המחמאה כצורך

הצורך ברגשות אינו דומה בעוצמתו כלל לשאר הצרכים של האדם. מהרמב''ם אנו לומדים, שקבלת הערכה היא הצורך החזק ביותר שיש לו לאדם. וכך הוא כותב בפרושו למשנה בפרק 'חלק', במסכת סנהדרין: ''כי אתה מוצא רוב בני האדם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה ממנה, עד שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם ....

והרבה מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף, מיראתו שישיגהו מזה חרפה ובושת מבני אדם, או שמבקש שיהא לו שם טוב...''. ביטוי לעמדתו של הרמב''ם בענין העדפת הערכה על כל רצון ודחף אחר, אנו מגלים בנישואין. כאשר אנו עשויים לשמוע מפי אשה שלא חסר לה שום דבר, אמירה כגון: ''לא שוה לי כל הארמון שאני גרה בו, אם אין בו חמימות'', או ''מה יצא לי מגדולתו של בעלי, אם אין הוא מתייחס אלי''.

כמו כן עשויים אנו לשמוע בעל, האומר: ''אני מוכן להמיר את ארוחותי הסדורות והדשנות, במעט רגש וחמימות ...''. אותה מגמה אנו רואים בדברי חז''ל על הפסוק בספר בראשית (מט, יב): ''ולבן שיניים מחלב'' - דאמר ר' יוחנן: טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב ...'' (כתובות קיא.). הצורך העמוק של אדם בהערכה, והפגיעה הצורבת בו כאשר היא נשללת ממנו, מבהירים מדוע הפוגע ברגשותיו של חברו ומעליבו בפומבי, הוא כה חמור בעיני התורה: ''כל המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא'' (בבא מציעא נח:). זאת משום שהמלבין פני חברו דומה לרוצח את חברו.

נוכל להבחין בכך בגון פניו של הנעלב, המתחלף בין סומק ללובן, כעין התוצאה מפעולת הרוצח, המוציא את דם הנרצח מגופו. ואכן, אנשים המספרים על תחושתם בעת שהועלבו בפומבי, מצהירים שבעת האירוע הם העדיפו למות, ולא לחוות מצוקה קשה כזו, או שתפלתם היתה, שתפער האדמה את פיה והם יעלמו לתוכה, ח''ו. המענין הוא, שלרוצח עדיין יש חלק לעולם הבא, לאחר שיזוכך מחטאו, ולעומתו ל''מלבין פני חברו'', אין חלק לעולם הבא.

זאת משום שהרוצח הרג את גופו של הנרצח, אך המלבין עשה פעולה חמורה יותר: הרג את נפשו של חברו (המהר''ל). ביטוי לחשיבות, שהאדם רואה בתדמיתו החיובית, מוצאים אנו במצות ''ואהבת לרעך כמוך'' (ויקרא יט, יח). מתברר, שהפרט הראשון לביצוע, שהרמב''ם מציין במצוה זו, הוא הצורך לשבח את החבר: ''מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך לספר בשבחו ...'' (הלכות דעות פ''ו ה''ג).

לא רק את אישיתו, מצפה האדם שישבחו, אלא אף את הדברים השייכים לו, או הקשורים אליו: אב ואם מתרגשים ומאושרים, כאשר משבחים את ילדיהם; אדם נהנה כאשר אומרים שביתו נאה, שמכוניתו נוסעת היטב, או שכתב היד שלו מרשים. כמו כן בעל ואשה נהנים כבהערכה אישית, כאשר משבחים את בן - זוגם.