פרשת עקב

הקניבלים ששעטו למול הכופר, השטר שעבר התעללות מעל הקתדרה ויהודי נצחי שאין לו סוף

במהלך היום אנו עושים כל כך הרבה מצוות שמצד אחד כבר התרגלנו לעשותם וזה טוב, שהרי ההרגל הוא אחד הדברים הבסיסיים בחיים, כאותו עקב, אולם בהרגל יש סכנה של איבוד הלב

סיימתי להתפלל. שניה לפני שאני צועד שלושה צעדים אחורה, אני מסתכל בשעון. נשארו עוד שתי דקות לערבית. את ה"שיעור" אני כבר לא אתן כאן

"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" איזה עינוי היה בזה? מעלות וסגולות ברכת המזון, מהם? חיוב מאה ברכות בכל יום..על מה ולמה? נושאים מרתקים נוספים בהרצאתו של הרב הרצל חודר – שידור חי באתר הידברות מדי חמישי ב-23:00

ליקוט מיוחד של גדולי החסידות סביב נקודות מעניינות בפרשת עקב. כולל קטעים קצרים של השפת אמת, חתם סופר, נעם אלימלך, דברי יואל ועוד

"עד כאן" אמרתי אז לאשתי, "אם חזרה בתשובה כוללת חיוב לאכול את הדבר הזה, אני  מוותר כבר מעכשיו!". אבל היום אני מבין את ההבדל בין אכילה כעבודת ה' לבין אכילה בהמית

סדרת הגילויים על ממצאים מדאיגים במוצריהן של חברות מכובדות צריכה לעורר אותנו: כפי שאי אפשר לסמוך על ביקורת איכות פנימית של המפעלים, כך אי אפשר לסמוך עליהם בענייני כשרות, בהיעדר משגיח חיצוני

מה שעושה פרופסור לכימיה במעבדות משוכללות, עם כלי זכוכית רבים וצנרת מורכבת. עד שבסופו של תהליך הוא מקבל פרס נובל - עושה עלה יחיד של עץ בגאונות רבה, ואף אחד אפילו לא שם לב

בפרשת השבוע הנוכחית מלמד אותנו הבורא כיצד ניתן לזכות לקרבה אלוקית עצומה דווקא בזכות האכילה, השתיה והחיבור לגשמיות. עצה מפתיעה ומיוחדת

הרב הרצל חודר בחידושים נפלאים על פרשת השבוע. כלא יהיה עקר ועקרה בישראל וכן בבהמות, איך זוכים לכך? סגולה בטוחה לעשירות, מהי? איך נדבקים בקב"ה ולא נשרפים?

מלמד אותנו רש"י, שהסיבה שהיה על העם ללמוד את התורה ממשה ולא מאדם אחר, היא שמשה הצטער ומסר את נפשו על התורה. לימוד בצער, לימוד מתוך קשיים וניסיונות, הוא לימוד מסוג אחר לגמרי. ואם רק נזכור שהבורא מרגיש את צרתנו אף יותר מאיתנו עצמנו – לעולם לא נרגיש לבד, גם בזמנים הקשים

הרב הרצל חודר במדרשים נפלאים מתוך הפרשה, והפעם: כיצד אפשר להיבנות מדברים קטנים? מי תיקן לברך מאה ברכות בכל יום וכיצד זה נרמז בפרשה? האם אנו יודעים מהו גזל באמת? ומדוע נקרא הקדוש ברוך הוא "האל הנאמן"? הרי בעולם יש אינספור צרות ורוע... לקראת סיום השיעור ידבר הרב על גדלותו של רבי שמואל מסלנט - רבה של ירושלים לרגל יום פטירתו בכ"ט באב.

לפתע פגש יהודי שואב מים הפוסע לעומתו, פנה גם אליו ושאל אותו: "ר' יהודי, שמא גבאי צדקה אתה?", תשובתו של שואב המים הייתה מפליאה ומעוררת תמיהה גדולה: "אם האדמו"ר מבעלזא ישלח עבורי מעות - אקחן"...

העולם בנוי מאטומים זעירים שאין בכוח העין להבחין בהם – כך גם בניינו הרוחני של האדם

אם בני ישראל אכלו במדבר מן – שהיה אוכל רוחני, ולא גשמי, מהיכן יֵדעו ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם"?

המדור שיעשה לכם סדר בפרשת השבוע - תקציר הפרשה וליקוטי רש"י הנבחרים מתוכה