם ביותר, כבשר שמן, ודברים חריפים ביותר, אבל קשה זה לבריאותם של כמה אנשים, אין בזה איסור מלאוכלם מצד חשש סכנה, מאחר שרוב אנשים לא מסתכנים מזה. ועיין ברמב"ם פ"ד מדעות שנקט שם עניני אוכלים ומשקים הטובים לבריאות הגוף והרעים לבריאות הגוף ולא כתב בלשון איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן שאסרו חכמים, כפי שכתב בהסרת מכשול שיש בו סכנת נפשות (בפרק י"א מהל` רוצח ה"ד) שאסור להניחו ומחוייבים להסירו אפילו שהוא חשש רק לעצמו, ממצוות עשה מן התורה דהשמר לך ושמור נפשך ובלאו דלא תשים דמים בביתיך, וכשיש רק חשש סכנה אסרו מדרבנן ומכין מכת מרדות. אלא שהרמב"ם כתב לעניין הנ"ל רק הקדמה מסברא בעלמא בראש הפרק (רמב"ם פ"ד מה` דעות) "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא שהרי א"א שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק עצמו", והוא משום שעל כל הדברים האלו שפירט אותם לא שייך לאוסרם ממש מאחר שהרוב מהן עניני הנאה הם, ולרוב האנשים לא מזיק להם כלום, שלכן לא שייך לאסור אלא רק לעורר להעלום במה שידעו איזה דבר הוא טוב ואיזה דבר הוא רע ולייעץ להם כפי הלשון שנקט הרמב"ם שם. ולדברים כאלו דומה עישון סיגריות שאלו הרגילים בזה נהנים מזה מאוד ומצטערים כשאין להם סיגריות עוד יותר מחסרון מיני אוכלים טובים, ואף יותר מחסרון אוכלים לגמרי לזמן קצר, והקלקול לחלות מזה הוא עכ"פ רק מיעוט קטן, וכ"ש להחלות מזה בסרטן (קענסער) ובעוד מחלות מסוכנות הוא קטן ביותר, שאף שכבודו ראה הרבה חולים, שמען כבודו שהוא רופא ונמצא בבית החולים ורואה כמעט בכל יום חולים בסרטן הריאה והגרון וגם באיברים אחרים שנמצאו יותר באלו שמעשנים סיגריות, וכן הוא גם בשאר בתי חולים, מ"מ ודאי כל החולים הנמצאים בבתי החולים וגם בצירוף אלו שלא באו לבתי החולים הוא מיעוט לגבי אלו דעלמא שנמצאו בבתיהם שלא נחלו כלל, ובחשש כזה אומרים `שומר פתאים השם`.

אבל וודאי מן הראוי לכל איש, ובפרט לבני תורה שלא לעשן, מאחר שהוא חשש סכנה ואין בזה שום תועלת וגם הנאה לאלו שלא הורגלו בזה, וממילא וודאי אין להתרגל לזה, ולא יניח אדם לבניו הקטנים שיתרגלו בזה אף אם הוא עצמו נתרגל, וגם בלא עניין חשש הסכנה הזה יש לאסור להתרגל בזה שהרי וודאי אין להמשיך עצמו לריבוי תאוות והנאות, אלא אדרבא מהראוי לכל אדם למעט עצמו מתאוות ותענוגים יתרים. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

זכור כי הרבנים שאתה רואה אותם מעשנים התרגלו לזה לפני שהיו לתלמידי חכמים ורבנים, כיום זה כבר בגדר הצורך שמבאר רבינו משה פיינשטיין בתשובה.

בהצלחה – מנשה ישראל