למה אדם צריך להתחתן עד גיל 18?

שלום וברכה

א. אאריך בזה, מכיון שלדעת רבים ושלמים, אי ההקפדה בזה בדורינו אנו היא שורש להרבה מאוד בעיות ודילמות של דורינו אנו. ומה` אשאל מענה לשון שיתן בפי דברים מוכיחים ומשכנעים לבני ישראל יראי ה`. יהודא בן תימא שנה בלשון המשנה (אבות פ"ה משנה כ"א -2.htm), אלה תולדות האדם וסדרי חייו שנה בשנה, ובין דבריו קבע שיעור חכמים לזמן כניסה לחופה בהגיע תור נער ונער "בן שמונה עשרה לחופה", ובכן מהור ימהרנה לו לאשה, ובדברי רבותינו נתבאר יפה יפה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, ומה נשתנה מצוה זאת מכל המצוות שבתורה שלא נתחייב בה בכניסתו לעול כלל המצוות בן שלש עשרה שנה, ודברי חכמים כמסמרות נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם (רש"י קהלת יב יא, ע"פ חגיגה ג ב), וכן נתעטרה אף הלכה זאת בשפע אסמכתאות, ובאוצר של פנינים טעמים מזוקקים נובעים ממקור מים חיים להבין ולהשכיל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. טעמים ורמזים לשיעור בן שמונה עשרה לחופה

ב. כנגד שמונה עשרה פעמים שכתוב "אדם". רש"י ז"ל בפירושו למסכת אבות (פ"ה משנה כא) ביאר המקור לדין זה על שם ששמונה עשרה פעמים כתיב `אדם` מ`בראשית` עד הפסוק `לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת` (בראשית ב כג) . והעיר בתוספות יום טוב שצריך לומר כי `איש` שבפסוק הנזכר נמי מן המנין. ובמחזור ויטרי (סימן תכח) כתב בלשון זה: "י"ח פעמים כתוב אדם בספר בראשית עד שנזדווגה לו חוה". ואלו הן: א. ויאמר אלהים נעשה `אדם`, ב. ויברא אלהים את ה`אדם`,

ג. ו`אדם` אין לעבוד את האדמה, ד. וייצר ה` אלוקים את ה`אדם`, ה. ויהי ה`אדם` לנפש חיה, ו. וישם שם את ה`אדם` אשר יצר, ז. ויקח ה` אלוקים את ה`אדם` ויניחהו בגן עדן, ח. ויצו ה` אלוקים על ה`אדם`, ט. ויאמר ה` אלוקים לא טוב היות ה`אדם` לבדו, י. ויבא אל ה`אדם` לראות מה יקרא לו, יא. וכל אשר יקרא לו ה`אדם` נפש חיה הוא שמו, יב. ויקרא ה`אדם` שמות, יג. ול`אדם` לא מצא עזר כנגדו, יד. ויפל ה` אלוקים תרדמה על ה`אדם`, טו. ויבן ה` אלוקים את הצלע אשר לקח מן ה`אדם`, טז. ויבאה אל ה`אדם`, יז. ויאמר ה`אדם` זאת הפעם עצם מעצמי, יח. לזאת יקרא אשה כי מ`איש` לוקחה זאת. מצא אשה מצא טו"ב ג.

ומדברי הגה"ק רבי מרדכי יפה זצוק"ל בעל הלבושים בספרו לבוש הבוץ והארגמן (אבן העזר סימן א ס"ג) למדנו שניים ושלשה רמזים נוספים, וז"ל: "קבעו חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) זמן למצוה זו עד שיהיה בן י"ז שנים שלימים דהיינו בשנת י"ח, ואפשר לי לאסמכיה על מקרא זה (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו, טוב בגמטריא י"ז, כלומר אמר ה` יתברך הרי אין האדם כבן טו"ב שיהיה [ראוי להיות עדיין] לבדו, שהרי הוא יותר מבן טו"ב שהרי הוא כבן עשרים , כמו שאמרו במדרש [הובא בפירוש הרא"ש על התורה] על הן האדם היה כאחד ממנו, כלומר בן עשרים כמנין הי"ה וחייב בעונשים, מכל מקום שמעת מינה דמבן טו"ב ואילך לא יהיה לבדו אלא ישא אשה, וכתיב (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב, כלומר כשימצא האדם עצמו בן טו"ב שהוא י"ז אז ימצא אשה, וחזקיה כשחיה מחליו שאז נשא אשה בתו של ישעיה, אמר (ישעיה לח יט) ח"י ח"י יודוך כמוני היום אב לבנים וגו"`. והו"א אשה בבתוליה יקח ד.

בפירושי בעלי התוס` (ויקרא כא ט) רימזו הלכה זאת במה שכתוב (שם) והו"א אשה בבתוליה יקח, וז"ל: "והו"א גימטריא עולה שמונה עשרה, ורמז למה שאמרו זכרונם לברכה, בן שמונה עשרה לחופה", וכן הביא רבינו מנחם לבית מאיר בספרו בית הבחירה (אבות פ"ה מכ"א) בשם המדרש וז"ל: "בן ח"י לחופה רמזוה במדרש מדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח והו"א בגימטריא ח"י, ומה שאמרו בגמ` (סנהדרין עו ב) להשיאם סמוך לפרקן, כלומר, קודם זמן גדלותם, אנו מפרשים סמוך לפרק זה האמור כאן", והובא גם על ידי הגאון החיד"א זצוק"ל בספרו נחל קדומים (ויקרא כא יג) בשם דורשי רשומות.

והוא כחתן יוצא מחופתו ה. עוד רמז על שיעור זמן זה הביא בפירוש הרא"ש על התורה בכתוב (בראשית ב כד): "[על כן יעזוב] א`יש א`ת א`ביו ו`אמו ו`דבק ב`אשתו, ראשי תיבות בגימטריא י"ח, רמז לשמונה עשרה לחופה. כמו כן הביא (שם) אסמכתא מהכתוב (תהילים יט ו) "והו"א כחתן יוצא מחופתו" "והו"א" – בגימטריא עולה י"ח שבזמן הזה על החתן להיות יוצא מחופתו, וכן הביא רמזים אלו בנו רבינו יעקב בעל הטורים (ויקרא כא ט) .

הגה"ק רבי שלמה אפרים זצ"ל אב"ד פראג בספרו עוללות אפרים (אות שיב) הביא רמז ל"שמונה עשרה לחופה", מן הכתוב (קהלת ט ט): "ראה חיים עם אשה" שבשנת ח"י יראה האדם ליכנס לברית הנישואין עם אשתו, וכן הביא הרמז הנ"ל המבואר בדברי הלבוש מדברי חזקיה כשנשא בתו של ישעיה אמר: `חי חי יודוך` (ישעיה לח יט) . מעשי אבות סימן לבנים ו. הגה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בספרו דרך פקודיך (מצות עשה א) מצא רמז לשיעור זה ממנהגו של יעקב אבינו ע"ה בנישואי צאצאיו, וז"ל: "והנה אנחנו לא נדע מאין הוציאו חז"ל מן התורה דעד שנת שמונה עשרה לא חל החיוב, ומה נשתנה המצוה הזו מכל המצוות שבתורה דחיובן מבן שלש עשרה ואילך?, נראה, דנפקא לרבותינו ז"ל מיוסף שהיה בן שבע עשרה שנה בעת שנאבד מאביו, והנה למה לא השיאו אביו אשה, והוא מן המצוות המוטלות על האב להשיא אשה לבנו (קדושין כט א), ...על כרחך לומר דאין החיוב מדאורייתא עד התחלת שנת י"ח, וזה שמשמיענו התורה (בראשית לז ב) יוסף בן שבע עשרה שנה, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש דבשנת י"ח הוא התחלת החיוב", עכ"ל . זמן נישואין אחרי שעברו רביעית משנותיו עלי אדמות ז. והגה"ק רבינו יהודא ליואי זצוק"ל המהר"ל מפראג בספרו גור אריה (בראשית כו לד) ביאר שיעור זמן הנישואין שקבעו חז"ל `בן שמונה עשרה לחופה` שיש לישא אשה בתוך שנתו הי"ח, על שם שהוא רביעית משנות האדם עלי אדמות שנאמר (תהילים פרק צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה, [17.5 X 4 = 70], ויש ללמוד שיעור זה ממנהגו של יצחק אבינו ע"ה שנשא אשה בן ארבעים שנה ככתוב בתורה (בראשית כה כ): `ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה`, וז"ל: "אפשר כי ארבעים שנה הוא רביעית ימי חיי האדם שהיו באותו זמן, שהרי יצחק חי ק"פ שנים (בראשית לה כח), והשם יתברך נתן לו שיבה יותר, שהרי ישמעאל חי קל"ז שנה (בראשית כה יז), וכאשר נשער במיצוע של שניהם יהיה המיצוע ביניהם קנ"ח שנה, שהוא סתם בני אדם שאין להם כל כך שיבה ולא קיצור, ורביעית של קנ"ח הוא ארבעים שנה [פחות] חצי שנה [39.5 X 4 = 158], ודבר זה הוא כמו שאמרו רז"ל במסכת אבות (פ"ה מכ"א) `בן שמונה עשר לחופה`, והוא רביעית שבעים שנה [פחות] חצי שנה, שכן שיערו חכמים כי עד רביעית שניו אין צריך שיהיה לו זוג, אבל כאשר עברו רביעית שניו, שהם חלק אחד מארבע חלקים שלו, צריך שיהיה לו זוג" . כזמן צמיחת יבול הארץ אחרי עבור רביעית השנה ח. וטעם הדבר שנקבע זמן חופה אחר עבור רביעית משנותיו מבאר המהר"ל על פי חכמת הטבע וז"ל: "שכן ימי האדם מתחלקים לארבע רביעיות, והם ידועים בפי הכל, והם כנגד ימי החמה [שלש מאות ושישים וחמשה ימות החמה המחולקים לארבע תקופות בשנה], וידוע כי החמה היא מתחלת מן תקופת טבת לקרב אלינו ולגדל הצמחים עד תקופת ניסן, ואז נותנים הצמחים פרי, הרי כי רביעית ימי החמה אינם מולידים עד אחר רביעית [הראשונה], ולפיכך יש לישא גם כן אחר רביעית ימי חייו, ולפיכך אמרו `בן שמונה עשרה לחופה`, וכל ענין תולדות האדם נמשך בערך ויחוס שנות החמה כאשר תדקדק, ולפיכך חילקו גם כן ימי האדם לארבע חלקים הידועים נגד ארבע תקופות השנה", עכ"ל. בן י"ח לחופה - אחר שגמר אדם להיבנות בקומת עצמו ט. ובספרו `דרך חיים` על מסכת אבות (פ"ה משנה כא) ביאר המהר"ל באופן נוסף טעם קביעות זמן הנישואין בן י"ח, וז"ל: "אמר בן שמונה עשרה לחופה, פירוש דבר זה, כי האדם אין גידול שלו בקומתו עד שהוא בן שמונה עשרה ונשלם אז גידול שלו כאשר הוא בן י"ח, ומאז חייב להשלים עוד עצמו באשה כי כל זמן שלא נשא אינו אדם שלם, וכדאמרינן ביבמות (סב ב) אמר רבי אלעזר כל מי שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקיבה בראם, ויקרא את שמם אדם, וכל זמן שאינו בן שמונה עשר לא נשלם קומתו בגופו הוא עצמו, לכך אין צריך להשלים עצמו באשה שהיא תוספת יותר על עצמו, אבל כאשר הוא בן שמונה עשרה שכבר נשלם עצמו בגופו יש לו להשלים עצמו באשה". ומביא הוכחה לדבריו: "ואף על גב שהדבר הזה נראה לעינים שגידול האדם הוא עד שמונה עשרה, מכל מקום הדבר הזה נראה בנבראים [האחרים גם כן], הלא תראה כי השמש וכל הכוכבים הקף שלהם [סביב העולם נשלם] בעשרים וארבעה שעות, ורביעית מן ההקף שהוא שש שעות עולים וצומחים מן הארץ עד שהם בגובהם [שמזריחת החמה, שהחמה נמצאת אז בשיפולי הרקיע, עד חצות היום שאז החמה בגובהה של רקיע, עברו שש שעות שהוא שיעור רביעית מכל ההקפה], וידוע כי שבעים שנה הם ימי האדם, והרביעית מן ימיו הם שמונה עשרה שנה פחות חצי שנה, ולפיכך עלייתו של אדם וצמיחתו רביעית זמנו עד שהוא בן שמונה עשרה שנה ואז הוא בגבהו", ועוד יש למצוא אסמכתא לזה בשיעור גובהו של אדם, "ועוד, מפני כי קומת האדם שמונה עשרה טפחים, שהרי בכל מקום שיערו חכמים קומת האדם שלש אמות שהם שמונה עשרה טפחים [ראה יומא לא א, ובתוס` שם ד"ה אמה על אמה], ואלו שמונה עשרה טפחים שהם קומת האדם עומד עליהם בשמונה עשרה שנים". י"ח שנים נגד י"ח צלעות שבאדם - ואז יש לו לחזר אחר צלעתו שנאבדה ממנו י. טעם נוסף ביאר המהר"ל (שם) וז"ל: "אבל יש עוד בזה טעם, כי אלו שמונה עשרה שנים לחופה הם כנגד שמונה עשרה צלעות שבאדם [הנפצלים מתוך י"ח חוליות שבשדרה], שנים עשרה גדולים וששה קטנים, והאשה נלקחה מאחת מצלעותיו, וכאשר האדם יש לו שמונה עשרה שנים כנגד שמונה עשרה צלעות שלו יש להחזיר לו עוד הצלע שנלקחה הימנו, והרי האשה נקראת צלעתו, ואף כי רש"י זכרונו לברכה (בראשית ב כא) פירש ויקח אחת מצלעותיו `מסטרוהי`, כמו ולצלע המשכן, הרי אונקלוס תירגם `מעלעוהי` וזהו לשון צלע, וכן מוכח מדברי חכמים זכרונם לברכה". כנגד יצר הרע יא. הגה"ק רבינו יצחק אבוהב זצוק"ל בספרו מנורת המאור (אות קסו) ביאר כי שיעור זמן זה נקבע לפי תגבורת היצר לאנשים בינונים וז"ל: "זמן הראוי לזווג הוא הטוב כל מה שיוכל להקדים קודם שיתגבר עליו יצרו, כדגרסינן בקידושין (כט ב): משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא, דאדם גדול הוא. אמר ליה: לכשיבא לביתך הביאהו לי, כי אתא, חזיה דלא פריס סודרא, אמר ליה, מאי טעמא לא פריס מר סודרא? אמר ליה, דלא נסיבנא. אמר ליה, לא תחזי לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא, בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעברה. בעברה סלקא דעתך? אלא אימא, כל ימיו בהרהור עברה, ...ואף על פי שלימוד תורה גדול מכל המצות, ...יש לך זמן שנישואי אשה קודמין, ...וגרסינן נמי במסכת יומא (עב ב): `יראת ה` טהורה עומדת לעד` (תהלים יט י), אמר רבי יוחנן, זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא? נושא אשה ואחר כך לומד תורה, והזמן הבינוני לאיש שאינו שטוף ביצרו הוא בן שמונה עשרה, וסמך לזה `והוא אשה בבתוליה יקח` (ויקרא כא יג), מנין `והו"א` . ולכן אמרו במסכת אבות (פרק ה כא): בן שמונה עשרה לחופה, לפי שהוא בחור, קדם שיתגבר עליו יצרו, אבל תהא טפה ראשונה שלו, בנו בכורו, בקדושה, ...וטוב לו לאדם שלא ישהה בין אירוסין לחופה כדי שלא יבוא באמצע לידי הרהור, כדגרסינן בפסיקתא (דרב כהנא ה מד): רבי חיא בר אבא אמר `תוחלת ממושכה מחלה לב` (משלי יג יב), זה המארס אשה ונוטלה לאחר זמן, `ועץ חיים תאוה באה` (שם), זה המארס אשה ונוטלה מיד", עכ"ל . יב. וכן ביאר הענין הגה"ק רבי משה בן מכיר זצוק"ל בספרו סדר היום (פירוש אבות) וז"ל: "בהיות הבחור בן חמש עשרה שנה ונכנס בתוך שש עשרה הדם מתגבר עליו תאוות היצר הרע וחמדותיו, לכן צריך להחלישו בהיותו עוסק בתורה הנקרא תושיה, ולהיות יושב באהלי שקוד החכמים וללכת מחיל אל חיל, ובכן אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, כי בכח עסקו בעיון השכלי מתבטל כח עיון החומרי כי הוא גדול ורב ממנו למי שיש לו עינים לראות ולב להבין. ועם כל זה לא נמנע התנא מלהזכיר שיניח עסק התורה וישא אשה, משום דאין אפוטרופוס לעריות יצר הרע, והוא אויב ואורב להפילו במקום שלא יוכל לקום, במחשבות רעות בהרהורים קשים, ואמרו, עין רואה לב חומד כלי המעשה גומרים, ונמצא מאבד עצמו לדעת ומחריב עולמות, לכן הזכיר לנו התנא בן שמונה עשרה לחופה, ...ועם כל זה לא שמו עליו העול מקודם כדי שיהיה עוסק לפחות שלש שנים בגמרא, פנוי בלא אשה, בלא עסק, בלא טרדה, ויועיל לו הרבה על היסוד שיש לו בנוי ממקרא וממשנה, ועוד שהתלהבות יצר הרע אינו כל כך ואפשר להנצל ממנו בנקל, אם אין לו חברים רעים ממי ילמוד, ובהגיעו לח"י מוטל על אביו בחיוב גמור לבקש לו אשה להכניסו לחופה, והזכיר התנא ענין החופה משום שענין חופה הוא היחוד שבין איש ואשתו, ורמז בזה כי אין כוונת הענין הזה כל כך משום פריה ורביה כי עדיין לא הגיע לפרק עשרים שמוטל עליו הענין בחיוב, כמו שאיתא (קידושין כט ב) [שכיון שהגיע עשרים ולא נשא] תיפח עצמותיו, אבל עיקר הענין להצילו מן החטא, ולא יחמוד בלבבו נשים נכריות האסורות אליו, וכדי למלאת תאוותו ויהיה לו פת בסלו צריך לייחד לו אשה, ובזה ינצל מן החטא", עכ"ל. יג. וראה מה שכתב הגאון רבי ישראל מאיר מראדין זצוק"ל `החפץ חיים` בספרו נדחי ישראל, וז"ל: "כמה פעמים סיבת איחור נישואין הוא מפני שדואגים שלא יהיה לו מה להתפרנס עם אשתו, והוא רק עצת היצר הרע, כי האדם יש לו לבטוח בהשם המפרנס לברואיו, שלא יגרע מזונו בעבור שרוצה לקיים מצוותיו", עכ"ל. וכבר עורר בדברים כדרבונות הגה"ק רבי פינחס הורוויץ זצוק"ל `ההפלאה` בספרו המקנה (קידושין כט ב) לבאר פרק קכז שבתהילים, וז"ל: "ויש לפרש בזה המזמור הנ"ל שהוא מוסר השכל לפני אדם אשר בתחילת בחרותם כשמגיעים לכלל דעת מסיתם היצה"ר בטענות שאם לא יעסוק במשא ומתן וירויח ממון לא יהיה לו מקום פרנסה לישא אשה ולהוליד בנים, ובאמת נהפוך הוא כי ע"י זה הם מאחרים לישא אשה מחמת חסרון בטחונו שלא ימצא להם די מחסורם, ועל זה הוכיח אם ה` לא יבנה בית זו זווגם מן השמים שוא עמלו בוניו בו, ...וע"ז אמר שוא לכם משכימי קום, על דרך שפירש רש"י ז"ל בפסוק (דברים יא ו) ואת היקום אשר ברגליהם, שהם ממונו של אדם שמעמידין את האדם על רגליו, והם משכימין ומקדימים בימי בחרותם לאסוף הון כדי שיוכלו לישא אשה ולהוליד בנים ולפרנסם, אבל באמת אין בזה הצלחה ומאחרים נישואיהם, וזהו, מאחרי שבת, והוא מצותשבת שאמרו חז"ל (גיטין מא) לא תוהו בראה `לשבת` יצרה, ואמר לחם העצבים, שהוא מלשון הכתוב () בעצבון תאכלנו, ואמר, כן יתן לידידו שינה, והוא מ"ש חז"ל דקאי על תלמידי חכמים שמנדדין שינתן, דמה שהם מרויחין בעצבון הקב"ה נותן לתלמידי חכמים בהרווחה, כמו שאמר הכתוב (תהילים א) ובתורתו יהגה יומם ולילה, שהוא כתלמיד חכם המנדד שינתו, ומסיים אשר פריו יתן בעתו, רמז שזוכה לאשה ובנים, ומסיים, וכל אשר יעשה יצליח, ר"ל שכל מה שהיה יכול להרויח במעשה ידו יצליח ה` בידו ע"י התורה". יד. וכן כתב הגה"ק הרבי רבי יהונתן אייבעשיץ זצוק"ל בספרו יערות דבש (ח"ב דרוש יב) וז"ל: "תוכחת מגולה מה שראיתי בגלילות אשכנז, שממתינים הבחורים עד ל` שנים ויותר, טרם ישאו נשים, כי חושבים שיגדלו הנערים שיהיה להם במה לפרנסם, ולכך רואים ראשון להעמיד להם פרנסה, ומכל מקום אם שעושים כך, אני קורא אותם מחיה וקלקלה, חזקיה ביקש להמתין בשביל זרעו , ומכל מקום כעס ה` בעמליו, ואיך לא יקצוף השם שאתם גורמים על היד ה` תקצר לשים להם לחם, הלא הוא המשפיע לכל חי, ורבים שהמתינו והון ועושר בביתם, ומכל מקום עוללים שאלו לחם ושמלה ופורש אין להם, ולהיפך, רבים שמיהרו ולא היה בידם לכלכל יום או יומים, וח"ו לאבד רגע אחד מעניני עולם הבא בשביל חיי עולם הזה, והלא ישראל קדושים בשביל אהבת ה`, כל הון בוז יבוזו, ואיך לא יחוס מבלי לעשות מורת רוח לה`, הוא האל הגדול והנורא, ולכן חדלו לכם הרע, והוו זריזים לדבר מצוה". טו. הגה"ק רבי יהודה החסיד בספרו ספר חסידים (אות תקד) מעורר לב האבות שישיאו הבנים מיד כשהגיעו לפרקן, ויתבוננו בצער שהיה להם בצעירותם בעת שהגיעו לפירקן וז"ל: "אדם שהוא בחור וחפץ לקחת אשה יחשוב אז כמה הרהורים וכמה צער הוא סובל, ויחשוב כשיהיו בניו מגיעין לפרקן שישיאם, כי צער לפניו אם ילך בלא אשה, ופעמים שאין יכולת בידו לכך יתפלל לה` שיזמין לו ה` זיווגם בעתם לכל צרכם ותקנתם, הרי משה רבינו בראותו שלא היה יכול לחזור למצרים לקח גיורת, ולמה נולדו ליהודה פרץ וזרח בגלגול עבירה אף כי תמר היתה ראויה לו, אלא מפני שגרם למכור את יוסף והיה בן שלשים שנה עד שלקח אשה בגלל אשר הושם בבית הסוהר, ולפי שיהודה גרם שלא נזדמנה לו אשה עד שהיה בן שלשים לכך לא מלך דוד עד שהיה בן שלשים" (שמואל ב ה ד). וכ"כ בקיצור דברים הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו יעלזו חסידים (אות תקד), ובספרו אורות אילים (קדושין כט ב) הוסיף: "המחשב הפסד המאחר לישא ושכר המקדים, לא יעצרנו שום דבר מלישא אשה ויפה שעה אחת קודם, ואם לא יחזרו אחריו לא יבוש מלחזר הוא אחר אבדתו, והאב זוכה לבנו במדה זו וזאת תהיה אהבתו לבנו אהבה אמיתית אהבת הנפש", עכ"ל. לא עת עתה להאריך טז. מליצה נאה אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצ"ל לאחד ששאלו עצה בענין שידוך אם להמתין עוד או למהר הדבר, והשיב בחכמה, הנה אמרו חכמים (סנהדרין כב א): `קשין לזווגן כקריעת ים סוף`, ונחזי אנן מה נאמר בקריעת ים סוף (שמות יד טו): `מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו`, ופירש רש"י: `לא עת עתה להאריך` (תורת יחזקאל מסכת סוטה) . ובספר באר יעקב חיים (על קיצור שלחן ערוך) הביא בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שהיה עומד ומזהיר לכל הבאים לחסות בצלו, שישיאו את ילדיהם כשיגיעו לפרק שמונה עשרה לחופה, ולא ישהו יותר על זמן זה, והיה מבטיח לכל מי שינהג כך, חיי בני ומזוני רויחי. זאת התורה לא תהא מוחלפת יז. הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל בספרו נחל קדומים (פרשת אמור) עורר להוציא מלב אנשים האומרים כי נשתנו העתים מזמן הקדמון, והכעת אין לנו למהר כל כך ולישא בן י"ח, וז"ל: "והוא אשה בבתוליה יקח, `והו"א` גימטריא י"ח, דבן שמונה עשרה לחופה, ויען כי ראיתי מי שכתב שזה היה בזמנם שהיו בריאים וחזקים אבל עתה יכולים להמתין עוד, ומזה נמשך דגם מה שאמרו ז"ל () על בן עשרים שלא נשא דכל ימיו בעבירה והקב"ה אומר תיפח עצמותיו וכו`, לפי סברתו ישתנה הזמן עוד כמה שנים, ואני ההדיוט אומר דאין לסמוך על זה דתורה חתומה ניתנה בש"ס ופוסקים, ואין להורות קולות בדבר שחיי העולם הבא תלוי בזה ואין כאן מקום לזה, ואפשר דלרמז זה [דגם לדורות האחרונים הדין קבוע כנ"ל] מלבד כי `והוא` גימטריא י"ח, עוד נרמז בסופי תיבות: אש`ה בבתולי`ה יק`ח גימטריא ח"י, ובא הרמז פעם שנית בסוף תיבות לרמוז דגם באחרית הימים בגלות החל הזה לא נשתנה הזמן, דהגם דעתה הגוף חלש, מכל מקום עתה הזקין היצר הרע ונתחזק בתוקף גדול, ויש טעם למנין זה, כי יסוד נקרא ח"י, ולכן `בן י"ח לחופה`, ועוד לנו ציצים ופרחים בזה בס"ד" . וידוע בקהל חסידים דבר חכמה שאמר הגה"ק חיים צבי טייטלבום אב"ד סיגוט זצוק”ל בעל עצי חיים במתק שפתיו, שהנה חז"ל קבעו לנו סדרי חיים האדם, (אבות פ"ה מכ"א): "בן חמש למשנה בן עשר וכו`, בן שמונה עשרה לחופה", ויש לעמוד בכל הזמנים שקבעו הם בחכמתם, ובזה ביאר הברכה שמברכין למכניס בנו לבריתו של אברהם אבינו, `כשם שנכנס לברית ן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים` (שבת קלז ב), כלומר, כשם שעשו את הברית מילה בזמן הקבוע בתורה ובן שמונת ימים ימול בשר ערלתו (), כן על דרך זה יכנס גם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, בשמירת הזמנים שקבעו חז"ל להתחלת לימוד התורה, וכן במה שקבעו זמן לחופה, ועל דרך זה בכל הענינים הבאים בימי חיי האדם. בן עשרים שלא נשא... יח. עם שנקבע זמן הראוי לנישואין בן שמונה עשרה, וכאמור זהו מצוותו לכתחילה, מ"מ עדיין אינו נענש כמבטל מצוות עשה אלא משיעברו עליו עשרים שנה ולא נשא, וכמבואר בגמ` קידושין (כט ב): "רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה, בעבירה סלקא דעתך?, אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה ". ורבינו מנחם המאירי בספרו בית הבחירה (שם) מסיק בזה"ל: "כל שהגיע לעשרים ולא נשא אינו ניצל כל ימיו מהרהורין שהתמיד בהם אלא אם כן הוא מן היחידים" . ובספר חכמת חיים (פרשת בראשית) מסופר על הגאון רבי יוסף חיים זאנענפעלד זצ"ל אב"ד ירושלים ת"ו שהיה מרעיש אודות מנהג ישיבה אחת שהיו מאחרין מאוד בזמן נישואיהם, ופעם התאונן לפניהם באומרו `האיך לא תיראו ולא תפחדו מדברי חכמינו ז"ל שהחמירו מאד נגד המשתהים לשאת אשה באיחור זמן`, וכשענהו אחד בתשובה, מפני שנפשם חשקה בתורה, ונגד היצר הרע שמנסה להטרידנו מטהרת המחשבה, אנו לומדים שיעור קבוע בספרי מוסר - כתריס נגד היצר הרע, ענה על זה הגאון ואמר: ולי יש עצה הכוללת את זה וגם את זה, "אשה" בגימטריא מוס"ר. וידוע כי הגאון רבי יוסף חיים זוננפעלד זצ"ל כאשר היה משתתף בשמחת נשואין היה מקדים לצאת טרם ריקוד ה"מצוה טאנץ" והיה מטעים טעמו ונימוקו כי מאחר שלא זכה בבחרותו לשאת אשה קודם היותו בן עשרים שנה, הרי שחושש הוא לדברי חז"ל שאמרו (קדושין כט ב): "עבר עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה", ולכן נזהר בעצמו מאוד. ובטעם הדבר שנקבע גבול מצוות עשה של פרו ורבו עד שנת העשרים כתב הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי זצוק"ל בספרו נחל קדומים שהוא על פי דברי חז"ל במדרש (בראשית רבה יד ז): "אמר רבי יוחנן אדם וחוה כבני עשרים שנה נבראו, עכ"ל, ולכן כיון שהגיע אדם לשיעור זה זהו זמן המוגבל לו לקיים מה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, ומכאן ואילך ביטל מצוות עשה. חומר המתעכב למעלה מבן עשרים וראה מה שהפליג בהפלגת חכמים ונבונים הגאון רבי אליעזר פאפו זצ"ל בדברי כיבושין בחומר מי שמתאחר יותר משיעור זה, בספרו פלא יועץ (ערך זיווג) וזה לשונו: "זו מצות האב על הבן כשיגיע להיות בן שמונה עשרה ולכל היותר לבן עשרים לזווג לו אשה, וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (קדושין כט ב): שעד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה מתי ישא אשה מכאן ואילך אומר תיפח עצמותיו, ועוד אמרו (שם): `כיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה` ואוי לו לאב שהוא אכזר על בניו וגורם להם רעה גדולה כזו, וכל כי הא אין הבן חייב בכבוד אביו ויהיה עז כנמר להיות תובע בפה בדרך כבוד על ידי אחרים ולבקש מנוח אשר ייטב לנפשו, וגדולה עבירה לשם שמים, וכל שכן שאם הבן ברשות עצמו שחובה מוטלת עליו לישא אשה ולא יעשה שקר בנפשו" .

תקנות ירושלים לגבי רווק היושב בלא אשה למעלה מבן עשרים ובכדי להעמיד הדת על תילה עמדו קהילות הספרדים בעיר הקודש ירושלים ת"ו וקיימו וקבלו עליהם בהסכמה חמורה שכל בחור רווק שעברו עליו עשרים ועדיין לא נשא אשה, יאסר עליו להתגורר בעיר הקודש, וכמובא בספרי המנהגים לעיר הקודש ירושלים, וזהו נוסח התקנה שנתחזקה ביתר שאת בדורות מאוחרים (מובא בספר אמת ליעקב בסופו דף י):

"בשבטי ישראל הודענו נאמנה כי יש הסכמה קדומה עשויה בכל תוקף ההסכמות מזמן קדמון לקדושים אשר בארץ המה, שרווק מבן עשרים שנה ומעלה לא יוכל לדור בעיר הקודש ירושלים ת"ו כשהוא שרוי בלא אשה, והנה עתה ראינו בעוונותינו הרבים שנתרבו הרווקים והפנויים בעיר הקודש ירושלים מבן עשרים שנה ומעלה בלא אשה ותולים הענין בבוקי סריקי, וטוענים שאין ידן משגת לצרכי חופה ולזון ולפרנס את נשותיהם, ומידי יום באים מחוץ לארץ ומסור בידינו כי אין אפוטרופוס לעריות, על כן נתוועדנו עם אסיפת חכמי ומנהיגי וטובי עיר הקודש ירושלים רוב בנין ורוב מנין,

וחידשנו ההסכמה הקדומה, וכולנו פה אחד עלינו בהסכמה שלא יורשה שום בחור רווק מבן עשרים שנה ומעלה ומבן שישים ולמטה לדור פה עיר הקודש ירושלים ת"ו בלא אשה, וזמן קצוב ניתן לרווקים היושבים בעיר הקודש מיום ה` אייר עד ראש חודש אלול לישא אשה ואז יוכל להמשיך לדור פה עיר הקודש כרצונו, ואם לא מצא מנוח לישא אשה מחויב הוא לצאת מעיר הקודש ירושלים ולבקש את חייו בחוץ לארץ, ורשות נתונה לפקידי ירושלים לכל העובר על דברינו לגרשו מן העיר ולרודפו עד חרמה בכל מאמצי כוחם כפי ראות עיניהם עד מקום שידם מגעת, וכל זה הסכמנו בכל תוקף ההסכמות ולראיית האמת והצדק".

וע"ז באעה"ח נסים חיים משה מזרחי בעל אדמת קודש מיוחס בכ"ר שמואל בעל פרי האדמה יעקב ישראל אלגאזי בעל קהלת יעקב, ארעא דרבנן, ועוד גדליה חיון ראש ישיבת בית א-ל רפאל יצחק זרחיה אזולאי אבי הגאון החיד"א זצ"ל. רפאל משה בולה בעל גט מקושר, ועוד מובא בספר אמת ליעקב בסופו דף י). ודברים כדרבונות כתב בזה הגאון רבי יעקב חאגיז זצ"ל בספרו אורח מישור (בסוף ספר תחלת חכמה פרק ג) וז"ל: "...

יש אשר חוטאים בנפשותם ולא ישאו להם נשים באמרם שיטרדו לבקש מזונותיהם אחרי שיולידו בנים ובנות, ולזה נותנים טעמים שמישבים אותם בטענות היצר הרע, והם כוזבים ומראים תומה ותחתיה ערמה, נפש זכה ומבוארת ותחתיה תעמוד הבהרת, ונגע זה פשה גם כן באיזה מבעלי תורה, ומוסיפים שנפשם חשקה בתורת ה` וביראתו ולמה ישוטטו לבקש מה שימנעם ויבטלם מלימוד התורה. וטענה זו בטלה מעצמה, כי אם לטרדת המזונות כבר הקדמנו החיוב המוטל על כל איש מישראל לבטוח בה`, ויותר מזה שמזון האשה והבנים כבר ניתן להם ממרומים מאת ה` יתברך, כי ה` נותן לכל אכלם בעתם, הקצור קצרה יד ה` חס ושלום מהושיעו לתת לחם לבניו ובנותיו...".

ובהמשך דבריו קורא תגר על אלו שמונעים עצמם לישא אשה מטעמים אחרים שונים ומשונים, ומסיים: "לכן יעשה כל אחד מצות בוראו כשיגיע זמנו, ולא ישים לבו לטענת היצר הרע, כי כולם בטלים במקום מצות ה"`. ויעויין בספר מעשה רוקח (הלכות אישות פרק טו) שכתב וז"ל: "הרבה חכמים בעיניהם ראיתי שרצו להיפטר ממצוה זו בהדמות עצמן לבן עזאי, ויש מהן מחמת מיעוט הבטחון בהקב"ה באמרם שהם יראין פן ימותו בניהם ברעב מחמת שאין מספיקים להרויח כדי צרכן, אוי להם ואוי לנפשם כי גמלו רעה שלא יתכן בעולם שימלטו מהרהורים שהם קשים מהעבירה עצמה (יומא כט א), ומבטלים מצוה זו בשאט נפש, וזו רעה חולה שמהם לומדים עמי הארצות ובזה מתרבה הזנות והפריצות העצומות כאשר הם גלויים ומפורסמים וה` יתברך יכפר בעדם וישים העקוב למישור". עכ"ל.

הארכתי בזה מכיון שהדבר נפרץ מאוד בדורינו וזה פתח הקורא לגנב, שלא ישמרו בני ובנות ישראל על מעיינם ועל בתוליהם חס ושלום, ואולי מכל מה שלקטתי ילמדו מוסר ויעשו השתדלות להינשא בגיל צעיר, וזה יהיה פתרון להרבה מאוד בעיות, ויהי חלקי עם מזכי הרבים. בהצלחה - מנשה ישראל