הרב יצחק זילברשטיין

רופא שהוזמן לברית ביום העשירי מפני שכך "נֹח" לבני המשפחה - כיצד ינהג?

ניסיתי להסביר לו כי טעה בחישוב, והברית אמורה להיערך מחר, כמצוות התורה "וביום השמיני ימול", אך נענה ה'עם-הארץ' בגאוה: "לא טעינו, אני יודע היטב שהבן נימול לשמונה ימים. אלא שיום רביעי אינו יום כל כך מתאים לנו

אא

שאלה מעניינת הונחה על שולחנם של פוסקי ההלכה על ידי רופא-מוהל ירא שמים:

פנה אלי יהודי ביום שלישי, ובישר שנולד לו בן בשעה טובה. האב ביקש להזמין אותי למול את בנו ביום שישי הקרוב. שאלתי אותו מספר פרטים, על מצב בריאותו של הילד, על משקלו וכו', ולבסוף כששאלתי מתי בדיוק הוא נולד, השיב הלה: "הוא נולד בשבוע שעבר, ביום רביעי בבוקר..."

ניסיתי להסביר לו כי טעה בחישוב, והברית אמורה להיערך מחר, כמצוות התורה "וביום השמיני ימול", אך נענה ה'עם-הארץ' בגאוה: "לא טעינו, אני יודע היטב שהבן נימול לשמונה ימים. אלא שיום רביעי אינו יום כל כך מתאים לנו, משום שרבים מהאורחים עסוקים וטרודים במלאכתם ולא יוכלו להגיע ביום זה, (וממילא יקבלו פחות מתנות, פחות צ'קים וכו')... ומכיון שיום שישי הוא היום הכי נח לכולם, החלטנו לדחות את הברית ליום שישי... בסך הכל מדובר ביומיים, זה לא נורא כל כך".

לאחר ריבוי ההפצרות בו להניאו ממחשבתו הרעה, האב עמד ואיים: "תשמע, אם אינך רוצה, אין שום בעיה, אני אפנה אל ד"ר פלוני (שהינו חילוני גמור). הוא בטח יסכים לתנאים שלנו..."

שאלתי אפוא היא: כיצד עלינו להתייחס לדרישה שכזו? האם יש להימנע מלהשתתף עמו בברית מילה שדוחים אותה בידיים, נגד ציווי התורה. או שמא בכל זאת יש למול את התינוק האומלל, שאילו לא נמולו, ילך אביו וימולו אצל רופא שאינו מקיים את המצוה כהלכתה (ללא פריעה וכו'), ואף אם ימול כהוגן, הרי יש הסוברים שמילת מחלל שבת פסולה[1].

(יש להדגיש, כי אילו היה פונה האב אל המוהל ביום שישי, פשוט היה שהיינו מורים לו שילך וימולו, וכל שאלתנו היא רק במקרה דנן, בו דורש האב לדחות את מצוות התורה שלפנינו, ושמא בהסכמה לדרישתו יש 'מתן לגיטימציה' והשתתפות בחטאו).

תשובה

כבר מצינו שנשאל בזה הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בשו"ת 'אגרות משה' (יור"ד ח"ב סי' קי"ח): "הנה בדבר אחד שיום השמיני הוא ביום חמישי, והאב אינו חושש למצוות ה' יתברך, ואינו מניח למולו עד יום ראשון, ואם לא ירצה מוהל כשר למולו שלא בזמנו, יקח האב רופא שאינו שומר תורה שפסול למילה לפסק הרמ"א (ביור"ד סי' רס"ד סעיף א')".

והשיב ה'אגרות משה': "פשוט שצריך מוהל כשר למולו ביום ראשון כדי שתתקיים מצוות המילה אף שלא בזמנה, שהרי כל ישראל מחוייבים למולו, ונמצא שכאשר המוהלים כשרים לא ימולו אותו, אלא רופא פסול למילה ימולו, יעברו הם על חיובם, כיון שהיה הדבר באפשרותם, שהלא רצה האב שמוהל כשר ימול אותו ביום ראשון. אבל המוהל צריך להשתדל בכל האפשר לו שימול האב בזמנו". עד כאן דבריו.

ועל כל פנים, נראה שצריך המוהל למחות באב, וידגיש בפניו שאינו שלוחו כלל, אלא שליח התינוק העשוק, וכל בואו הוא רק על מנת להושיעו ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. לפיכך, מן הראוי שימנע המוהל מלקבל שכר עבור הברית, שהלא אם ימחה ויוכיח ובכל זאת יטול את התשלום, יראה הדבר בעיניהם שהעיקר מבחינתו זה הכסף, ולא הצלת התינוק. וכמו כן, אילו יקבל את התשלום מהאב, יוכיח כי אכן הוא פעל בשליחותו, ולא בשליחות הבן, ולפיכך, מאחר ולא האב 'שכר את שירותיו', ממילא אינו נוטל את ממונו. ולכן יאמר המוהל שהאב וממונו אינם מעניינים אותו, וכל מעשיו הם רק כדי לקיים את מצוות התורה.

לפתע מגלה הנהג כי נוסע הינו בן-חו"ל

ומעשה שהיה: נהג מונית מארץ ישראל סיפר, כי פעם אחת הסיע יהודי ביום-טוב שני של גלויות. הנהג והנוסע החלו משוחחים, ותוך כדי הדברים מגלה הנהג, כי בן שיחו אינו אלא תושב חו"ל... אילו היה הנוסע אדם 'עדין' שיגלה הבנה ויסכים לרדת מהרכב (במקום שאינו מסוכן), בודאי שהיה צריך הנהג להורידו. אלא שנוסע דנן היה אחד כזה שסילוקו מהמונית, תביא לאיבה ושנאה וכו'. ובא הנהג ושאל, היאך היה עליו 'לנהוג'?

ומובא בספר 'יום-טוב שני כהלכתו' (י"ד, ו'), שהורה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שעל כל פנים פשיטא שאין לנהג ליטול מהנוסע את התשלום עבור הנסיעה. וביאר הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שטעמו של הגרש"ז הוא, שמכיון שמסיעו כעת אך ורק מחמת איבה ושנאה, אם כן מסיעו משום מצוה ולא מפני ששכרו לכך, ולכן אין ראוי שיקח כסף על כך. ולכאורה הוא הדין לנידון דידן. (ועיין עוד ב'והערב נא' ח"א עמוד 131)[2].

* * *

כי עליך הורגנו כל היום

בני ישראל לדורותיהם מסרו נפשם באופן הנשגב והנעלה ביותר על מצוות מילה. מסופר על מוהל שהיה מכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר בערבות רוסיה, תחת שלטון מלכות הרשעה של הקומוניסטים, כדי להכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. בהגיעו פעם אחת לברית של תינוק שכבר היה כבן ג' ירחים וטרם נימול, הרגיש מיד שאֵם התינוק מתוחה מאוד, על גבול טירוף הדעת, וכאשר אך גמר את המציצה, עוד טרם הספיק לחבוש את פצעי הרך הנימול, חטפה האם מידיו את בנה והמטירה עליו נשיקות וחיבוקים כאילו נטרפה עליה דעתה...

כאשר נרגעו הרוחות התנצלה, והסבירה שכאשר נולד בנה, נדרה נדר לה' לא לחבקו ולא לנשקו עד אשר יכנס בבריתו של אברהם אבינו! וכל זאת למען לא תכשל ותתעצל במצוה זו מחמת המציק! מי כעמך ישראל...

ובספר 'ברית אברהם הכהן' סיפר ר' אברהם קאהן: לרבבות מאחינו בני ישראל יוצאי רוסיה, שנתחנכו על ברכי הקומוניזם, כמעט לא היתה ידיעה בה' ובתורתו, ובכל זאת ברית העולם שבין ישראל לאביהם שבשמים, עוררה ומעוררת אותם בתשוקה גדולה להחתם באות ברית קודש. ומעשה בילד בן שבע, שלאחר שגמרתי להכינו לברית, אמרו לו המתעסקים שכל דבר שיתפלל עליו בעת הברית יקויים. חשבתי שבטח יתפלל על שעשועי ילדים... אך הילד השיב בקול רם: "ריבונו של עולם, אני עושה את זה רק בשבילך!..."

וכבר כתב מרן החתם-סופר (בתשובותיו יו"ד סי' רמ"ה), שמטבעו של עולם ומדרכי הרפואה, מילה סכנה היא לנימול. ברם, עין ה' אל יראיו שומרי בריתו, להציל ממוות נפשם, ואלפים ורבבות נימולין ואינם ניזוקין, לפי ששמירה עילאה היא, שלא כדרך הטבע, לעם הקודש המוסרים את נפשם למעלה מן הטבע.


[1] יעויין ברמ"א ביור"ד סי' רס"ד ס"א. וע"ע בחידושי החתם סופר (גיטין דף כ"ג.) שכתב: לפי דעת הרמ"א, אותם המחללים שבת בפהרסיא בכתיבה והבערת הטבק (עישון), והם מוהלים, צריך לחזור ולהטיף דם מהתינוק! (אמנם החתם סופר עצמו העלה שאין צריך הטפת דם ברית, שעל כל פנים "מוהל" זה הינו בר-חיובא בברית מילה, אך סיים: ומכל מקום שומר נפשו ירחק מהם, ויראה למצוץ דם אחר מילתם).

[2] ובשולי הדברים, יש לציין כי מנהג בני ספרד הוא, שאין מלין מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי, מחשש שמא יצטרכו לחלל על התינוק את השבת, אלא דוחים את הברית ליום ראשון, יעויין בב"י בבדק הבית ביור"ד סי' רס"ב שכתב כן בשם הרשב"ץ. (וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ד יור"ד סי' כ"ח, ובכף החיים או"ח סי' של"א ס"ק ל"א). וה'מגן אברהם' בסי' של"א סק"ט, הביא דברי הב"י וכתב כי נראה שבזמן הזה שאין רוחצין את התינוק, אין לחוש לזה שיצטרכו לחלל עליו את השבת, משום שאין זה שכיח כלל, ולכן אין להתרשל בדבר מצוה ויש למולו קודם השבת.

ושמענו ממו"ר שליט"א, שנראה כי בזמננו, אף בני ספרד יוכלו למול מילה שלא בזמנה בימים חמישי ושישי, כדעת ה'מגן אברהם' ורבים מן הפוסקים, ולא יחמיצו את המצוה עד ליום א', וביאר דבריו כדלהלן:

כבר מצינו שכתב מרן השולחן ערוך (או"ח סימן של"א ס"ט): "בזמן חכמי הגמרא, אם לא היו רוחצים את הולד לפני המילה ולאחר המילה וביום שלישי למילה במים חמין, היה מסוכן, לפיכך נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת, והאידנא לא נהגו ברחיצה כלל (משום שנשתנו הטבעים, משנ"ב), ודינו לרחוץ בשבת, אם רצו, כדין רחיצת כל אדם".

ונראה, שניתן לומר כעין זה אף בנוגע למילה לפני השבת, כלומר, בימינו, החשש שמא יבואו לחלל את השבת על הנימול לפני השבת, רחוק מאד, שהרי בימים הקדמונים, היו רבים מהתינוקות מסתכנים מחמת מחלת ה'המופיליה', דהיינו, חוסר קרישות בדם הנובעת מחמת מחסור ב'פקטור 8' בדם, ובימים ההם התרופות לדממת זו היו ע"י טחינת עשבים, אך כיום, כאשר נמצא תינוק שקיים חשש שחולה בהמופיליה, ניתן להזריק לדמו את החומר 'פקטור 8', כך שרוב הבעיות של הסתכנות התינוקות, כגון 'לא נבלע דמו', נפתרו בס"ד, באמצעות הזריקות שאין בהם חילול שבת. ומה עוד, שרמת הסטריליזציה גבוהה בהרבה בדורנו מאשר בדורות הקודמים, ואין כל כך חשש לזיהום. (וגם אם חלילה יצטרכו לחלל את השבת, הלא מצויים בינינו נכרים, כך שרחוק מאד להגיע לידי חילול שבת במלאכות מדאורייתא).

כמו כן, ידועים דברי החזון איש (יור"ד סי' קנ"ה אות ד'), שבימינו בן שמונה חודשים נחשב כחי באמצעות האינקובאטור, ומחללים עליו את השבת. (וכן מצינו עוד במקומות רבים, יעויין למשל בתוס' במסכת ע"ז כ"ד: ד"ה פרה, ובחזו"א אה"ע סי' י"ב). ברם, סיים מו"ר, כי כך לכאורה צריך להיות הדין בזמננו, אך ההכרעה למעשה מסורה אך ורק לגדולי הדור.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.

תגיות:והערב נא

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה