כיצד ניתן להתנחם, ועדיין לא נגאלנו? התשובה המרגשת בהפטרת שבת נחמו

פרשת ואתחנן נקראת תמיד בשבת אחרי תשעה באב, המציינת את חורבן בית המקדש הראשון והשני, וטרגדיות רבות אחרות בהיסטוריה היהודית. לכן, הפטרה זו ושש ההפטרות הבאות (עד ראש השנה) מבשרות דברי נחמה ולא מתייחסות לפרשה עצמה. ההפטרות מבשרות ענייני נחמה, ומטילים טל של עידוד ושמחה, בציפייה לגאולה העתידה, בביאת המשיח במהרה בימינו.

קריאה זו נחשבת חשובה במיוחד, ולכן השבת נקראת "שבת נחמו" בהסתמך על המילה הראשונה של ההפטרה: "נחמו נחמו עמי".

הפטרת פרשת נחמו – ישעיהו פרק מ', א' - כ"ו:

נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. קוֹל קוֹרֵא--בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לאלוקינו כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה, כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר. 
קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ ה' נָ֣נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם. יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר אלוקינו יָקוּם לְעוֹלָם.  עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ, מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה, הִנֵּה אלוקיכם. הִנֵּ֨ה ה' אלוקים בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל. מִי-מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ, עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. מִי-תִכֵּן אֶת-רוּחַ, ה' וְאִישׁ, עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. אֶת-מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ, וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט; וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת, וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ. הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי, וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ; הֵן אִיִּים, כַּדַּק יִטּוֹל. וּלְבָנוֹן, אֵין דֵּי בָּעֵר; וְחַיָּתוֹ--אֵין דֵּי, עוֹלָה.  
כָּל-הַגּוֹיִם, כְּאַיִן נֶגְדּוֹ; מֵאֶפֶס וָתֹהוּ, נֶחְשְׁבוּ-לוֹ. וְאֶל-מִי, תְּדַמְּיוּן קל וּמַה-דְּמוּת, תַּעַרְכוּ לוֹ. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ; וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף, צוֹרֵף.  הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא-יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ-לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם; הֲלוֹא, הֲבִינוֹתֶם, מוֹסְדוֹת, הָאָרֶץ. הַיֹּשֵׁב עַל-חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים, לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ, כַּתֹּהוּ עָשָׂה. אַף בַּל-נִטָּעוּ, אַף בַּל-זֹרָעוּ--אַף בַּל-שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ, גִּזְעָם; וְגַם-נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.  וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה--יֹאמַר, קָדוֹשׁ. שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי", מבשר הנביא ישעיה. "דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ--כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ". במילים אלו הוא פותח בחזיונות אחרית הימים שמסתיימים בתיאור מלבב על עבודת הקורבנות שתתחדש בבית המקדש. בלשונו הקדושה והציורית מתאר ישעיה הנביא את קיבוץ הגלויות: "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. כְּרֹעֶה, עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא; עָלוֹת, יְנַהֵל".

ממשיך ישעיהו ומתאר את גדלותו של בורא העולם, כפי שנלמדת מהתבוננות בבריאה: "שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר".

נבואות הנחמה לכאורה צריכות ביאור. הרי רק השבוע צמנו, קוננו והתאבלנו על הגלות הארוכה והמתמשכת. שיננו לעצמנו והדגשנו שאנחנו עדיין נמצאים בגלות, וכי אין לנו גאולה שלמה עד שיבנה בית המקדש.

כיצד ייתכן שימים ספורים אחרי האבל הלאומי, כבר מושמעת ברמה קריאת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי"? האם נמצאים אנו בתקופה של נחמה. במה וכיצד נתנחם? והרי בית המקדש עדיין לא נבנה, אנו בתקופת הסתר פנים וצרות רבות מתחדשות. כיצד נתנחם?!

רבותינו מבארים כי הנחמה טמונה בעומק הגלות. לדבריהם, בשלושת השבועות של "בין המצרים" מוקדשים להתבוננות במצב הגלות בו אנו נמצאים. לאחריהם נדרשים אנו להתבוננות מעמיקה יותר – לדעת שגם בתוככי מצב של גלות, מופנית אלינו קריאתו של ישעיהו "נחמו נחמו עמי".

זוהי הסיבה שנבואות הנחמה נקראות במשך 7 שבתות, יותר מאשר נבואות הפורענות שנקראות 3 שבתות. כי אמנם הבנת הנחמה עמוקה בהרבה, מפני שהיא טמונה ונסתרת מעבר לנראה על פני השטח, ויש להשקיע בהבנה זו הרבה אמונה והתבוננות.

זהו הדבר: גם בעומק הגלות ואפילו בסמיכות מידית לתשעה באב, כרויות אוזנינו לקלוט את קריאתו הנצחית של ישעיהו: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי".

הרב ברוך רוזנבלום בחידושים נפלאים על שבת נחמו: מה הנחמה הגדולה שהקב"ה יבנה את בית המקדש באש? למה לא שקע בית המקדש באדמה? צפו: