מי שמסתפק אם בירך ברכת המזון, האם חוזר ומברך?

שלום רב,

א. מי שאכל לחם כדי שביעה, שאז החיוב בברכת המזון הוא מן התורה, ומסתפק אם בירך, צריך לחזור ולברך, אולם אם אכל פחות מכדי שביעה, החיוב בברכת המזון הוא מדרבנן, ולכן במקרה של ספק, חוזרים לכלל של 'ספק ברכות להקל' (שלחן ערוך אורח חיים סימן קפד סעיף ד ומשנה ברורה ס"ק טו, ושלחן ערוך סימן רט סעיף ג ומשנה ברורה סק"י).

ב. גם מי שאכל לחם כדי שביעה, שצריך לחזור ולברך במקרה של ספק, היינו רק שיש לו לחזור ולברך את שלושת הברכות הראשונות של ברכת המזון שהן מן התורה, אבל ברכת 'הטוב והמטיב' שהיא מדרבנן אינו חוזר ואומרה, ומכל מקום נכון שיחזור להרהר אותה לצאת ידי חובת החולקים על זה (ראה ספר חזון עובדיה ברכות עמודים רכ-רכה).

ג. אמנם אישה שהסתפקה אם בירכה ברכת המזון, אינה חוזרת לברך מספק, אפילו באופן שאכלה כדי שביעה, ומכל מקום טוב ונכון שתברך ברכת המזון בהרהור בלבד, ואם אפשר עדיף יותר שתשמע ברכת המזון מאיש שאכל ושבע, ותצא ידי חובתה מדין שומע כעונה (ראה שו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן י, וחזון עובדיה שם עמודים רכד-רלד).

בברכה,

הלל מאירס