יום כיפור ודין של מעלה

שלום וברכה

ישנם חטאים שלאחר התשובה עדיין לא נמחה העוון עד שבא יום הכיפורים שביום זה נמחק העוון לגמרי, וכמבואר בגמרא ביומא
שָׁאַל רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְרוֹמִי, שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ?! אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה הֵן, וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, (מוחלין לו מיד.) [אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ], שֶׁנֶּאֱמַר, (ירמיה ג) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם", עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (ויקרא טז) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם". עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פט) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם" וְגוֹ´, אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה´ צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן" וְגוֹ´.

וכן נפסק ברמב"ם בהלכות תשובה פרק א´
(ד) אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו´ עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה´ צבאות וגו´ אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:

וכדי להימנע מהיסורים מבואר בשערי תשובה

 ולהגן עליו מן היסורין, ירבה צדקה, שנאמר וצדקה תציל ממות. וישתדל שיעשו אחרים. וכן ישתדל במצות גמילות חסדים. לעזור את חבירו בעצתו ובהשתדלותו, וידבר על לב העני נחמות, ויעסוק במצות ביקור חולים וקבורת מתים ותנחומי אבלים. ותלמוד תורה כנגד כולם, שיעמול בתורה ויטרח בה ותדד שנתו מעיניו עליה ויהיה זה הטורח במקום יסורין:

ד. מי שיש בידו עון חילול השם, תשובה ויום הכפורים ויסורין תולין ומיתה ממרקת. ותקנתו, במקום חילול השם שיקדש את השם, שיהיו מעשיו מתוקנים וטובים ויאמרו עליו אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל ויאשרוהו כל רואיו ושומעיו ברך ה´ הנקדש בצדקה ע"כ:

אולם כל זה הוא כדי למרק את העוון אולם עיקר הכפרה תלוי בתשובה כמבואר בספר התניא וז"ל 

 
אולם כל הנ"ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה´ אחר התשובה כמ"ש לעיל מהגמ´ פ"ק דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו´. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה´ באמת ובלב שלם.

וכתב עוד בספר בני יששכר חודש תשרי

והנה כבר כתבנו כמה פעמים בענין ד´ חילוקי כפרה שהיה ר´ ישמעאל דורש (והלכתא כוותיה), עבר אדם על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו, עבר על לא תעשה ושב תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, עבר על כריתות ומיתת בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, חילול השם ח"ו כולן תולין ומיתה ממרקת [יומא פו.], הנך רואה כי לא על כל העבירות מהני התשובה לבדה.

והנה קשה על זה ממשנה שלימה [קידושין מט ע"ב] המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור (משמע אפילו נמצאו אצלו עבירות חמורות כריתות ומיתת בי"ד) מקודשת שמא הרהר בתשובה, ולפי הנ"ל מאי מהני תשובה לחודא על כריתות ומיתת בי"ד.

אך הוא דהאיש הנלבב בעת אשר יתמרמר בלבו באמת על עונותיו וחטאיו ופשעיו לנגד הש"י ומתבונן בשפל מצבו נגד תמים דעות, ואיך עקר את נפשו היקרה החצובה מתחת כסא הכבוד והשליט עליה הסט"א אלהים אחרים, הנה תקטן בעיניו כל היסורין ומקבל אותם על עצמו בתם לבבו, בלבד שיתרצה לשם הנכבד וישוב נפשו מני שחת, ובתם לבבו מתאווה אל היסורין בכדי להסיר חלאתו, הנה איש כזה תיכף מתכפר לו ע"י התשובה, הגם שהדין דין אמת ומצטרך אל היסורין, הנה הש"י יזמין לו יסורין קלים כגון הושיט ידו לכיס וכו´ שחשבו חז"ל ליסורין וכיוצא שחשבו חז"ל [ערכין טז ע"ב] אבל הכפרה נגמרת תיכף כיון שהבעל תשובה בתם לבבו קיבל על עצמו כבר היסורין נחשב כאילו היה בפועל וכענין הנאמר בדניאל [י יב] ומיום שנתת אל לבך להתענות נשמעו דבריך:

ולסיכום התשובה היא המכפרת, והשלמת הכפרה היא בכל מצות הלא תעשה הוא רק ביום הכיפור שאז נמחלים כל העוונות, ואף חייבי כריתות עצם התשובה הוא עיקר המחילה ומה שצריך ליסורים יכול פדות זאת בדרכים אחרות.

ברור שכאשר האדם שב בתשובה ויום הכיפורים כיפר לו על עוונתיו אין כל בעייה והחטא לא נזכר לו עוד, וכמבואר ברמב"ם
(ד) ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם:
(ה) כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו´ ושבת עד ה´ אלהיך ושב ה´ אלהיך וגו´:
(ו) גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה´ אלהיך ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה´ ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה´ אלי תשוב כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד :
(ז) כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה´ אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו´ ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי מי גם בכם ויסגר דלתים וגו´ והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה´ אלהיכם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה´ מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות:  

האדם אכן קרוץ מחומר ועלול לחטוא, ועל כן נתן לנו הקב"ה יום בשנה למחילת עוונות ע"י התשובה.

אם לא ישוב בתשובה לא יתכפר לו כלום, והתשובה היא קבלה אמיתית שלא לחטוא בחטא לעולם, אולם מאחר ומצד חומר האדם יכול הוא לחטוא שוב, ניתנה לו בכל שנה מחילה וסליחה, וכך לא יתייאש האדם שמא יחאט ושב, כי תמיד יוכל לשוב אל בוראו ולהתכפר על כל עוונותיו.

וברור שהאדם מצד עצמו עליו להשתדל בכל עוז שלא ליפול בחטא כלל, אולם עליו לדעת כבר כעת שאם חלילה יפול שוב לא תיסגר בפניו הדלת, וכלך יוקל לו הדרך לתשובה.

בברכה - בנימין שמואלי