נישואים בשביל שמירת הברית

שלום

אשריכם שאתם זוכים להינצל מבעיית הבעיות של הרווקים, האיסור הנוראי הזה של הוצאת זרע לבטלה, ואכן זכותכם גדולה מאוד ולפי המבואר בגמ` הקב"ה מכריז בכל יום על גבורתכם, וכלשון הגמ` פסחים (דף קיג עמוד א): "אמר רבי יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקדוש ברוך הוא בכל יום: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא...". לעומת המדע כיום, שאפי` מעודדת את האוננות שבגין החטא הזה בא המבול לעולם, ניצבת לה תורת ישראל ומזהירה על החורבן הנוראי שהאדם ממיט על עצמו ועל סובביו בכך שהוא מוציא זרע לבטלה, וכידוע שהמזל של האדם נאבד ממנו על ידי מעשה זה, וראשי תיבות מ`וציא ז`רע ל`בטלה מלמדים על כך. חז"ל קבעו בחכמתם בלשון הזה:

אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע. ופירוש האימרה החכמה כי אבר הקטן הזה שבו תלוי כל הערך של האדם, אם משביע אותו בשפיכת זרע או בביאות אסורות ובביאות מיותרות, והוא חושב שבכך הוא משביע אותו, ויש אולי הרגשת שחרור לאחרי המעשה, האמת הוא שהיצר הזה רק התחזק על ידי זה, ולא מעט זמן יעבור עד שהתאווה יתגבר עליו ביתר שאת וביתר עוז, זה רק מגביר את היצר עד שלא ידע מעצורים, ולא ימצא לעצמו פורקן אלא במעשה מגונה יותר, ורק מי שהוא חכם ומרעיב את האבר, אף שבשעת מעשה זה קשה לו מכל מקום במניעה הזאת הוא בעצם גורם שהאבר יהיה שבע ולא ירגיש צורך לעניין הזה, ורק אז ירגיש עד כמה ההבדל בין אדם שרוב במחשבה שלו מוקדש לעניין הזה, לבין אדם המשוחרר מיצר רע זה.

אילו יש זרעים באדם הצריכים להתחלף ולהתחדש, הקב"ה כבר סידר את זה בתהליכי הגוף באמצעות מקרה הלילה שקורה מפעם לפעם, ולכן באמת אין להצטער על מקרה לילה כשקורה לאדם שלא על ידי מחשבות מגונות ביום שלפני. אף אם קרה פעם ונכשלתם במעשה נוראי זה, צריך להתחזק ולהמשיך הלאה, שמעתי מרב גדול [הרב הגאון שמאי גרוס שליט"א מחבר הספר שבט הקהתי שבע חלקים] שכשזה קרה לאדם ונפל בקדושה ימהר ללכת לישון לשעה, כדי לעשות סטופ לענין הזה ואחרי שיקום יוכל מיד לחזור לשגרה של קדושה, חיזוק גדול יש למצוא ממה שמבואר במדרשי חז"ל כי יוסף הצדיק באמת נכנס לבית לעשות מלאכתו, וכבר נדרכה הקשת, ויצא מה שיצא, ומכל מקום הוא לא נפל מזה אלא כך כתוב:

`וינס ויצא החוצה`, ויוסף הוא זה שזכה לעולם לכינוי `צדיק` יסוד עולם, ולפי הקבלה הוא המסמל יותר מכל את היותו `שומר אות ברית` על אף מה שקרה לו, מכל מקום הוא לא התייאש ונס מהמצב הזה כל עוד בו נשמתו, וחזר אל דרגתו כמקודם, ושמעתי מגדולי המקובלים שבאמת אפשר שאדם שנפל כמה וכמה פעמים בענין הזה ייחשב בחשבון הסופי יותר לשומר אות ברית מזה שלא נכשל בזה, כי מחשבים את הקשיים, וכידוע שיש אנשים מחוממים יותר ויש הנוטים יותר לקרירות שכמעט ואין להם נסיונות בעניין הזה, וכמו כן מחשבים את האופן בו מיהרו לצאת מהנפילה בעניין זה.

ובאמת, שכבר ביארו רבותינו שעל אף שבספרים מבואר גודל הפגם הנגרם כתוצאה מאי שמירת אות ברית, אולם קיצרו מאוד לבאר את המעלות הכי גבוהות שמשיגים מהימנעות אחת ויחידה מלהסתכל במקום לא ראוי, ומלחשוב דבר לא ראוי, והקדושה העוטפת את האדם באותה העת הוא דוחה הרבה הרבה מהפגמים שבאו כתוצאה מנפילות בשמירת הברית. ראיתי לאחרונה בספרו של הגאון הקדוש רבי פינחס מקוריץ זצוק"ל שהעובדה שרוב האנשים היראים ושלמים סוחבים חבילה קטנה של חטאות נעורים, זהו סגולה לענווה, וכהלב מנסה להתרומם בגאוה, אפשר להציג לו את ה`סל`, ולהשפילו מגאווה לענווה, וכך אפשר להשתמש ב`סל` הזה לשם מצווה. ולענין גיל הנישואין, גם כן קבלנו בזה משנה ברורה מאוד מרבותינו.

כבן תורה אתה וודאי יודע כי גיל הנישואין נקבעו בידי חז"ל בלשון המשנה (אבות פ"ה משנה כ"א) "בן שמונה עשרה לחופה", וכן פסק השולחן ערוך (אה"ע סי` א סעיף ג) וז"ל: "מצוה על כל אדם שישא אשה בן י"ח, וביאר רבינו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה (קידושין ע"פ הגמ`, וז"ל: "לעולם ישא אדם אשה בבחרותו כדי שלא יתמיד גידולו בהרהורים רעים ומחשבות נכריות, שמאחר שהתמיד עצמו בהם, לעולם, אף לאחר שישא לא יהא בטוח בהם".

והגאון רבי מרדכי יפה זצוק"ל בספרו לבוש הבוץ והארגמן (אה"ע סי` א ס"ג) ביאר שלכן מצוה מן המובחר להקדים הנישואין בגיל צעיר, שהרי בו בזמן בא באדם היצר הרע שהוא השטן ואז על ידי שנשא אשה יוכל לומר לו גירא בעינא דשטנא שאשתו תציל אותו ממנו, עכ"ד. הגה"ק רבינו יצחק אבוהב זצוק"ל בספרו מנורת המאור (אות קסו) ביאר כי שיעור הזמן של שמונה שנה זה נקבע לפי תגבורת היצר לאנשים בינונים וז"ל: "זמן הראוי לזווג הוא הטוב כל מה שיוכל להקדים קודם שיתגבר עליו יצרו, ...והזמן הבינוני לאיש שאינו שטוף ביצרו הוא בן שמונה עשרה, וסמך לזה `והוא אשה בבתוליה יקח` (ויקרא כא יג), מנין `והו"א`. ולכן אמרו במסכת אבות (פרק ה כא):

בן שמונה עשרה לחופה, לפי שהוא בחור, קדם שיתגבר עליו יצרו, אבל תהא טפה ראשונה שלו, בנו בכורו, בקדושה, ...וטוב לו לאדם שלא ישהה בין אירוסין לחופה כדי שלא יבוא באמצע לידי הרהור, כדגרסינן בפסיקתא (דרב כהנא ה מד): רבי חיא בר אבא אמר `תוחלת ממושכה מחלה לב` (משלי יג יב), זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן, `ועץ חיים תאוה באה` (שם), זה המארס אשה ונוטלה מיד", עכ"ל. וכך ביאר הענין הגה"ק רבי משה בן מכיר זצוק"ל בספרו סדר היום (פירוש אבות) וז"ל:

"בהיות הבחור בן חמש עשרה שנה ונכנס בתוך שש עשרה הדם מתגבר עליו תאוות היצר הרע וחמדותיו, לכן צריך להחלישו בהיותו עוסק בתורה. ועם כל זה לא נמנע התנא מלהזכיר שיניח עסק התורה וישא אשה, משום דאין אפוטרופוס לעריות יצר הרע, והוא אויב ואורב להפילו במקום שלא יוכל לקום, במחשבות רעות בהרהורים קשים, ואמרו, עין רואה לב חומד כלי המעשה גומרים, ונמצא מאבד עצמו לדעת ומחריב עולמות, לכן הזכיר לנו התנא בן שמונה עשרה לחופה, ...ועם כל זה לא שמו עליו העול מקודם כדי שיהיה עוסק לפחות שלש שנים בגמרא, פנוי בלא אשה, בלא עסק, בלא טרדה, ויועיל לו הרבה על היסוד שיש לו בנוי ממקרא וממשנה, ועוד שהתלהבות יצר הרע אינו כל כך ואפשר להנצל ממנו בנקל, אם אין לו חברים רעים ממי ילמוד, ובהגיעו לח"י מוטל על אביו בחיוב גמור לבקש לו אשה להכניסו לחופה, ועיקר הענין להצילו מן החטא, שלא יחמוד בלבבו נשים נכריות האסורות אליו, וכדי למלאת תאוותו ויהיה לו פת בסלו צריך לייחד לו אשה, ובזה ינצל מן החטא", עכ"ל.

מכלל הדברים נשמע, כי, אכן, הסיבה שברצונך לדחות את הנישואין, היא הסיבה שהביאה את חז"ל להקדים את הגיל מוקדם ככל האפשר, בכדי `לחסוך` את כל מלחמות יצר המין והתפרציות התאווה, דעת תורה היא שבעניני עריות עדיף לבן אדם לברוח מהנסיון, מאשר לחיות בתוככי הנסיון ולנסות להתמודד עמו, איך אמר יהודי חכם פי` התפילה בברכות השחר, "ואל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון", כאילו אומרים כך שאילו נבוא לידי נסיון בעניין הזה כמעט שמובטח שגם נבוא לידי `בזיון` בסופו של דבר. ככל שתקדים למצוא את בת זוגך כך יקל עליך כל ההתמודדות, וכך גם תבטיח שמצב הנישואין יהיה בריא יותר, נקי יותר, וטהור יותר, מבלי מחשבות רבות מתסביכי העבר, שכמובן הן הן הסיבה העיקרית לאחוז הגבוה של גירושין בציבור הכללי, מאחר ואת החוויות הראשונות הוא לא חלק עם בת זוגו שאחרי הנישואין. סימוכין לכל זה אפשר למצוא מהטבע עצמו, מאחר וזה שחוקק את חוקי הטבע הוא זה שחקק את חוקי התורה,

ואכן הגיל בו מתחילים ההורמנים הגורמים להתעוררות היצר המיני, חופף ומקביל לגילאים שבהם התורה קובעת את זמן הנישואין, למצוה מן המובחר מבואר בגמ` ובשולחן ערוך שראוי לינשא בגיל ארבע עשרה, אולם הפוסקים שאחרי זה העמידו כי כיום אין להעדיף את הזמן הזה וראוי יותר לינשא בגיל שבו עיקר המצוה לכתחילה, בשנת שמונה עשרה – תשע עשרה, וזהו הגיל שבו היצר הזה - לפי חז"ל – שוקט רק על ידי נישואין, וכמו שהבאתי למעלה מלשונות הפוסקים בזה. ובכדי לחדד את הענין אעתיק בזה דבר מעניין מן העבר הלא רחוק. קהילות הספרדים בעיר הקודש ירושלים קיימו וקבלו עליהם בהסכמה חמורה שכל בחור רווק שעברו עליו עשרים ועדיין לא נשא אשה, יאסר עליו להתגורר בעיר הקודש, וכמובא בספרי המנהגים לעיר הקודש ירושלים, וזהו נוסח התקנה שנתחזקה ביתר שאת בדורות מאוחרים (מובא בספר אמת ליעקב בסופו דף י):

"בשבטי ישראל הודענו נאמנה כי יש הסכמה קדומה עשויה בכל תוקף ההסכמות מזמן קדמון לקדושים אשר בארץ המה, שרווק מבן עשרים שנה ומעלה לא יוכל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו כשהוא שרוי בלא אשה, והנה עתה ראינו בעוונותינו הרבים שנתרבו הרווקים והפנויים בעיר הקודש ירושלים מבן עשרים שנה ומעלה בלא אשה ותולים הענין בבוקי סריקי, וטוענים שאין ידן משגת לצרכי חופה ולזון ולפרנס את נשותיהם, ומידי יום באים מחוץ לארץ ומסור בידינו כי אין אפוטרופוס לעריות, על כן נתוועדנו עם אסיפת חכמי ומנהיגי וטובי עיר הקודש ירושלים רוב בנין ורוב מנין, וחידשנו ההסכמה הקדומה, וכולנו פה אחד עלינו בהסכמה שלא יורשה שום בחור רווק מבן עשרים שנה ומעלה ומבן שישים ולמטה לדור פה עיר הקודש ירושלים ת"ו בלא אשה, וזמן קצוב ניתן לרווקים היושבים בעיר הקודש מיום ה` אייר עד ראש חודש אלול לישא אשה ואז יוכל להמשיך לדור פה עיר הקודש כרצונו, ואם לא מצא מנוח לישא אשה מחויב הוא לצאת מעיר הקודש ירושלים ולבקש את חייו בחוץ לארץ, ורשות נתונה לפקידי ירושלים לכל העובר על דברינו לגרשו מן העיר ולרודפו עד חרמה בכל מאמצי כוחם כפי ראות עיניהם עד מקום שידם מגעת, וכל זה הסכמנו בכל תוקף ההסכמות ולראיית האמת והצדק".

וע"ז באעה"ח נסים חיים משה מזרחי בעל אדמת קודש מיוחס בכ"ר שמואל בעל פרי האדמה יעקב ישראל אלגאזי בעל קהלת יעקב, ארעא דרבנן, ועוד גדליה חיון ראש ישיבת בית א-ל רפאל יצחק זרחיה אזולאי אבי הגאון החיד"א זצ"ל. רפאל משה בולה בעל גט מקושר עד כאן וידוע כי הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, ועוד מחכמי הספרדים החליטו לפני עשרות שנים לבטל את החרם הזה, מאחר ובין כך אף אחד לא הקפיד על זה, ולא שייך להשגיח על זה כיום, אולם אפשר ללמוד מכל זה את חומר העניין ועד כמה ראוי לינשא בגיל צעיר, וכשה`קליק` מוקדם, הוא יותר חזק. החפץ בהצלחתך, – מנשה ישראל