אם לכל בריאה יש בורא, אז גם לה` יש בורא

כל עוד מגבילים את המציאות במסגרת של כוחות טבע חומריים בלבד, הערתך תהיה נכונה הן ביחס לשאלת הבורא והנברא (כגון: אם הבן נולד מאב, הרי גם האב הוא בהכרח בן שנולד מאב) והן ביחס לשאלת הזמן.

אולם ברגע שנזדהה עם הרעיון שקיים כח עליון על-אנושי ועל-טבעי אשר ברא את כל הנבראים הטבעיים והוא אינו טבעי, הרי אז ניתן להבין היטב את ההבחנה הברורה בין הנבראים המוגבלים בטבע (ומשום כך לכל נולד יש מוליד, ומגבלת הזמן שהיא אחת ממגבלות הטבע), ובין הכח העליון העל-טבעי אשר נתונים בלתי- טבעיים בעליל שייכים בו.

כמו זה שהוא בורא ואינו נברא (היה תמיד!) וכמו היותו בלתי מוגבל במגבלות הזמן. כדי לסבר את האוזן במושג הנעלה מתפיסתנו, ניקח לדוגמא את שאלת סוף היקום. האם יש סוף ליקום? הרי כל מה שתאמר שיש בסוף אשאלך מה יש לאחריו! עד התשובה הבלתי נמנעת כי אין סוף.

האם ניתן להבין במושגינו מה הוא אין-סוף? זאת חכמי הקבלה לימדונו כי ליקום החומרי יש סוף, והוא מוקף בעולמות אנרגטיים אשר דרגת רוחניותם גבוהה זו מעל זו (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) עד החיבור אל הבורא העל- טבעי שאין לו סוף (ואכן הוא מכונה לענין זה בלשון המקובלים האין סוף) המקיף את הכל. (ומבחינה מסוימת גם ממלא את הכל. אך לא נוכל להאריך בזה כעת ).