חיי הדבורה

בראש החברה עומדת דבורה אחת- האם או המלכה השאר כולן פועלות. הפועלות גם הן נקבות אלא ששחלת-הביצים שלהן אינה מפותחת ומשום כך אין הן מסוגלות, בד"כ להטיל ביצים ולהעמיד וולדות. למראית עין נבדלת המלכה מן הפועלת רק בגופה הארוך יותר, כי בעוד שאורך גופה של המלכה מגיע ל 17 מ"מ, אורך גופה של הפועלת הוא רק 13 מ"מ.

המלכה האם שעליה מוטל התפקיד הגדול של קיום המין, עסוקה יום וליל בהטלת ביצים. היא עוברת על פניי תאיי החלה, שפמליה של פועלות מלוות אותה ומזינות אותה. מצאה המלכה תא ריק, היא מכניסה את ראשה לתוכו ובודקת אותו, וכשמצאה אותו ראוי להטלה היא מכניסה לתוכו את ביטנה ומטילה ביצה אחת לבנה מאורכת, הנדבקת בקצה האחד לקרקע התא.

שלושה ימים לאחר ההטלה יוצאת מין הביצה רימה זעירה לבנה, חסרת גפיים ועיניים. הרימה הניזונה ע"י הפועלות במזון משובח, הולכת וגדלה במהירות רבה עד שבמשך שישה ימים היא מגיעה לגמר גידולה ממלאה את כל חלל התא, אורגת סביבה פקעת קורים דקה. הפועלות מכסות את תא הגולם במכסה דונג דק. עברו 12 יום והגולם הפך דבורה פועלת. היא נושכת בלסתותיה את מכסה הדונג ויוצאת מן התא. חברותיה שבכוורת מנקות אותה, וגם את תא הדגירה להטלת ביצה חדשה, כך הולכים וקמים דורות חדשים.

עונת הרבייה בתנאי מזג האוויר: בקיץ שאין פרחים בשפע, בחורף הקר, אולם אם בוא האביב כשמזג האוויר והמזון מצוי בשפע, הדגירה מתרבה כ"כ אין מקום בכוורת ומתחיל זמן ההתנחלות, הפרדת המשפחה לנחילים, המתנחלים בכוורות חדשות ומייסדים חברות חדשות.

העוקץ: נשקה של הדבורה הפועלת הוא העוקץ שאינו אלא גלגול של הצינור להטלת ביצים המצוי אצל המלכה.

בעזרת העוקץ הדבורים מגינות על הכוורת ומניסות חרקים ובעלי חיים גדולים יותר הרוצים לטול מן הדבש המתוק שלה.

העוקץ קבוע בחלק האחורי של בטן הדבורה, ואורכו כשליש מאורך גופה. עוקצה של הפועלת ישר, ובקצהו דוקרנים משוננים. דוקרנים אלה מונעים את שליפת העוקץ לאחר שנתקע בגוף רך. לאחר שדבורה פועלת עוקצת אדם היא מתה, משום שאינה יכולה להשתחרר מקורבנה בלי שתיקרע חלק מבטנה.

הדבורים עוקצות רק לעיתים נדירות, אלא אם כן הותקפו הן עצמן או הכוורת שלהן. כאשר הדבורה עוקצת חרק שגופו מכוסה כטין קשה, היא יכולה לשלוף את העוקץ מבלי שתיפגע.

מן הביצה לזחל

כל דבורת דבש מתחילה את חייה בביצה לבנה אפרפרה.

צורתה של הביצה כשל נקודה, ואורכה 1.5 מילימטרים. המלכה מטילה מאלף עד אלפיים ביצים ביום. לפעמים היא מטילה חמשת אלפים ביצים ביום אחד. ההטלה נמרצת יותר בעונות החמות, ומצטמצמת בעונת הקור. את הביצים הדבורה מטילה בתאיי הרבייה הנמצאים בחלק מיוחד של הכוורת. התאים הם בעלי גדלים שונים. התאים הקטנים ביותר הם משושים וסימטריים, ונועדו לביצים שמהם תבקענה פועלות. התאים הגדולים יותר צורתם פחות סימטרית והם נועדו למלכות לעתיד. התאים שגודלם בינוני נועדו לזכרים.

שלושה ימים לאחר הטלת הביצה, בוקע מתוכה יצור הדומה לתולעת. זהו הזחל.

הדבורים הפועלות מזינות אותו בלי הרף. הן עשויות להביא לו עד אלף ארוחות בעשרים וארבע שעות, והזחל גדל בקצב מהיר. תחילה ניזונים כל הזחלים במזון הנקרא "מזון מלכות". זהו חומר הדומה לשמנת ועשיר מאוד בחלבון. מזון מלכות נוצר בבלוטות רוק שבראשן של הפועלות הצעירות. כעבור שניים או שלושה ימים מתחילים הזחלים העתידיים להיות פועלות לקבל תערובת של דבש ואבקה הנקראת "לחם דבורים", במקום מזון מלכות. את המלכות לעתיד ממשיכים להזין במזון מלכות.

מזחל לדבורה

לאחר ימים אחדים חותמות הדבורים האומנות את תאו של הזחל בדונג. תאו של הזחל העתיד להיות מלכה נחתם שהוא בן חמישה ימים, זחל-פועלת בן שישה ימים, וזחל-זכר בן שבעה ימים.

הזחל טווה סביב גופו פקעת של סיבי משי דקים והופך לגולם. תקופת הגולם נמשכת שמונה ימים אצל מלכה. שתיים עשרה יום אצל פועלת וארבע עשרה יום אצל זכר.

בתקופה זו משתנה צורת החרק והוא מקבל את צורת הדבורה הבוגרת. לאחר תקופת הגולם מכרסמת הדבורה הצעירה את הפקעת ויוצאת מתאה.

המלכה

כשמלכה צעירה יוצאת מן הפקעת, המעשה הראשון שהיא עושה הוא להתנפל על המתחרות שלה, המלכה הזקנה ומלכות צעירות אחרות שבקעו איתה, ולנסות לעקוץ אותן ולגרש אותן מן הכוורת.

בקרבות האלה נאלצות מקצת המלכות לעזוב את הכוורת, ומקצת הדבורים מלוות אותן.

קורה לפעמים שכל המלכות מתות או מתעופפות מן הכוורת, והיא נשארת בלי מלכה. אם לא נשארו מלכות צעירות המתפתחות בתוך התאים, מגדילות הפועלות כמה מן התאים שנועדו לפועלות. אחר כך הן מזינות את הזחלים שבתוך התאים האלה במזון מלכות והזחלים הופכים למלכות.

מסע הכלולות של המלכה

לאחר שסילקה את יריבותיה, עפה המלכה הצעירה מן הכוורת אל מסע הכלולות שלה. היא חגה במרומי האוויר וזכרים, בדרך כלל בני כוורת אחרת, עפים אחריה. לעיתים היא עפה כה גבוה עד שהיא נעלמת מעיני רואים. רק אז יוצאים החזקים שבזכרים אחריה.

הזכר הראשון המגיע אליה הוא בן זוגה. לאחר שהוא מזדווג עם המלכה, היא מקבלת ממנו תיק עם תאיי זרע, כחמש מיליון במספר. את התיק הזה היא קולטת לתוך בית קיבול מיוחד שבבטנה המחובר בצינור צר אל צינור הביצים שבשחלה. מיד לאחר ההזדווגות הזכר מת והמלכה חוזרת עם שאר הזכרים לכוורת להטיל בה את ביציה.

אחרי ההזדווגות האחת הזאת היא עשויה להטיל ביצים כל ימי חייה.

מלכת דבורים מטילה עד מיליון ביצים בחייה. ידועים מקרים מעטים על מלכות דבורים שחיו חמש עשרה שנה. יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, עסוקה המלכה בהטלת ביצים. זהו תפקידה היחיד בחיים.

הפועלות נמצאות תמיד לידה לאכילה ולשרתה.

הפועלת

זמן קצר לאחר שהיא יוצאת מתאה, מתחילים חיי העמל הקשה של הפועלת. היא עובדת בלי הפסקה עד רגעה האחרון. תפקידה הראשון הוא לנקות תאים ריקים לקראת הטלת ביצים בהם. כשהיא בת שלושה ימים היא מתחילה להזין את הזחלים והגלמים שעדיין מתפתחים בתאיהם.

פועלות צעירות אף שומרות על הכניסה לכוורת כדי למנוע בעד חרקים אויבים להיכנס אליה.

יש פועלות העומדות ליד הכניסה ותופחות במהירות בכנפיהם כדיי לאוורר את הכוורת.

פועלות צעירות אינן אוספות צוף. רק לאחר שעבדו שבועיים או שלושה בבית הן מנסות את כנפיהם בטיסות למרחקים קצרים מחוץ לכוורת. אלה הם מעופי ההתמצאות שלהן. עד מהרה הן לומדות להכיר את סביבתן ומתחילות לאסוף צוף ואבקה. שאר ימי חייהן עוברים עליהן בעבודת האיסוף. "העונות הבוערות" של עשיית הדבש הן האביב והקיץ, שהן עונות הפריחה. כאשר הדבורה חוזרת אל הכוורת עם מטען של דבש, היא עשויה לשאת משא שמשקלו כמחצית ממשקל גופה. לאחר שגילתה שטח שיש בו פרחים, היא יוצאת במחול בכוורת. מחול זה הוא אות לדבורים האחרות, לצאת לפרחים שהיא גילתה. תנועות המחול מגלות לדבורים האחרות את כיוון המזון ואת מרחקו מן הכוורת.

נוסף על הצוף ואבקת הפרחים, הדבורים אוספות גם דבק דבורים או פרופוליס.

חומר זה מצוי בניצניהם של עצים מסוימים. מיקצת הפועלות שומרות על החלות בתשומת- לב ומתקנות כל שבר בקירות בחומר הדביק הזה.

בעונת הקיץ עוסקות הדבורים הפועלות כמעט כל שעות האור באיסוף מזון.

פועלות שנולדו בימים שבהם מצויים צוף ואבקת פרחים בשפע עמלות בדרך

כלל עד שהן מתות כעבור חודשיים. אלה שבאות לעולם בסתיו עשויות לחיות כל החורף ותוחלת החיים שלהן 8 או 9 חודשים.

הזכרים

הזכרים אינם עושים כל עבודה בכוורת. בכול זאת הם חיוניים לקיומה: לולא הזכרים הייתה הכוורת נכחדת.

המלכות הצעירות לא היו יכולות להטיל ביצים מופרות, שמהן מתפתחות פועלות ומלכות. שלא כפועלות וכמלכות מתפתחים הזכרים מביצים שלא הופרו. את הזחלים של הזכרים מזינים באותו מזון כמו את זחליהן של הפועלות, אולם עוברים כ-24 יום עד שהם מגיעים לבגרות.הזכר המזדווג עם המלכה מת, ואילו חבריו חוזרים אל הכוורת. כל עוד מצבה של הכוורת שפיר, מניחים לזכרים להישאר בתוכה. כאשר מתקרב החורף מגרשים את הזכרים מתוך הכוורת, ואם יש צורך בכך עוקצים אותם עד שהם מתים.

לזכרים אין עוקצים, ואין הם יכולים להילחם על נפשם. לזכרים שהצליחו לצאת חיים מן הכוורת, אין מניחים לחזור אליה.

אם אינם מוצאים כוורת אחרת, המוכנה לקלוט אותם, הם מתים ברעב או קופאים מקור.

מזיקי המכוורת

מזיקי המכוורת נמצאים בכל מקום: בתוך הכוורת ומחוצה לה. מזיקי המכוורת הם: עש הדונג, הצרעה, פרפר גולגולת המת, עכברים, כינת הדבורה, השרקרק, נמלים וגמל שלמה.

הדבורה בתוקף אורך חייה, מבלה חלק מזמנה בחוץ, בתעופה. כאן אורבים לה ציפורים וחרקים המוכנים ליהנות מגופה הוא ומהדבש שבתוך קיבתה.

הדבש הוא חומר מזין מאוד, המושך חרקים רבים המוכנים להסתכן כדיי לחדור לתוך הכוורת וליהנות מהדבש שביערות. הדונג, אשר הוא בעצם חומר קשה לעיכול, משמש מזון טוב לעש, המקנן בו במשך כל תקופת חייו, רבים אפוא המזיקים שבדרכים שונות מביאים נזק למכוורת על ידי דילול האוכלוסייה של הכוורת, שדידת מחסני הדבש, או קלקול הדונג. מובן, שמידת הנזקים תלויה בתנאי כל מקום. אין ספק, שלגבי שני "אבות הנזיקין" של המכוורת: הצרעת ,שבעונות ידועות משמידה עשרות ומאות משפחות, ועש הדונג המתנכל למשק הדונג על כל צעד ושעל – הרי כל יתר המזיקים הם שניים בדרגה, אשר לא תמיד השפעתם ניכרת ולא תמיד אפשרית וכדאית המלחמה נגדם.