שו"ת התניא: איך החטא מרחיק אותי מהקב"ה?

עבירה וחטא הם שמות נרדפים, שמבטאים צדדים שונים של משמעות. עבירה - אדם עובר על רצון ה', רצון העליון, מקור החיים. חטא - כשאדם מחטיא את הכוונה, מפספס את התכלית, מחמיץ את המשמעות.

חטא קוטע את זרם החיים, פוגם ברצף השפע שיורד ממקור החיים ומגיע עד נפש האדם. ממש כמו שאדם המקיים מצוות עשה מבטל את עצמו לייחודו ואחדותו יתברך, כך מי שעובר על אחת ממצוות לא־תעשה מפריד את עצמו מן הייחוד הזה.

מבחינת התוצאה, לא כל העבירות זהות. יש עבירות שעונשן הוא כרת, ופירוש הדבר הוא שהן מנתקות לגמרי את חוט החיים וכורתות את הנשמה משורשה באלהים חיים. ויש עבירות אחרות שעונשן קל יותר, הן פוגמות בקשר ומחלישות אותו, אך לא באותה מידה. אבל מבחינת עצם העניין, אין הבדל בין עבירה לעבירה.

לדוגמה: העבירה שנחשבת לחמורה ביותר בתורה היא עבודה־זרה, כשאדם מודה בקיומו של אל אחר בעולם מלבד ה' יתברך ועובד אותו בדרך כלשהי. על זה נאמר בתורה: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ, ב), מצווה שערכה גובר על ערך החיים בעולם הגשמי - "ייהרג ואל יעבור" (כמו גם גילוי עריות ושפיכות דמים). לעומת זאת, להדליק אור בשבת או להשתמש למישהו בעט בלי רשות נראה לנו הרבה יותר קל.

אדמו"ר הזקן מדגיש שבשני המקרים המהות הפנימית של המעשה היא זהה: התעלמות מרצון ה' ואפילו בגידה בו. שאל את עצמך: האם אתה קשור לאלהים חיים, או לאלהים אחרים? כשאתה עובר עבירה - חמורה או קלה - משמע שאתה מוכן לעבור על רצון ה', מוכן להפריד את עצמך ממנו, מוכן להתנתק מהחיים ולעבור דירה אל מקום שהוא תכלית הפירוד, יחד עם כל הסטרא־אחרא, הצד האחר, שאינו בטל לה' ומכונה בעצמו אלהים אחרים.

נשמע מטורף? זה נכון, שום אדם לא היה עושה דבר כזה בדעה צלולה, אפילו לרגע אחד. חכמים אומרים ש"אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" (סוטה ג, א). מעשה כזה שם אותך הכי נמוך שאפשר, יותר נמוך מבהמות וחיות טמאות. תכל'ס, אין שום כלב, חתול או נמלה שמשתגעים לבחור במוות במקום בחיים. זו זכות ששמורה לאדם בלבד... 

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן