רוצה שבעלי ילמד ואבי אינו מסכים

שלום

בעל הקובע עיתים לתורה, ובמשך היום עובד לפרנסתו, לפרנס אשה ובנים, זהו `בית של תורה` במלוא מובן המילה, ואין בכך אף פסיעה אחת מהעיקרון המקודש הזה. חל איזה טשטוש בדברים בזמן האחרון, אולם את האמת אי אפשר להכחיש, רוב התנאים והאמוראים שלחו את ידם לעסוק בפרנסת ביתם, ואין בכך פגם כל שהוא, אדרבה, חכמים ז"ל החשיבו את הענין ואמרו כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה.

יש תחת ידי רשימה ממאות תנאים, כל אחד בדיוק מה היה עיסוקו לפרנסה, לפי היוצא ממה שנאמר עליהם בתלמוד ובמדרשים, וזה ממש מדהים. ובספר התניא (אגרת הקודש - פרק ט) ביאר את העניין הנשגב שבהתעסקות הבעל בעניני פרנסה, ואת ההבדל התהומי שיש בין הפרנסה שהגוי מביא הביתה לבין הפרנסה שהיהודי מביא אל ביתו, וכשמתבוננים בזה הכל נראה אחרת.

ואעתיק את דבריו לתועלת הרוצים בכך: "אהוביי אחיי ורעיי אשר כנפשי, באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים ולפקוח עיני העורים, יביטו לראות שיהיה כל ישעם וחפצם ומגמתם להידבק במקור מים חיים חיי החיים. ולא יהי בית בישראל כגויים בעולם שעסקי הפרנסה שלהם בא מאהבתם לנשיהם, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתוב, דהיינו שגם בענייני ארץ לא יפרידו מאחד האמת, ח"ו.

אך בזאת יאות לנו להיות כל עסקינו במילי דעלמא לא לשם עצמנו, כי אם להחיות נפשות אנשי ביתו שהם חלקי אלוקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם, שבזה אנו מדמין הצורה [שהוא האדם] ליוצרה ה` אחד, אשר גם הוא חסד אל כל היום חסד של אמת להחיות העולם ומלואו בכל רגע ורגע.

ובאופן הזה כוונת הבעל בהתעסקותו בפרנסה הוא לעשות צדקה, ובאמת שכך הדין בהלכות צדקה שאשתו ובניו של אדם קודמים לכל אדם אחר על פי התורה. על כן אהוביי אחיי שימו נא לבבכם לאלה הדברים הנאמרים בקצרה מאד, איך היות כל עיקר עבודת ה` בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה, כמו שאמרו חז"ל אין ישראל נגאלין אלא בצדקה.

ולא אמרו רז"ל תלמוד תורה שקול כנגד גמ"ח אלא בימיהם שתלמוד תורה היה עיקר העבודה אצלם, ועל כן היו חכמים גדולים תנאים ואמוראים, משא"כ בעקבות משיחא שנפלה סוכת דוד עד בחי` רגלים ועקביים שהיא בחי` עשיה אין דרך לדבקה בה באמת ולהפכא חשוכא לנהורא דיליה כי אם בבחינת עשיה ג"כ שהיא מעשה הצדקה כידוע למשכילים. עד כאן לשונו. בהצלחה – מנשה ישראל .