בית המקדש וקורבן התמיד בזמן הזה

שלום וברכה

דיונים רבים בין הפוסקים בעניין זה ואביא רק את דברי שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן לג 

אודות אי אפשרות הקרבת קרבנות בזה"ז ואיסור הכניסה להר הבית הארכתי בזה בכמה מקומות בספרי, יעוין צ"א ח"י סימנים ה' ז' וחי"א סי' ט"ו וחי"ב סימן מ"ז יעו"ש באריכות גדולה ומכמה וכמה פנים. 

ובזה אוסיף באומר מר החדש, מה שאיקלע לידו ומצאתי ממה שכתב בזה הגאון הגר"מ אוירבאך ז"ל הלבנון מתאריך י"ט אלול תרכ"ט. 

דבריו המה דברי - תשובה להגרצ"ה קאלישר ז"ל על אי אפשרות להקריב קרבנות בזה"ז, וכותב בזה שתי נקודות נפלאות, והמה בלשונו ממש כדלקמן. 

(א) איככה נוכל להקריב קרבן או לאכול ממנו אשר רבו כמו רבו ספיקות ושאלות שונות ופלוגתא דרבותא בכמה דינים, ומי יתפאר להכריע, כמה וכמה דינים כהררים התלוים בשערה יש בבדיקת הריאה אשר מהם מחמירים בני אשכנז ומהם להיפך בני ספרד מחמירים, ואם ימצא שאלות כאלה בהזבח מה יעשו ישראל הכי יאכלו בקדש את אשר בחול טמא להם - או יבואו קדשי ב"י =בני ישראל= לבית הפסול ח"ו כיון דמדינא מותר רק מצד המנהג קבלו לאיסור או מבלי יוכלו לברר מדינא מחמירים - ולדוגמא בצלית ק"פ =קרבן פסח= יעוין רמב"ם סוף ה' ק"פ לצלות עם שומן הגיד ותרבא דתותי מתנא ועם קרומות, כ' שם הראב"ד אם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפניו, וכהנה אין מספר, ומי משלנו לו העז והכח בתורה ה' להכריע, ואף אם יתפאר בלבבו ובפיו ימלא להכריע מי יט' לבב כל חכמי ישראל לקבל הכרעתו עד עמוד הכהן לאורים ותומים, וכמה גדולים מעשיהם של גדולי חכמי דורות שלפנינו כאשר זה זמן כביר סיפר לי רב גדול אחד ז"ל מזאלקאוי שנודע שם בבירור שהגאון הקדוש בעל תבואות שור ז"ל עשה חיבור גדול ונורא על כל סדר עבודת קרבנות בכל פרטי דיניהם ממש, ושם בא במשפט על כל נעלם להכריע בידו הגדולה, וקודם מותו ציוה שיניחו החיבור הג' הנז' בקברו, ולא רצה להשאירו בעולם, ובל"ס גם זאת היה א' מכונתו שלא ימצא בעולם וידע שאין צורך בהכרעתו לדינא כי עת יקריבו ב"י קרבנותיהם יהי' בירור הלכה עפ"י נביא. 

(ב) כבר צווח הנביא כי לא צויתי את אבותיכם ע"ד עולה או זבח, ואמר עוד מי גם בכם ויסגור דלתים וגו' ולא תאירו מזבחי חנם, ואמר עוד הנה שמוע מזבח טוב בהמצות השמעיות אשר באו מצד הקבלה, והלואי והיינו מחזיקים בכל עוז באשר לאל ידנו לעשות - ומה נאמר אשר בעוה"ר וידל ישראל מאד, והתורה שלימה הכתובה והמסורה אשר מורשה לקהלת יעקב דור אחר דור והם חובת הגוף בכל עת ומקום, מטילים בה דופי ח"ו - וכבר אמרו חז"ל ע"פ והיה אם שמוע תשמע אם תשמע בישן תשמע בחדש, אם הדור לא יאמרו כי זקנה אמנו ולא נוכל להחזיקם לפי העת והזמן והיתה להם בישן נושן - רח"ל - או אז נשמע גם בחדש אשר יחדש ה' בימי נעורינו לעשות קרבנות חובתנו על מזבח ה' החדש אשר בציון בית חיינו - ולדעתינו צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם עמו, אשר גדר דרכינו בגזית מבלי תת להלוך על מקום הר הבית מן החומה ולפנים, כי בעוה"ר בדור היתום הלזה מי יסגור דלתים בפני החפצים להלוך שם וטומאתם בשוליהם וטמאים לנפש אדם, ומי יעצור ברוח האומר שמכריע כדעת האומר שבטלה קדושת המקום - בפרט כאשר יתקבצו אנשי' ממחוזות שונות לעלות הר הקדש ודעות נפרדות וכוזבות ועשתונות שונות, את אשר זה ירחק זה יקרב בזרוע - וירושלים עיה"ק עדיין מחלאתה לא הוטהרה, ואחת מסבות חורבנה גילו חז"ל בשביל שהשוו בה קטון וגדול והיה כעם ככהן וכפירוש המהרש"א מס' שבת, ובעינינו כן בקדש חזינו זאת, ויפה המליץ א' מאמרם שלהי כתובות עתידים כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות, זהו קודם ביאת הגואל אשר חוצפא יסגא, ואף הריק מתורה בגאותו משמיע קולו כקול הסירים לאמר כי עץ עושה פרי הוא והנער מנוער מחכמה ומדע ירהב בזקן מלא חכמה לחלוק עליו, ותורת כל א' בידו לעשות כחפצו ורצונו, עכ"ד הגאון מקאליש בעל אמרי בינה ז"ל. 

ויפה אשר משיב שם גם הגאון מקאליש ז"ל להגרצ"ה קלישר ז"ל על דברתו והוכחתו מדהע"ה אשר כתורה וכמצוה עשה להכין מאשר הי' לאל ידו כי כן נצטוו ישראל לבנות בית הבחירה ומיד ה' עליו השכיל וקרא ע"ע =על עצמו= ואני בעניי הכינותו יעוין ירושלמי גטין פ' הזורק, כי: לא כן אנחנו בעוה"ר שאין לנו לא נביא ולא רוה"ק =רוח הקודש= ולא כהן ולא או"ת =אורים ותומים= ולא בו"ק /ב"ק/ =בת קול=, ולא נצטוינו לעשות את אשר אין באפשרותינו עכ"ד. 

וכדאי לציין גם להלבנון מתאריך ח' תשרי התרכ"ד, שמובא שם ששמעו מהגאון הגר"ש סלאנט ז"ל שאמר שכשראה בכ"י הספר דרישת ציון, ושם ראה את הכתוב כי מדמה תכלת דבגדי כהונה לתכלת הציצית (ואם אין לו תכלת מטיל לבן והתכלת אינו מעכב את הלבן), תמה ע"ז מאד ואמר כי לא דמי זא"ז כלל, דבשלמא בציצית תכלת ולבן הם שני מצות ואינם מעכבים זא"ז כמו תפילין של יד ושל ראש, משא"כ בבגדי כהונה אם חסר בגד אחד עבודתו פסולה, ולכן גם באבנט אם אין לו תכלת הוי כמו חסר אבנט ועבודתו פסולה ע"ש, וזה בדומה למה שהעיר ע"ז גם הגאון הגר"ד פרידמן ז"ל שם כיעו"ש, ואין להאריך בכאן יותר. 

עלה והצלח,

בנימין שמואלי