התייחסות התורה לנשים

שלום וברכה,

טוב מאוד שהנך שואל את כל שאלותיך, כי לא הביישן למד.

הצגת מספר דוגמאות ששמעת. אך דע שמי שרוצה, יכול בקלות לבחור דוגמאות הפוכות מן המקורות:

- הגבר מתחייב לאשתו במזונות, ביגוד, דירה, ואפילו תכשיטים, אך אין האשה מתחייבת לבעלה ממון.

- בגירושין הגבר מתחייב לאשתו כתובה, ואין האשה מתחייבת לבעלה דבר.

- במתן נדבה האשה קודמת לאיש. ועוד כהנה.

- גם בציטוטים, אפשר למצוא דוגמאות הפוכות - ה' ציווה את אברהם אבינו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא, יב); דבורה הנביאה היתה שופטת כל ישראל; בחג הפורים אנו חוגגים את הצלת כל ישראל בידי אסתר המלכה, ועוד.

כעת בהתייחס לדוגמאות שציינת:

"שלא עשני אשה" - ראה כאן שברכה זו מתייחסת לעול המצוות ולא למעמד הנשים:

 https://www.hidabroot.org/article/228037

"הפרת נדרים" - הבעל מפר נדרים שנוגעים לזוגיות, כלומר לשלום בית ביניהם: אכילה, רחיצה, קישוט, אירוח אורחים וכדו' (שולחן ערוך יורה דעה, סימן רלד). בנושאים אלה לא יכולה אשה לנדור נגד הסכמת בעלה, כי זו "עסקת חבילה". וכן להיפך: בית-דין יכולים לגזור גירושין על בעל שנדר נדר שפוגע בהתחייבויותיו לאשתו (שאר כסות ועונה).

"אב רשאי למכור את בתה לאמה"

הרי בתורה עצמה נאמר בפירוש: "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ..." (ויקרא פרק יט).
עוד אמרו חז"ל לפני אלפיים שנה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". האשה בוחרת בעצמה את בעלה. 

וכך פסק הרמב"ם (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להיות עם מי ששנוא עליה)".
 
בקיצור, מובן שילדה אינו חפץ שקונים או מוכרים לפי ההלכה. 
הטעם שהתורה לא אסרה נישואין עם קטינים באופן מפורש - היא בשל סיבה היסטורית חשובה מאוד מאוד. למרבה הצער שבמהלך ההיסטוריה היו תקופות קשות מאוד בעם ישראל, בהן נאלצו לחתן ילדות עם ילדים (אצל יתומים בעיקר), וזאת מחשש שגויים יחטפו אותן, יסחרו בהן או יתחתנו איתן בעל כרחן (מה שהיה נפוץ למדי במדינות האיסלאם). אני בעצמי מכיר סבים וסבתות שהתחתנו עוד כשהיו ילדים מסיבות דומות. היתה סכנה עצומה לילדות יהודיות צעירות להחטף ולהנשא עם גויים שחמדו בהן, וחשש דומה לסחר וזנות. באופן מוזר, גויים לא נהגו לחטוף או לקחת נשים נשואות. מסיבה זו היו תקופות בהן חיתנו ילדים בגיל מאוד צעיר, כדי שהגויים לא יפגעו בילדיהם. כאשר היו הורים מתחתנים את ילדיהם בגיל צעיר הם עשו זאת מתוך דאגה לשלומם, ולא שום סוג של פריצות חלילה. יחסים עם קטינים לא היו מקובלת בשום קהילה יהודית, ובשום תקופה.
 
הרמב"ם מסביר בפירוש שנישואין של קטינה נעשו אך ורק במקרים חמורים ביותר, כאשר היא הגיעה לעוני מחפיר, והחשש היה גדול שהיא תגיע לרחוב ולפריצות, אשר תהרוס את כל חייה העתידיים כאישה ואמא לילדים. וכך מסביר הרמב"ם על הלכה נדירה זו (משנה תורה, הלכות עבדים פרק ד, ג): "אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני (הפך להיות עני), ולא נשאר לו כלום - לא קרקע, ולא מיטלטלין, ואפילו כסות שעליו".
במקרים חריפים כאלו, מסביר הרמב"ם, כאשר אין למשפחה אפילו בגד ללבוש ולא אוכל לאכול, רק אז יכול האב להשיא אותה במטרה להגן עליה מחיי פשע ופריצות. זה היה הרע במיעוטו, בתקופה שבה לא היו בתי יתומים, וילדות עניות היו הפקר והתדרדרו לפריצות (מצב שלצערנו קיים עד ימינו במדינות רבות מאוד בעולם).

מסיתים שונאי-יהדות לקחו הלכה זו, אשר נועדה להגן על הילדה הנמצאת במצוקה, והפכו את ההלכה הזאת בדרך מעוותת להיתר של פריצות וניצול של קטינים בחסות ההלכה, כמה מכוערים שקריהם. ברוך השם שיש לנו מסורת מפוארת וחכמים צדיקים וישרים, והאמת ניתנת לכל דורש אמת.

* * *

לעצם השאלה על מעמד האשה - אף אחד לא נחות יותר מהשני.
היהדות מלמדת אותנו שגבר ואשה הם למעשה שני חצאי נשמה שירדו לעולם, כמו שנאמר בתורה בפירוש: "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה, ב). האיש והאשה נקראים ביחד בשם "אדם". אמרו חז"ל שגבר ללא אשה אינו קרוי אדם. בעולם הבא חוזרת נשמת הגבר להתאחד עם נשמת האשה, כי הם נשמה אחת.

היהדות מלמדת אותנו את חוקי הבריאה (תורה היא מלשון הוראה, הוראות יצרן). מהתורה אנו למדים שגבר ואשה הם שני חלקי נשמה נפרדים, אשר ביחד מהווים אדם אחד שלם. אך בנפרד - לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות משלו לעומת המין השני. מה שיש לזה אין לזה, ומה שאין לזה יש לזה. לכן מושגים מודרניים כמו "פמיניזם" או "שוביניזם" הם זרים ליהדות, שהרי היהדות אינה מכירה לא בגבר שלם ולא באשה שלמה, אלא באדם אחד שמורכב מזכר ונקבה, ויחד הם מקיימים את המטרה האלוקית!

הקב"ה ברא את הגבר והאשה שונים בגופם ובטבעם הנפשי זה מזה, כי ייעד להם תיקונים רוחניים שונים.

על כן ישנן מצוות שהתורה חייבת הגבר ולא את האשה, כמו ברית מילה, תפילין, ציצית, לימוד תורה ועוד.  ופטרה את האשה ממצוות שתלויות בזמן. מכיוון שהתורה מכירה בצרכיה המיוחדים של האשה, ולכן פטרה אותה ממצוות שהזמן גרמן - הרי הקב"ה הטיל על נשים את התפקיד הנכבד של הבאת ילדים לעולם, הכניסה להריון, הנקה, טיפול בילדים הקטנים וחינוך. לכן התורה פטרה אותה ממצוות התלויות בזמן. ופירוש הדבר שהאשה טובה כפי שהיא,  ומתקנת את נפשה ללא מצוות אלה. בעוד הגבר זקוק למצוות כמו תפילין וציצית כדי להגיע לשלמותו. כי הגבר והאשה שונים זה מזה. אפילו היצרים שלהם שונים: אצל גברים עיקר ההתמודדות תהיה עם יצר רע של גאווה, תחרותיות, כבוד, כעס, תאווה והסתכלות במקומות אסורים, לעומת זאת אצל נשים עיקר ההתמודדות תהי עם יצר רע של רכילות ושל צניעות, וכן - גם של קלות דעת ע"פ רוב. בכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך יביט אדם סביבו, ויראה שיש טבע משותף לרוב גברים, וטבע משותף לרוב נשים, טבע אשר חוצה תרבויות וזמנים.
אך מצב זה הנו זמני. הקבלה מלמדת אותנו שבעולם הבא נשמות הגבר והאשה חוזרים ומתאחדים, וזוכים לטוב האלוקי כנשמה אחת שלמה. פירוש הדבר שהאשה שותפה בכל המצוות שעושה בעלה, כפי שהבעל שותף בכל המצוות שעושה אשתו, וכך הם זוכים יחד להגיע לשלמותם הרוחנית.
 
התורה מאוד התחשבה באשה, ומכיוון שנשים דואגות למשפחה והילדים שלהן ומטפלות בהם, על כן פטרה אותן התורה ממצוות רבות שהיו מקשות את חייהן.
מסיבה זו נשים לא התחייבו בלימוד תורה, למרות שהן מקבלות שכר על שמיעת שיעורי תורה, ואף משתתפות בשכר לימוד התורה של בעליהן (רבי עקיבא אמר על לימוד תורתו: "שלי ושלכם - שלה הוא" - כלומר של אשתי).
 
הגבר מצווה לחנך את ילדיו והוא חייב לדאוג ללמדם תורה. ולא פחות מזאת, כל גבר מצווה לכלכל את משפחתו ולדאוג לאשתו ובניו הן לדירה והן למזונות והן ללבוש, בעוד האשה אינה מתחייבת לפרנס את ביתה. כל גבר שמגרש את אשתו חייב לשלם לה כתובה לפי היהדות, בעוד האשה אינה מתחייבת כל התחייבות ממונית לבעלה. דינים אלה מעידים על ההתחשבות הגדולה לנשים.
 
טוב לצפות בהרצאה חשובה זו על מעמד האשה ביהדות:
https://www.hidabroot.org/video/54657

 בברכה,

דניאל בלס