שאלה במסכת מכות

שלום רב,

בפשטות כוונת המשנה היא כמו שכתב הבית יוסף יורה דעה (סוף סימן קס, ד"ה המעכב) שאף על פי שבמציאות הלווה לא היה משלם למלווה עוד כסף כדי להאריך לו את זמן הפירעון משום איסור רבית, מכל מקום עדיין ברור שיש ערך ממוני לזכות זו, ואילו רצה הלווה ללוות אלף זוז מגוי (שאין איסור ללוות ממנו ברבית) למשך עשר שנים לא היה מלווה לו אלא תמורת סכום מסוים של רבית, וסכום זה הוא הערך הממוני שהיו העדים גורמים ללווה להפסיד על ידי עדותם שעליו לפרוע את החוב עד שלושים יום. 

עוד תירוץ נמצא במשנה למלך (הלכות מלוה ולוה פרק ז הלכה יא) דיש לומר דמה שמשלמים העדים הוא מה שהיה נותן המלווה ללווה אם היתה ההלוואה לעשר שנים כדי ליפרע לשלושים יום, וזה מותר גמור. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס