"טבלתי במים קרים, ומאותה טבילה נולד לי הבן הזה"

אחד היסודות החשובים בשלום בית, הוא טבילה בזמן. השל״ה הקדוש אומר, כי הנשים הזוכות להביא ילדים עם נשמות קדושות - הן אלה הנשים הטובלות דוקא בזמן!  ומסופר על אשה אחת, שמבין כל ילדיה היה לה בן אחד, שהתבלט במיוחד במידותיו האציליות, בטוהר מעשיו, ובגדלותו בתורה. פעם שאלה אותה שכנתה: ״בזכות מה זכית לבן כזה?״ והיא השיבה: ״פעם הלכתי למקוה, והבלנית הודיעה לכל הנשים, כי עקב תקלה המים במקווה קרים. כל הנשים חזרו הביתה, חוץ ממני. טבלתי במים קרים, כדי לא לדחות את ליל הטבילה. מאותה טבילה נולד לי הבן הזה״.

אחת הסיבות לזלזול בנושא הטבילה בזמן - שהאשה לא מחשיבה אותו מספיק. אם היא מכניסה את הטבילה כעיסוק שוטף בסדר יומה, באומרה למשל: ״אנקה את הבית, אלך לטבול, אשטוף את הכלים״, הרי שהענין מאבד מערכו! אשה שלא טובלת בזמן בגלל עייפות, עיסוקים רבים, סידורים ״דחופים״ וכדומה - הרי זו פגיעה חמורה כלפי הבעל, המסר שהוא מקבל: ״האורחים יותר חשובים״, ״הנקיון יותר חשוב ממך״ או ״אני יותר מידי עייפה מכדי לבוא לקראתך״. מה גם שאשה כזו עלולה חלילה להכשיל את בעלה באיסורים חמורים. יש נשים הטוענות ״בעלי מסכים שאדחה!״ על כך אמר הרב וולבה זצ״ל: ״או שהוא משקר [כי בתוך תוכו הוא רוצה שתלך] או שמשהו לא בסדר [כי במצב תקין לא יתכן שזה יקרה]״...

חז״ל אמרו, כי יום הטבילה הרי הוא ״כליל כניסתה לחופה״ - מה עושה האשה ביום חופתה? היא מנקה את הדירה? הולכת לקניות? לא! היא מתפללת, נותנת צדקה, ומתכוננת פיזית ונפשית למאורע. כך צריך להיות לפחות חלק מהיום בליל הטבילה [ומה טוב ומה נעים להכין גם איזו ארוחה טובה, לפרוס מפה נאה על השולחן, ולהשרות אוירה חגיגית], ואז ניתן יהיה לחוש יותר את היופי המיוחד בלילה גדול זה.    (הדרכה לטהרה)