במחשבה תחילה לפרשת במדבר: הרבי שלא כיבד את הד"ר היהודי כמו הד"ר הגוי

בצלחתו של הגביר המארח מחו"ל הונח רבע עוף. בצלחת משותפת לארבעת המשולחים הירושלמים הונח רבע עוף נוסף.

"רבותי", דפק אחד המשולחים על השולחן, "הגיע זמן מנחה".

"מנחה?!" תהה הגביר, "השעה רק רבע לאחת".

"אצלך בצלחת רבע לאחד", השיב המשולח בשנינות, "אצלנו בצלחת זה רבע לארבע"...

***

חומש במדבר, המכונה גם חומש הפקודים, על שם המניין שבו מתחילה הפרשה הראשונה בספר, נפתח בציווי: "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם" וכו'.

רבי ישעיה הלוי הורוביץ, השל"ה הקדוש, מדקדק מדוע היה הכרח להדגיש שיש לספור את "ראש כל עדת בני ישראל". הן גם אם היה כתוב "שאו את ראש עדת בני ישראל", היה מובן מאליו שסופרים את כל העדה לפי גילם, "מבן עשרים שנה ומעלה".

סיפר הרה"ק רבי יעקב מהוסיאטין: בתחילת ימי מגוריו של אבי, הרה"ק רבי יצחק מבוהוש, בעיר בוהוש – נזקק עקב מצב בריאותו לדרוש ברופאים לעיתים. בבוהוש התגורר רופא יהודי בעל רמה בינונית בחכמת הרפואה, שלא שמר תורה ומצוות. הוא היה נקרא אל הרבי במצבים "רגילים", אולם כאשר נזקקו לרופא מומחה היו מביאים רופא גוי מהעיר הסמוכה.

את הרופא הגוי היו מקבלים בסבר פנים יפות, מכבדים אותו ומוקירים את ערכו. כנראה שאת הרופא היהודי קיבלו באופן מלבב פחות, שכן יום אחד פנה היהודי אל הרבי ושאל למה ייגרע חלקו: את הרופא הגוי מכבדים במיוחד, ואת היהודי כמעט שלא.

הרבי מבוהוש, אף על פי שהרופא סייע לבריאותו רבות, לא נשא לו פנים והשיב לו אמת לאמיתה: "הרופא הזה הוא גוי שמתנהג כגוי, אולם אתה יהודי שאינך מתנהג כיהודי. אם תתנהג כיהודי – ראֹה תראה כיצד אכבדך ואוקירך שבעתיים יותר ממה שמקבל הגוי הזה".

הרופא התמרמר: "אין זה נכון, רבי! אני יהודי נאמן מאוד!".

אותות תמיהה התקשתו על מצחו של הרבי: "באמת?! האם אתה מניח תפילין כל יום?", הרופא הניד בראשו לשלילה. "שמא לפחות פעם בשבוע, ביום השבת, שובת הנך מעיסוקיך ושומר את השבת כדינה של תורה?", ניסה הרבי ללמד זכות. אולם שוב הייתה התשובה שלילית. הוא אינו שומר מצוות.

"הלא תבין", הסביר לו הרבי בנועם תקיף, "יהודי נאמן פירושו חייל נאמן שממלא את מצוות השם ורצונו. כל אחד מכלל ישראל הוא חייל במערכה הכבדה הניטשת בעולם כל רגע, תכליתנו היא להביא להכרעת המערכה בניצחון של כבוד שמים על כוחות הסטרא אחרא.

"מה הם כלי הנשק שלנו?", המשיך הרבי לבאר, "המצוות. האם שמעת פעם על חייל שיוצא לקרב בהצהרה שהנו חייל נאמן ומסור למלכות, אולם את כלי הקרב הוא מותיר מאחוריו?!"...

תשובה ניצחת זו של הרבי מבוהוש לרופא היהודי תשמש עבורנו כלי נפלא להבנת עומק הדקדוק של השל"ה הקדוש על המילה "כל" שמודגשת בספירת בני ישראל:

הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד) כותב: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חָטָא חֵטא אחד – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה... עשה מצווה אחת – הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"...

ואם כל השנה, כל העולם כולו צריך להימדד כאילו הוא בדיוק מחצה זכויות על מחצה חובות, הרי שכל מצווה (וכל עבירה, חלילה וחס) היא קריטית! בכל אחת יש להכריע את גורל המערכה לכאן או לכאן. בהדגשה לספור את "ראש כל עדת בני ישראל" מלמדים כל יהודי את האחריות הגדולה שלו ואת חשיבותו הרבה בכל רגע נתון, כל מעשה של כל יהודי יכול לקבוע את גורל העולם.

נוכל לרמז בכך את סמיכות מניינם של ישראל לפרשת הדגלים, "איש על דגלו באותות לבית אבותם... מנגד סביב לאוהל מועד יחנו": כאשר יזכור כל יהודי שכל העולם תלוי ועומד "מנגד", הרי שיזכו לדרגה עילאית של "סביב לאוהל מועד יחנו", בקדושה יתרה.

***

גם אם נדמה לך שמעשה מסוים הוא "רבע לאחת", משהו פעוט וחסר ערך, כלפי העולם כולו הדבר משמעותי הרבה מעבר למה שתוכל להעריך.

לך תכריע את העולם.

לכף זכות.