נשים

מעמד נשים בתנ"ך וזכויותיהן.

  • י' אדר התשע"ח
אא

שאלה

לאחרונה מאד מפריעים לי שאלותעל מוסריות התנ"ך בכלל וכלפי נשים בפרט.
אני שומרת מצוות קלה כחמורה מלידה, אך השאלות שעולות בי לאחרונה ממש מפריעות לי לקיים מצוות בשמחה והכל הופך להיות נטו מתוך הרגל, עד כדי שעולות בי מחשבות למה לי להמשיך בדרך הזו, ואין כל טעם.
חשוב לי להדגיש שאני שואלת על מנת לקבל תשובה אמיתית ולא על מנת להתריס.
אני באמת ובתמים מחכה להסבר שיניח את דעתי כי המצב הנ"ל לא כיף בכלל...
אז ככה:
1. מדוע היחס לנשים בתנ"ך היא כשל סחורה בלבד? האבא מוכר, הבעל קונה... אנו בני אדם! יש לנו דיעות עצמאיות, רצונות ויכולות שהן מעבר ללידת ילדים וגידולם. כל אחד רוצה להרגיש עצמאי בחייו.
2. חובת הבעל לאשתו "שאר כסות ועונה" גם זה מרגיש משפיל. זהו?? זה הצרכים שלנו כבני אדם? אנו יכולות לפרנס את עצמנו באוכל ומלבושים. אנו צריכות שיתיחסו אלינו בכבוד. שיהיה הדדיות. הוא מביא כסף ואנחנו את הגוף שלנו זה נשמע הכי קרוב לזנות...
3. למה רק לגבר מותר לשאת יותר מאישה אחת? איזה סבל זה לאישה שבעלה נושא עוד אחת. מובא כבר שזה בבחינת "מכניסה צרתה לביתה" אז למה להתעלל ככה באישה? כמדומני אם ישאלו אישה אם היא מעדיפה לפרנס את עצמה והנישואים שלה יהייו מונוגמים או שמא תעדיף שבעלה יפרנסה ותחיה בפוליגמיה, 99 אחוז מהבריאות בנפשן יעדיפו את האופציה השניה...
4. הרמב"ם כותב: "כל אישה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט"... אני יודעת שיש הרבה פירושים שבאו ליפות את הנאמר. אך הנאמר בהחלט נכתב בצורה הכי מטעה שתאפשר לאנשים להרגיש טוב עם עצמם בעשותם כן. בכללי אני יודעת שיש הרבה פירושים לכל טענה מן הטענות שנכתבו, אך שוב הכל זה מעין "תירוצים" שבאים ליפות ומהדברים הכתובים בלבד, היחס הוא יחס די מזלזל שבכונה נותן מקום לטעויות..
5. מדוע העונש על בגידה הוא לא שויוני בין גברים לנשים?
6. למה כל הכסף שלי שייך לבעלי? זה שלי! אני עבדתי עליו! אם יגידו שזה מכיוון שלגבר יש כישורים כלכליים, גם זה הוכח כלא נכון, נשים מתנהלות עם כסף בצורה יעילה בהרבה מזו של גברים.
7. אני יודעת שאני נשמעת כמו אישה ממורמרת מהחיים אך אני מאחלת את השלום בית שלי לכל עם ישראל. כל מיני סיפורים של חברות מסביבי גרמו לי להתעמק בנושא וכאמור הוא מאד מאד מציק לי...
תודה מראש

תשובה

שלום וברכה,

השאלות שגויות, ונראה שמקורן מאתרי הסתה שראית נגד היהדות.

1. אשה אינה רכוש שאפשר לקנות.

בראש ובראשונה, האשה מחליטה האם להתחתן ועם מי. רכוש לא מחליט למי הוא "נקנה". בכך, לא זאת בלבד שהאשה אינה מוצגת כחפץ הנקנה בניגוד לרצונה, אלא שהיא אדון לגופה ולחייה. התורה מלמדת שהאב לא יכול להחליט על נישואין עבור ביתו. נתינת זכות לאשה על חייה לא היה קיים כלל בהיסטוריה האנושית, ובכל תרבויות העולם נהגו האבות למכור את בנותיהם עבור תשלום. התורה היתה חלוצה בגישה מוסרית זו, הרואה באשה אדון לגופה ורצונותיה.

הרמב"ם פסק כבר לפני כ-800 שנה מן התורה (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)". אנו רואים שלפי התורה האשה היא אדון על גופה, ואינה כשבוייה או שפחה של בעלה. 

גם הגמרא מציגה מצוות חכמים, האוסרת על אב לקדש את בתו בניגוד לרצונה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". גישת היהדות לדורותיה הוצגה כבר לפני אלפי שנים, ונותנת לאשה זכות על גופה ועל חייה, וכן לבחור את בעלה.

2. "שאר כסות ועונה" הם רק העילות של אשה לגירושין (אם בעלה אינו מספק חובות אלו), אך מלבדם יש עוד הרבה חובות לבעל כלפי אשתו. אמרו חז"ל (יבמות ס"ב): "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", מה שנפסק גם להלכה בשולחן ערוך. גבר מצווה לאהוב ולכבד ולדאוג לאשתו. כל גבר מצווה לכלכל את משפחתו ולדאוג לאשתו ובניו הן לדירה והן למזונות והן ללבוש, בעוד האשה אינה מתחייבת לפרנס את ביתה. כל גבר שמגרש את אשתו חייב לשלם לה כתובה לפי היהדות, בעוד האשה אינה מתחייבת כל התחייבות ממונית לבעלה. דינים אלה מעידים על ההתחשבות הגדולה לנשים.

האם המוסלמים או הנוצרים מחייבים את הבעל ב"שאר כסות ועונה" לנשותיהם? 

"עונה" פירושו שהגבר הצטווה לשמח את אשתו בחדרי חדרים, כלומר מצווה זו חלה עליו. ואם לא ישמחה, יש בכך עילה לגירושין.

3. עברו מזה יותר מאלפיים שנה שלא היה נפוץ שגבר יתחתן עם מספר נשים, ומאז חרם דרבנו גרשום הפך המושג לכלל הלכתי בכל קהילות ישראל בארץ ובתפוצות.

התורה למעשה כותבת באופן מפורש שהמצב הטבעי הנכון והמומלץ ביותר הוא שגבר ישא רק אשה אחת, כך נאמר כבר בספר בראשית: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". היהדות רואה בגבר והאשה שני חלקים משלימים, זוג שהוא מושלם כפי שהוא, בלי צורך במשתתפים.

כל אבות האומה היהודית בחרו באשה אחת שתשלים אותם. אברהם נישא לשרה, יצחק נישא לרבקה, וגם יעקב בחר ברחל (ורק בשל רמאותו של לבן הוא נישא גם ללאה). זהו האידיאל היהודי מדורי דורות, ובכל התלמוד לא מצאנו הנהגה אחרת. חכמי ישראל לאורך הדורות נהגו לשאת אשה אחת, וחכמי התלמוד אף גינו מצב של נשים שותפות באותו הבעל וקראו להן בשם "צרות זו לזו".

 מה שנהגו בזמן התורה (לפני שלושת אלפים שנה) לשאת כמה נשים היתה תקופה נדירה בעם ישראל, כזו אשר נדרש בה ישוב הארץ והאנשים היו מסוגלים לכך נפשית מבלי לקפח נשים.

יש המסבירים שהיהודים בזמני התורה היו שונים מהאנשים בימינו (לא רק מבחינה תרבותית) ולכן הם היו מסוגלים לשאת כמה נשים, כאשר הם דואגים לכל אחת מהן בלי לקפח אף אחת. גם הנשים היו מוכנות לכך נפשית, הן היו בעלות נפש חזקה ואמיצה לנישואין מסוג זה. זאת לעומת בני האדם בימינו, דור רדוד בו נישואין לשתי נשים יובילו תמיד להעדפת אשה אחת על פני האחרת (מלבד העובדה היבשה שגברים רבים יעדיפו לשאת אשה אחרת מבלי להתגרש מן האשה הקודמת רק כדי שלא לשלם לה דמי מזונות וכתובה).

לפי חכמי המוסר לא ניתן להשוות את הדורות הקודמים לדור שלנו מכיוון שבני הדורות הראשונים הקפידו על המצוות הרבה יותר מבדורנו (על שרה אשת אברהם נאמר שהיא לא היתה יוצאת מן האוהל לשם הצניעות, דבר שההלכה לא תחייב נשים בימינו), לפיכך לא ניתן לשאול על מצוות והיתרים שהיו לבני הדורות הקדומים, היות והם היו שונים מבני דורנו מבחינה מהותית.

אנשי קבלה גם עשויים להסביר שבדורות קדומים היתה הנשמה מתחלקת ליותר משני חלקים (הגבר והאשה המשלימים זה את זו) ולכן גבר אחד היה צריך לשאת כמה נשים כדי להשלים את חלקי נשמתו החסרה.

מכל מקום יש לבהיר כי מבחינת התורה ומסורת חכמים אסור לגבר בן-ימינו לשאת יותר מאשה אחת. זהו האידיאל התורני של תוכנית הבריאה, של אבות האומה היהודית וחכמי ישראל לדורתם.

4. זה סילוף מכוער של הרמב"ם. אל תשכחי שזה אותו רמב"ם שכתב (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להבעל למי ששנוא עליה)"

וזה גם אותו רמב"ם שכתב (הלכות אישות פרק טו, הלכה יז-כ): "וחובה על כל איש לקנות לאשתו..וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו"

מי שלמד את ההלכה במקורה עם המפרשים, יבין מיד שלא דיבר הרמב"ם על הכאת אשה בידי בעלה, דבר שאסר במפורש בהלכות שהוזכרו, אלא הרמב"ם דיבר על ענישה בבית-דין (שימו לב למילים המדוייקות בהלכה זו: "כופין אותה ועושה" ולא חלילה "בעלה כופה עליה ועושה") ולא זאת בלבד - אלא שהגבר נענש גם הוא בשוט על ידי בית-דין אם לא ממלא את חובותיו כלפי אשתו.כלומר יש שיוויון גמור בחובות ההלכתיות והעונש המדובר לשני המינים לפי הרמב"ם. כך לדוגמה, גבר שאינו מוכן לגרש את אשתו היה נענש במלקות בבית דין עד שהיה מסכים לגרש.

עם זאת, כל החכמים חלקו על הרמב"ם בהלכה זו, ולא הסכימו לקבלה להלכה בישראל. זאת מאחר שבעוד ענישת גבר בבית דין היתה מקובלת, לא נהגו מעולם להעניש אשה במלקות בבית דין מפאת עדינותה. על כן חכמי תורה אחרים תמהו על הלכה זו שלא נעשתה מעולם, ולא ידעו מה המקור לדבריו. אפילו הראב"ד כתב באותו מקום על דברי הרמב"ם: "מעולם לא שמעתי ייסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה" (כלומר שהבעל מתנהג עם אשתו מידה כנגד מידה על חוסר השתתפותה במשק הבית. כפי שהיא אינה מקיימת את חובותיה, הוא אינו מקיים את חובותיו לפרנסה ולכלכל אותה). כאן המסיתים ניסו לצייר את דברי הראב"ד כאילו שהציע לכלוא את האשה בבית סוהר ולהרעיבה, כאשר הראב"ד באמת דיבר על הלכה ידועה שכל בעל חייב לכלכל את אשתו במזונות, במילא כאשר אשתו מורדת בו הוא אינו מחוייב עוד להמשיך ולכלכלה במזונות עד שתשוב למלא את חובתה. באותה מידה בדיוק ההלכה מחייבת גבר מורד שלא מקיים את חובותיו כלפי אשתו - "שארה, כסותה ועונתה" - בתשלום כתובה מלאה, ואם אינו מוכן לכך, היו מלקים אותו בבית דין עד שישלם. אך כפי שכתבו חכמי ישראל - את האשה לא היו מכים

5. הוא שיוויוני. במעשה הניאוף נהרגים שניים - גם האשה שנאפה וגם הגבר שנאף.

6. הכסף לא שייך לבעלך אם אינך רוצה בכך. לפי ההלכה אשה שמוכנה לוותר על חובת הגבר לפרנס אותה - שומרת את הממון לעצמה. היא זו שבורחת אם להתחלק באופן שיוויוני או לא עם בעלה. 

לסיכום

בשונה משאר התרבויות בעולם, התנ"ך תמיד התייחס לנשים כבני אדם, לכן היו אף נביאות בישראל, ובחג פורים אנו חוגגים את נס ההצלה שנעשה על ידי אסתר המלכה. אמרו חז"ל שבזכות צדיקותן של בנות ישראל נגאלו בני ישראל ממצרים, ועוד ישובו להיגאל באחרית הימים!

היהדות מספרת לנו על נביאות וצדיקות כמו שרה אמנו, דבורה הנביאה, אסתר המלכה ועוד. כמו כן היהדות היא הדת היחידה  שמתחשבת בדעתה של האשה להינשא (אשה מתקדשת אך ורק לרצונה, ולא בעל כורחה כפי שהיה נהוג בתרבויות אחרות), הדת היחידה שקבעה כתובה לאשה (כידוע אשה שמתגרשת אינה חייבת לבעלה דבר, אך גבר שמתגרש חייב לאשתו כתובה), הדת היחידה שדרשה הלכות מהגבר כלפי אשתו - לדאוג לה לדירה וביגוד ומזונות ואפילו תכשיטים, הדת היחידה שדורשת מבעל לכבד את אשתו ולהזהר בכבודה. לכן בבית יהודי אמיתי בעל לעולם לא ירים את הקול על אשתו ולא ידבר אליה בחוצפה, אלא מתייחס אליה כמלכה. מסופר על ר' אריה לוין שיום אחד הלך לרופא עם אשתו, ואמר לרופא: "דוקטור, הרגל של אשתי כואבת - לנו"!

במקום להתעסק בשקרים וסילופים של מקורות, מציע לך להתארח במשפחות חרדיות ולראות במו עינייך את היחס האוהב והמכבד שבין גבר לאשתו בבית היהודי. מומלץ לצפות בהרצאה חשובה זו על מעמד האשה ביהדות:

http://www.hidabroot.org/video/60793 

בברכה,

דניאל בלס


להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il
תגיות:שאלותמעמד האשה

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה