גאווה מעצם היותי יהודי

שלום וברכה,

לגבי מידת הגאווה, נאמר בנביא:

"כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו ט, כג).

כלומר, מה שנאסר הוא גאווה עצמית, כלומר גאווה המגיעה מתוך אגו אנוכי ושבח עצמי. אך גאווה כלפי אמונתך בה', כלפי יהדותך ותורתך היא ודאי ברוכה.

אולם בסיטואציה הספציפית שתיארת, איני רואה סיבה להתגאות על גויים בחבורה של גויים, שהרי אין בכך קידוש השם, ואין הדבר מוסיף לא אהבה ולא יראה בלב הבריות. אמרו חז"ל: כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע (בבא מציעא לא, א).

בברכה,

דניאל בלס