הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כמה שכר מקבל מי שמחזיק לומדי תורה? הרב עובדיה יוסף בדרשה מטלטלת

כמה שכר מקבלים מחזיקי הלימוד, ובכללן הנשים הצדקניות המסייעות ביד בעליהן ללמוד תורה? הדברים מלוקטים משיעורי הרב, ומובאים בלשון קדשו הטהורה

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90/ יואב ארי דודקביץ’)
אא

יש אנשים ששואלים, אם נלך לכולל תהיה לנו פרנסה פחות או יותר, שמא יותר טוב שנלך לעבוד חצי יום ונתפרנס לבד במקום שנקבל מהמחזיק בנו, וכמו שאמרו  גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים, דכתיב 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'.

בשאלה כזו נשאל ר' חיים מוולאז'ין, תלמידו של הגר"א מוילנא, כמובא בספר 'מעשה רב', וכן בספר 'כתר ראש'. אחד אמר לו, אני יודע שאם בא נדיב ומחזיק בי הוא לוקח חצי הלימוד, כמו שהיו יששכר וזבולון, ואיני רוצה ליהנות מבשר ודם, אעבוד חצי או שליש יום כפי הענין ואלמד במשך היום.

ענהו הרב, דע לך כי כשאדם לומד הוא עושה נחת רוח לבורא יתברך, וכשעוסק לפרנסתו זהו גם כן טוב אם אינו מרמה, אך הלומד תורה גורם נחת רוח ביותר. אם יכול ללמוד כל היום ולגרום נחת רוח לה' כל היום, אינו דומה לאדם שלומד חצי יום או רבע יום! וכי עיניך צרה שיהיה עוד אחד שותף עמך? יבוא הטוב מכל מקום, מיני ומיניה יתקלס עילאה, למה לך למנוע טוב מבעליו? לכן תקבל מהמחזיק וגם תלמד כל היום, ותהיה נחת רוח לשניכם.

 

לפי האמת שניהם מקבלים בשוה

וכל תשובה זו היא לפי דעתו של השואל, שהרב לא רצה להתפלמס עמו. אך באמת כשאנו מעיינים בספרי האחרונים, לדוגמא ר' חיים בן עטר כותב בספרו 'אור החיים' פרשת כי תשא בפסוק 'זה יתנו כל העובר על הפקודים', דהנה שקל של תורה כפול היה, לא כמו שקל של חולין. ומסביר הרב את הרמז בזה, שמא יעלה על לבו של אדם שכשיש מי שמחזיק בו ממילא הקב"ה נותן חצי למחזיק וחצי לתלמיד חכם, ואם כן הוא מפסיד משכרו. זוהי טעות והבל! לא עושים סחר-מכר בתורה, 'אני ה'' - נאמן לשלם שכר . ואם כן זה שלומד תורה אף שקיבל החזקה מאחר, הוא מקבל שכרו משלם, וגם המחזיק מקבל שכר שלם, ולא שהם מתחלקים בשכר. וזה הרמז 'שקל הקודש כפול היה'. וכי מגברא דלית ליה בעינן? לא חסרים לקב"ה אוצרות, שהרי בלי המחזיק לא היה יכול התלמיד חכם ללמוד תורה.

גם רבינו החיד"א מביא בשם הרב המג"ן - רבי משה גלנטי שהיה מהרהר בזה, שבגמרא סוטה כא (ע"א) מובא שנשותיהם של תלמידי חכמים חולקות עם בעליהן בתורה כיון שמעודדות אותם ללמוד תורה, אם האשה לא תתן לבעלה ללמוד תורה ותעשה לו מוות בעינים הוא יעזוב את לימודו, סוף סוף הוא בשר ודם, אם כל יום תעשה לו קטטות "תלך אתה והישיבה שלך, אני לא צריכה את המאתיים דולר שלך", 'יום ולילה כמו דלילה' תדלדל את כוחו, הוא לא יוכל לסבול, ורק הודות לכך שהן מעודדות את הבעל ללמוד תורה יכול הבעל ללמוד, ואם כן אומר ר' משה גלנטי, מסכן התלמיד חכם שעוסק בתורה, אשתו לוקחת חצי משכרו והמחזיק יקח חצי שכרו, והוא יצא בשן ועין... אמנם החיד"א ב'מדבר קדמות' כותב, כל זה נכון לפי המחשבה שה' מנכה משכר התלמיד חכם. ולא היא! הת"ח מקבל שכר מושלם, ומה שאמרו פלגן בהדייהו הוא ממקור הברכות שלא חסר לקב"ה ליתן שכר.

 

בקשתי ממי שיש לו!

והגמרא בתענית  מספרת, ר' אלעזר בן פדת היה עני מרוד לומד תורה מתוך דוחק ועוני. פעם אחת לא היה לו מה לאכול והיה כמה ימים בצום, ראה ראש שום בארץ, לא יכל להבליג מצץ אותו ונתעלף מרוב חריפותו ורעבונו. תכף ומיד באו חכמים לעזרתו. והנה בתחילה ראו שהוא מוריד דמעות, ואחר כך צוחק, וכל זה מתוך אובדן ההכרה, ויצא כמו ניצוץ של אש ממצחו והתעורר.

שאלו אותו מה זה שצחקת ובכית? אמר, בשעה שאיבד את הכרתו ראה את הקב"ה, - רבונו של עולם, עד מתי אצטער בעולם הזה? עד מתי אהיה עני מרוד? אמר לי, בני ר' אלעזר, בוא וראה מה מצפה לך בעולם הבא. באותה שעה שהיה שוטח בקשתו לפני הקב"ה ראוהו בוכה. הראהו הקב"ה שלשה עשר נהרות של אפרסמון זך, דברים רוחניים שיש בעולם הבא. אמרתי לו, רבונו של עולם, רק זה שכרי ולא יותר?! אמר, ולחבריך מה אתן? אמרתי לו, וכי מגברא דלית ליה קא בעינא?! מהקב"ה אני מבקש שיש לו הרבה אוצרות! אמר גירי בעינך, נתן לו מכה על המצח, וזה הניצוץ שיצא ממצחו. בתחילה היה בוכה, ואחר כך כשהראהו את השכר היה שמח.

 

לא חסר שכר

כעין זה אנו אומרים כאן, אטו מגברא דלית ליה בעינן?! הלא אי אפשר לתאר מה התענוג של גן עדן, כמה שהמחזיק יתן לתלמיד חכם אין זה שוה כלום לעומת שעה אחת בעולם הבא, 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם-הזה מכל חיי העולם-הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם-הבא מכל חיי העולם-הזה' , אין לשכרו תחליף, ואין זה מנכה משכרו של התלמיד חכם, וכן האשה שעוזרת לבעלה שילמד תורה, היא תקבל את שכרה בכל הכבוד, אך לא ינכו משכרו של בעלה.

כל זאת כותבים האור החיים והחיד"א והגאון ההפלאה, אף אחד מהם לא ראה את דברי חבירו, וכולם בדיעה אחת שהתלמיד חכם יקבל את שכרו משלם, 'כי פועל אדם ישלם לו' , וגם למחזיק ישאר.

 

לך ללמוד!

מכח הדברים האלה, אדם שיבא לשאול האם אלך ללמוד חצי יום ואתפרנס מיגיע כפי, או שאלך ללמוד תורה יום שלם ואדם אחר יחזיק בי? פשוט שמשיבים לו, לך תלמד תורה יום שלם!

 

גם המחזיק ניצל מיצר הרע!

צריך לדעת נקודה נוספת אודות אדם שלומד תורה. בגמ' קידושין דף ל (ע"ב), אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. אין לך דבר שיוכל לחזק את האדם נגד יצר הרע כמו התורה. הלא יצר הרע עשוי מאש והאדם בשר ודם, 'וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום' , "רק רע כל היום" סופי תיבות עמל"ק! היצר כמו עמלק, כל היום לוקק את דמו ולוחץ עליו, אין לו תקנה אלא לעסוק בתורה והיא מגרשת את היצר. כמו שאמרו חז"ל , אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר 'הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע'. לפעמים יצר הרע כמו אבן ולפעמים כמו ברזל. האבן זה כבדות, כמו שמובא פסוק במשלי  'כובד אבן ונטל החול'. כשהאדם בא לעשות מצוה או ללמוד תורה, מכביד עליו נותן לו עצלות, - אל תלך למקום פלוני זה רחוק, צריך שני אוטובוסים... אך אם זה בשביל דבר אחר לעשות עבירה, אפילו על שלשה אוטובוסים יגיד לו היצר אין דבר... ברזל להיפך, הוא חד, היצר ממהר אותו, כדי שהאדם יעשה עבירות משתמש היצר בברזל, ובכדי שיעשה מצוות מכביד עליו, וכשאדם לומד תורה מבריח אותו, 'ויגרשהו וילך' .

עתה מחדש הגאון ההפלאה וכן הגאון רבי יצחק אלחנן, כשם שהתלמיד חכם על ידי תורתו כובש את יצר הרע, כך המחזיק בתלמידי חכמים אף שהוא עצמו לא למד תורה יש לו את אותה קדושה, אותה הארה, ואותו החיסון שיכול לחשל אותו נגד יצר הרע! 'כי בצל החכמה בצל הכסף' , כשם שהלומד תורה זוכה לנצח את יצר הרע כך גם המחזיק!

לכן גם אם אדם מקבל החזקה מהנדיב, הוא זוכה שגם הנדיב ינצח על ידי כך את יצרו הרע, ויש על ידי כך יותר נחת רוח לקב"ה, כיון שגם הלומדים יתחזקו במצוות ומעשים טובים יותר, וכיון שהנהלת הכוללים מקבלים מנדיבים 'נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם' , גם הנדיבים זוכים. ועל כן לא ימנע לקבל מאחרים שתומכים בו.

 

גם שפתיו של המחזיק דובבות בקבר!

רבי יצחק אלחנן כותב נקודה נוספת. אמרו חז"ל , תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. ובירושלמי  אמרו, ודומה ליין קונדיטון, שנאמר 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי יְשֵׁנִים'. "ישנים" הם התלמידי חכמים, 'צדיקים במיתתן קרויים חיים' , כשאומרים דבר הלכה מפיו הוא כל כך שמח כאילו הוא חי, הוא מרגיש הנאה כמי ששותה יין קונדיטון. ומובא בירושלמי, יין קונדיטון הוא שליש דבש, שליש פלפלין, ושליש יין. פלפלין זה מין תבלין, לא פלפל שחור אלא כמין בשמים שמבסמים את היין. ועל שם יין הקונדיטון הזה עליו השלום קורים היום יין קונדיטון...

בכל אופן תלמיד חכם אפילו אחרי פטירתו נחשב כאילו הוא חי, וכמו שאמרו בגמרא עירובין דף צו (סוע"ב), 'אגורה באהלך עולמים', דוד ביקש שיגור בבת אחת בשני עולמות, כשישראל למטה יאמרו תהלים שפתותיו של דוד דובבות בקבר, וביקש רחמים מהקב"ה תן לי את הזכות הזו שגם כשיהיה בעולם האמת יאמרו דבר הלכה משמו ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. והשיבו הקב"ה שכך יהיה.

וכן תלמיד חכם שחידש חידושים וחיבר חיבורים, ואחרי פטירתו לומדים בספריו, כמו שאנו לומדים בספריו של מרן רבי יוסף קארו ובתורתו של מרן הרב חיד"א או שאר ספרים, באותה שעה שפתותיהם דובבות בקבר, יש להם הנאה וקורת רוח גדולה, כמו שאמר 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים'. יש להם תענוג כזה ואינם נשארים כפויי טובה, על ידי כך הם מבקשים עליו רחמים מהשמים שהקב"ה יגזור עליו גזירות טובות בשכר כך שעוסק בתורתם.

ומחדש רבי יצחק אלחנן, גם המחזיק - אף שלא למד תורה - כשאומרים דבר הלכה משם התלמיד חכם שהוא החזיק בו, באותה שעה גם הוא שפתותיו דובבות בקבר כמי ששותה יין קונדיטון! זה דבר נפלא!

אם כן למה עיניך צרה שתהיה קורת רוח לעוד יהודי בעולם? הוא לא למד תורה, לא לימדו אותו מסכן. וגם אם ילמד, ילמד 'אחת למעלה ושבע למטה' בלי חידושים וסברות. אם אתה לוקח ממנו תמיכה, אתה מזכה אותו על ידי כך, לכן לא צריך להצטנע ולומר יגיע כפיך תאכל, זהו כשאין ברירה אחרת כשאין מי שיחזיק בו אז יעסוק בפרנסתו.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (88 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים