מהי מידת ההשתדלות לפרנסה?

שלום

אכן, ישנן מעלות מעלות שונות זו מזו בדרגות האמונה והביטחון, והיו מגדולי הצדיקים שלרוב מעלתם כמעט שנפטרו מחובת ההשתדלות הגשמית, אולם הדרך שנמסר לכלל העם, הוא הדרך הממוצעת, להשתדל בפרנסה על ידי התעסקות בסיבה אנושית המביאה רווח להתפרנס על ידה, וכך נאמר וברכתיך בכל אשר תעשה. הביטחון למתעסק בסיבות הגשמיות השונות, מתבטאת בשלימות האמונה כי לא הסיבה שבה הוא מתעסק, היא אשר מביאה אליו את פרנסתו, אלא שהקב"ה שולח לו פרנסתו באמצעות הסיבה שבה הוא מתעסק, ונמצאו האמונה והביטחון קשורים זה בזה.

וכך הגדיר רבינו בעל חובות הלבבות (שער הבטחון פרק ד) את חובת ההשתדלות מצד אחד, וחיוב האמונה כי הפרנסה באה ממסב הסיבות ולא מהסיבות עצמן מצד שני, וז"ל: "האדם אע"פ שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסיבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר: אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכמו שאמרנו בחיים ובמות, כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה, והמדות הטובות, ולהרחיק שכנגדם עם ברור אמונתו.

כי הסיבות אין מועילות אותו בזה כלום, אלא בגזירת הבורא יתברך, כאשר יש לבעל האדמה לחרוש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה, אם יזדמנו לו מים, ויבטח על הבורא ית` להפרותה ולשמרה מן הפגעים, ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא, ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא, שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצווין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים, כי הטרף בידו ורשותו, ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סיבה שירצה, ואל יחשב, כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבא לו טרפו על פנים מאופני הסיבות, אשר התעסק בהם, ראוי לו, שלא יבטח על הסיבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה, כי יחלש בטחונו באלהיו.

אך אין ראוי לו לחשב, כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא, ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה, אך יודה להבורא, אשר הטריפו אחר יגיעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק, כמ"ש: יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", עד כאן לשונו. הבחינה האמיתי בנקודת הביטחון באמונתו, מתבטאת בסיפור שהביא מרן החזון איש בספרו אמונה ובטחון: "מה שאנו רואים בחיים, ראובן איש מוסרי וזימרת הבטחון על דל שפתיו, תמיד מגנה את רוב ההשתדלות, ומתעב את הרדיפה אחר פרנסה, ואמנם הוא איש מצליח, ובחנותו לא יחסר לו לקוחות ואיננו זקוק לרב השתדלות, אמנם אוהב הוא את הבטחון כי הלא גם הבטחון מראה לו פנים שוחקות:

והנה נפתענו פתאום לראות את ראובן הבוטח מתלחש עם נעריו ואנשי עצתו איך להפר עצת רעהו, האומר לפתוח חנות כמותו, והוא מלא עצב מזה, ובהיות תחלתו רק בסתר לבו ומתבייש לגלות הדבר, פן יהיה לחרפה בעיני מכיריו, הולך ומאבד גם מדת הבושה בסופו, ומתחיל בהשתדלויות גלויות להניא מחשבת רעהו, ולאט לאט הולך ומתקדם בדרך עקלתון, ומדת הבושה תמס תהלך מקרב לבבו, ועושה בגלוי מעשים נבזים ופעולות שפלות לעין כל חי, והתחרות שבינו ובין רעהו מתפרסמת תכלית הפרסום ונעשה לשיחת הימים, ולא ידע הכלם, ובודה טעמים ונמוקים אשר בשקר יסודם כדי להצדיק את מעשיו, עוד מתחכם להוסיף ביאורים חדשים לבקרים, שכל מה שמתחרה נגד רעהו הוא לשם שמים וע"פ תורת המוסר, ומשלה את עצמו להאמין כן.

הסיפור הזה מתאר מהו בטחון מזויף, אולם הזוכה לביטחון אמיתי במסבב כל הסיבות, לא יחת אם רעהו פותח חנות, וישתדל עוד לעזור לרעהו, לתקנו בעצה טובה, לעשות עבורו, ולשקוד על תקנתו, וכמה מן הקדושה מוסיף בעולם לראות איש עושה חסד עם המתעתד להתחרות עמו, ומוסיף תהלה ליראיו, אשריו ואשרי דורו. עד כאן דבריו.

ואכן, נחלת הכלל הוא שהבעל צריך להתעסק בפרנסה, וכפי שמתחייב כל גבר בכניסתו לחופה, שהוא יעבוד במלאכת כפיים וכדומה לפרנס את בני ביתו, ויש בכך קיום מצוה מן התורה ללא כל ספק. וכל זה מבלי לגרוע בחובת התפילה לפני הקב"ה שיזמין את הפרנסה באופן נוח וקל, ועל ידי סיבות קרובות, שלא יפול חס ושלום מכובד עול הפרנסה ברוחניות ובגשמיות.

בהצלחה – מנשה ישראל