איך ידע בלק שברכותיו של בלעם מתקיימות?

כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר (כ"ב, ו')

אדם מגיע ל"באבא" מפורסם, וזועק: "השלטון רוצה לקחת את הבן שלי לצבא!". המקובל עוצם את עיניו, מתרומם לעולמות העליונים ואחר רגעים מספר קובע חד משמעית ב"רוח קדשו": "הם לא לוקחים את הבן שלך לצבא".

כעבור שבוע, האיש מגיע שוב ומתלונן: "שלחו לי מכתב שבעוד שבועיים הם באים לקחת את הבן שלי לצבא! מה עושים?". המקובל עוצם עינים חזק ושוב קובע נחרצות: "הם לא לוקחים את הבן שלך לצבא!".

עוברים שבועיים והאיש מגיע ל"באבא", הפעם מבוהל עד עמקי נשמתו: "עכשיו ממש, הצבא נמצא בבית שלי ולוקח את הבן שלי!".

"נכון" מהנהן המקובל בעצימת עיניים, "עכשיו, הם באמת לוקחים את הבן שלך לצבא"...

*

מנין ידע בלק שברכותיו של בלעם מתקיימות? אמרו חז"ל במדרש תנחומא שבלעם ברכו שיהיה מלך, ונתקיימו דבריו.

ותמה רבנו האור החיים הקדוש כיצד נתן ה' כח בברכתו של אותו רשע? את כוחו לקלל ניתן עוד להבין, מצד היותו רע עין או בגלל שידע לכוון השעה שה' כועס (ברכות ז' ע"א), אבל איך יש מציאות שתועיל הברכה היוצאת מפיו?

ומסביר, שלעולם ברכת בלעם היתה כברכת חמור, אלא שרשע זה מערים היה על הבריות, וכשהיה רואה באצטגנינות שפלוני יעלה לגדולה, היה ממהר למצוא הזדמנות לברכו. וכשהיה מתקיים הדבר, סברו כולם שברכתו הועילה, ולא כן הוא, אלא שמזלו גרם. וכך עשה לבלק, שראה בכוכבים שעתיד למלוך במואב, וברכו בדבר זה כדי לרמותו שבזכותו מלך.

*

ובזה ביאר הכלי יקר את השאלה בדקדוק הפסוק: מדוע בברכה אמר בלק "אשר תברך מבורך", בלשון הווה, ובקללה אמר "אשר תאור יואר" בלשון עתיד?

אלא שביקש בלק לרמוז על מדתו של בלעם שלא היה בו כח לברך, אלא ''אשר תברך'' – כבר ''מבורך'' ממילא, וברכתך אינה מעלה ואינה מורידה, אבל ''אשר תאור – יואר'' בקללתך בעתיד, אפילו אם לא נגזר עליו להתקלל.

לכן לא ביקש בלק מבלעם שיברך שינצח את ישראל, אלא ביקש שיקלל את עם ישראל.

גם בימינו, ישנם מקובלים מאחזי עיניים המכוונים את תחזיותיהם בהתאם לשינויי המציאות, ויש להיזהר לפנות רק לצדיקים הידועים בתורתם וביראתם.