קר

בס"ד

 שלום וברכה,

 אתחיל להשיב במה שבאמת כואב לך.

 עליך לדעת ולהאמין שהקב"ה אוהב אותך מאוד מאוד, גאה בך על הישגיך עד היום הזה, ורוצה בטובתך.

כל מצווה שאתה זוכה לקיים - היא יהלום נוסף שאתה לוקח איתך לעולם הבא.

 בבקשה קרא מאמר שכתבתי לשואלים כמותך, בשם "אל תתייאש". חשוב מאוד שתקרא את המאמר כולו, מבלי לדלג:

https://www.hidabroot.org/article/2638

 ייתכן שלא זכית להדרכה נכונה בתהליך החזרה בתשובה שלך, ומכאן נובעת תחושת המצוקה שתיארת.

מי שזוכה להדרכה נכונה של רב, יודע על מה לשים את הדגש בכל שלב, ושב בתשובה כפי דרגתו האמתית, באופן מסודר והגיוני לפי כוחות נפשו בכל תקופה בחייו, וכך לא ישבר ויפול. אתה מוזמן ליצור קשר בקו המתחזקים של ארגון הידברות:  073-2221230

 הקב"ה כמובן לא רוצה להעניש. אך יש חוקים במציאות, אפילו בחוקי הטבע - לדוגמה אש, אב יאמר לילדו לא לגעת באש אחרת יכווה. הילד עשוי לגעת באש ולבכות לאביו "מדוע הענשת אותי?", אך האב ביקש את טובתו.

גם מצוות התורה נועדו לטובתנו, ומי שחוטא - פוגם בנשמתו וצריך לכפר. התורה מבקשת את שלמותנו הרוחנית וטובתנו.

גם הגיהנום היא למעשה זכות שנועדה לטובתנו בעולם הבא, ואינה מגיעה חלילה מתוך "נקמה" של הקב"ה, אלא מתוך אהבה:

https://www.hidabroot.org/article/211728

 מצוות השבת - יש דרגות בשמירתה, וכל שנה ושנה אם תזכה להתחזק בשמירתה - כך יגדלו מצוותיך, ותגדל ברכתך וקדושתך בחיים אלה ולחיי העולם הבא.

 ההתחזקות שלך בשמירת המצוות רק מוסיפה לך טוב. עליך להיות גאה במה שהשגת, כל מצווה שאתה מקיים יש בה שכר לנצח נצחים בגן-עדן.

 ולגבי פחדיך - קרא בקישורים לעיל, והבן נושא זה טוב יותר.

 * * *

 וכעת במענה לשאלתך השכלית:

 חז"ל תיקנו תקנות לדורות המאוחרים - רק מפני ירידת הדורות. בעבר האנשים היו מחוברים יותר לקב"ה ולתורה הקדושה, גם ללא אותן תקנות.

התורה ציוותה את בני ישראל לשמוע לחכמי ישראל שבכל דור ודור: "ועשית ככל אשר יורוך... על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל". כי ידע הקב"ה שבכל דור ודור נידרש לתקנות אחרות לשמירת התורה.

 חגים ומצוות מדרבנן (-שתיקנו חכמים) מבוססות על התורה שציוותה לשמוע לחכמי הדורות, למען נתחזק להודות לקב"ה בצורה הנכונה ולקיים את מצוותיו כפי רצונו מאיתנו.

 כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה. 

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).

נא לקרוא בבקשה את המאמר הבא על סמכות חכמים:

http://www.hidabroot.org/he/article/2587

  אך טעות היא לחשוב שלדורות הראשונים היו "חיים קלים" לעומתנו.

לא פשוט בכלל לשמור דיני טומאה וטהרה - אשר ליוו את היהודים במשך כל יומם, ועוד לעלות שלוש פעמים בשנה לעיר ירושלים כדי להקריב בה קרבנות על המזבח, כמו גם קרבנות אשם לחטאים בשוגג. 

 התורה מחייבת לקרוא קריאת שמע פעמיים ביותר - בבוקר ובלילה, ועל כן גם בדורות הראשונים. כל ישראלי היה קורא קריאת שמע פעמיים ביום. וזאת בנוסף למצוות ציצית ותפילין. אנשים היו הולכים עם תפילין לראשם במשך כל היום, ולא רק בזמן תפילה.

 התורה דרשה בפירוש לעסוק בה יום ולילה: "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז) - זו מצווה מפורשת לא רק "לשמוע את התורה", אלא לשנן אותה כל כך שנוכל ללמד את כולה לבנינו! ולא רק ללמד אותה לבנינו, אלא להמשיך לדבר בדברי התורה הזאת בכל זמני היום:

"בשבתך בביתך" - התורה דורשת שנדבר ונלמד בה כשאנו יושבים בבתינו.

"ובלכתך בדרך" - התורה דורשת שנדבר ונלמד בה אפילו כשאנו צועדים בדרך והולכים ממקום למקום.

"ובשכבך" - התורה דורשת שנדבר ונלמד בה אפילו בלילה, בזמן שאנשים הולכים לשכב לישון, שהיא תהיה הדבר האחרון שנעסוק בו כשאנו פונים למיטה.

"ובקומך" - התורה דורשת שנדבר ונלמד בה בשעות הבוקר המוקדמות, כשאנשים מתעוררים וקמים מן המיטה, שהדבר הראשון שיהיה על שפתינו יהיו דברי תורה.

 בקיצור, התורה רוצה שנעסוק בה ונשנן אותה בכל זמן ביממה.

 גם אין לשכוח שאפילו פשוטי העם היו שומרים דיני טומאה וטהרה על הפרטים הדקים ביותר, מה שדורש לדעת היטב את דיני התורה ומצוותיה ודקדוקיה בהלכות טומאה וטהרה. וזאת בנוסף למצוות ציצית ותפילין - ישראלים בעבר היו הולכים עם תפילין לראשם במשך כל היום כולו, כך שחייהם של היהודים היו מקודשים. 

 לכל אורך ההיסטוריה המקראית היו בתי מדרש שבהם עסקו בתורה. כך מסופר על ישיבת שם ועבר, כמו גם על הסכם זבולון ויששכר (שבט יששכר היה עוסק בתורה כל היום כולו). מאחר שהקימו בתי מדרש, הגיוני שגם היו מתפללים בו, רק לא תפילת קבע.

 בזמן שבית המקדש היה קיים היו בני ישראל עולים לרגל שלוש פעמים בשנה ומקריבים קרבנות, בדרך זו היו מתחברים לקב"ה. אפשר לשער שבזמן זה היו גם תפילות המוניות שכן היו רוקדים ושרים ומזמרים לקב"ה בקהל רב. אך במשך שאר ימות השנה היו רוב היהודים מתפללים תפילות ארעיות. דוד המלך חיבר כידוע את ספר התהילים, שכולו תפילות הודיה ובקשות לקב"ה. כך שוודאי היו מתפללים, ומן הסתם היו מקומות תפילה, רק לא עשו בסדר או בנוסח קבוע.

 חובת התפילה ונוסחה תוקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה, לאחר שנמנעה עבודת הקרבנות של בית המקדש. ראה עוד על התפילה:

http://www.hidabroot.org/article/292

http://www.hidabroot.org/video/61852

 מטרת התפילה היא לחשוב על המילים, אך גם אם קשה, ראוי לכוון לפחות בקריאת שמע (שהיא מצווה מן התורה), וכן בברכת "מגן אברהם" ו"מודים" (בשמונה עשרה). ומי שזוכה לכוון יותר במילים - זוכה להתקדש יותר על ידה. אך חשוב שיהיה לנו קביעות ביום להודות לקב"ה ולכוון מחשבתנו אליו. ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

 לגבי השבת - 

קידוש וסעודות היום הן מצווה מן התורה, וחז"ל רק תיקנו את הנוסח. אך זו מצווה מהתורה לאכול פת בכל סעודה.

 אך מי שאינו זוכה להתפלל בשבת - אינו מחלל את השבת. הוא מאבד זכות גדולה בקדושתה, אך אינו נקרא "מחלל שבת". מחלל שבת הוא מי שעובר על אחת מן המלאכות האסורות בשבת.

 מאחר שאתה מתקשה בנושאים אלה, אני מציע לך לקנות ספר בשם "שערי הלכה - קיצור ההלכות המעשיות" של הרב גרינולד, אשר מבאר את עיקרי ההלכה וטעמיה. לאחר שתשיג מבוא חשוב זה, תתקדם לספרי ההלכה "ילקוט יוסף" אשר מבארים את כל ההלכות הנהוגות כיום על פי פסקי מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל. 

 בברכה,

דניאל בלס