מפתחות לחיים

מפתחות לחיים: מילוי רוחני

תורת ישראל מלמדת כי בדומה לגוף החומרי הזקוק למזון כדי להיבנות ממנו ולהתקיים, גם נשמת האדם זקוקה למזון - רוחני כמובן - שיבנה וישדרג אותה ויעניק לה סיבה לחיות בעולם החומרי

| כ"ו חשון התשע"ד |
אא

תורת ישראל מלמדת כי בדומה לגוף החומרי הזקוק למזון כדי להיבנות ממנו ולהתקיים, גם נשמת האדם זקוקה למזון - רוחני כמובן - שיבנה וישדרג אותה ויעניק לה סיבה לחיות בעולם החומרי. רעבון רוחני זה, הוא הגורם לתחושת החיפוש הרוחני של האדם אחרי מה שימלא אותו.

אולם, בעוד שקל לאדם לזהות צורך חומרי שהוא זקוק לו כעת, כגון מים או מזון ולספק את רעבון הגוף, כאשר מדובר בחסר רוחני של הנשמה, עלול הוא לפרש באופן שגוי את תחושת הרעבון הפנימי ולהסיק בטעות כי מילוי צורך חומרי מסויים החסר לו כעת, יעניק לו את המילוי הנכסף. או אז עושה הוא כל מאמץ להשיג את הצורך הגשמי כמו למשל רכב חדש, מילוי תאוה מסויימת, דירה גדולה ומרווחת וכו´. וכל זמן שאינו מצליח להגשים את משאלתו, הוא בטוח שהיא סיבת הרעבון הפנימי ושמשום כך עליו להגביר את מאמציו להשיגה. ואינו יודע שאישיותו הרוחנית חשה ברע משום שחסר לה מילוי רוחני. ולכן, לאחר שבסוף טרחתו הוא משיג את מבוקשו החומרי, תחושת הריקנות שבה וממלאת אותו בעוצמה רבה יותר. כתינוק רעב החש שהטעוהו כאשר הכניסו לפיו בקבוק ריק. הוא שתק מבכיו לרגע, אך שב ובוכה ביתר שאת כאשר מרגיש שאין בו את המזון המיוחל. וכך בענייננו. הוא חש גרוע יותר, שהרי לא זה הדבר שהיה חסר לנשמתו. או אז מציב הוא לעצמו יעד חדש, משיג אותו ושוב מחפש עניין אחר להתמלא בו. וכך עלול הוא לעסוק ברדיפה כל ימיו. ואינו יודע כי "הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא"[1] מהנאות חומריות. היא רוחנית, וככזו היא זקוקה למילוי רוחני מתאים, אשר באמצעותו היא תבוא על סיפוקה.

ומהו המילוי הרוחני המזין את נשמת נזר הבריאה - האדם, ומביא אותה לסיפוק מלא?

תורת הסוד ביהדות מלמדת כי מילוי זה מושג באמצעות פעילות מספקת בשלש מערכות, המיושמות במקביל:

עבודת המידות ועיצוב האישיות

• לימוד תורת הבורא

• יציקת תוכן רוחני בחיים החומריים, על פי הוראות ה"יצרן"

ונבאר את הדברים.

עבודת המידות ועיצוב האישיות כוללת תיקון תכונות שליליות שונות, כגון כעס, קנאה, גאוה, נקימה ונטירה וכדומה, עד שדפוסי ההתנהגות הנכונה הופכים להיות חלק מאישיות האדם ממש. והוא נעשה אדם נח, עניו, מכבד את האחרים, אינו כועס בעת ניסיון, אינו רודף כבוד, אינו שונא, שמח בחלקו ושמח בטוב שיש לחברו, וותרן וטוב לב.

ולפי שאישיותו האמיתית של האדם היא הנשמה, כאשר האדם עובד על תיקון ועיצוב אישיותו באמצעות עבודה רוחנית עקבית. והוא משתנה מאדם הנוטה לתכונות שליליות ומרוכז רק בעצמו, לאדם טוב לב בעל תכונות נעלות, הרי נשמתו המאושרת מעלייתה לקראת שלימות אישיותה, מתמלאת סיפוק ועונג. הן מצד מילוי ייעודה, והן מצד החיים הנעימים והשלווים להם היא זוכה כאן בעולם הזה. חיים שיש בהם נתינה מלב אוהב והודאה על הטוב. ללא חיכוכים ומריבות וללא כעסים והקפדות.

אולם, מאחר והגוף עשוי במבנה הנשמה ממש [ראה לקראת סוף הפרק במסגרת את דברי מהרח"ו בזה], גם צרכי הגוף מקבילים לצרכי הנשמה. אלא שבצרכי הנשמה מדובר כמובן בדרישות השייכות למימד הרוחני. אולם משום ההקבלה שביניהם, ניתן ללמוד מהגוף הנראה לעין, את הנדרש לנשמה במימד הרוחני. שכשם שהגוף זקוק למים ולמזון, המים מגיעים לכל פינה בגוף, מנקים ומחיים אותו ובלעדיהם הגוף מתייבש ומאבד את יכולת קיומו. והמזון - חלקו משמש כאבני בנין של הגוף וחלקו משמש כחומר המספק אנרגיה המאפשרת לגוף לתפקד. כך הנשמה זקוקה ל´מים´ מטהרים ומחיים, ולסוגים שונים של ´מזון´ רוחני אשר בכוחם לפעול בה פעולות רוחניות הדומות לאלה החומריות שבגוף הגשמי. וכשם שיש להיזהר שלא להכניס אל הגוף מזון רעיל ומזיק, אלא להזינו רק במאכלים הטובים לו ומבריאים אותו, כך בנשמה.  

ואכן, תרי"ג המצוות שבתורה, מחולקות למצוות עשה - שהן בבחינת מזון המבריא את הנשמה, ולמצוות לא תעשה - המלמדות אילו פעולות הינן בבחינת מזון רעיל המזיק לנשמה ולכן יש להימנע מלעשותן. והמצוות עשה עצמן, חלקן מצוות המשמשות בעיקר כאבני בנין של הנשמה [וכן של כל העולמות הרוחניים והגשמיים] וחלקן מצוות המספקות בעיקר חיות ושפע רב לנשמה [ולכל העולמות].

והמקביל למים, אשר הגוף כה זקוק להם, במימד הרוחני של הנשמה - אלה הם המילים שבתורה. כידוע, התורה נמשלה למים ולאור.[2] ולכן יש ללמוד מהם אליה בבחינת משל לנמשל. ואכן, כשם שהמים זורמים לכל פינה בגוף האדם ומחיים אותו, כך התורה. בעת לימוד התורה ישנה זרימה רוחנית אל כל פינה בנשמה, אשר מאירה, מטהרת אותה מכתמי עוונותיה ומעניקה לה חיים רעננים. משום שבמילים של התורה טמונה הארה רוחנית גבוהה הזורמת אל תוככי נשמתו של הלומד אותה, כמבואר בכתבי קבלה וכפי שהוסבר והורחב בספר זה בפרק "אור לנשמה", נא עיין שם. ואילו מזונה הרוחני של הנשמה מושג, כאמור, מביצוע הוראות השימוש בעולם, המופיעות בספר התורה והמקבילות במספרן למספר האברים והגידים שבגוף האדם - כמבואר בספר הזוהר.[3] לפי שגוף האדם אינו אלא מעטפת לנשמה שבתוכו, וביצוע מעשי של כל מצוה באותו אבר המכוון בשורשו הרוחני כנגד אותה מצוה, מזין את החלק הרוחני שבאותו אבר, מעניק לו כוחות ומוסיף לו אבני בנין. שילובם של המזון והמים הרוחניים בחיי האדם בעולם הזה, מעניק לאדם מילוי ואושר בעולם הזה, וחיי שלימות רוחנית בחיי העולם הבא.

סוד איזון החומר והרוח

לשני מסלולי המילוי הרוחני - עיצוב האישיות ולימוד תורת ה´, הוקדשו בספר זה פרקים בפני עצמם.[4] בדפים הבאים נתבונן במסלול השלישי - הוראות התורה כדרך חיים אידיאלית, המאזנת בין סיפוק צרכי הגוף לבין סיפוק צרכי הנשמה, מבלי לקפח אחד מהם. ובכך היא מעניקה לשניהם את העונג השלם.

הבנת איזון מיוחד זה חשובה ביותר לכל אדם ובפרט לאדם הנמצא בתחילת דרכו הרוחנית. שכן המחסום העיקרי הניצב בפני המבקש לרומם את חייו ולהתחזק בעבודת ה´, במסלול צעדיו ליישום המעשי של מצוות התורה הוא: "קשה לי להקריב ולוותר על הנאות העולם הזה - אליהן כה הורגלתי, למען העולם הבא שלי". ואינו יודע שרק מחליף הוא סוג של הנאה, בסוג אחר של הנאה גבוהה ואמיתית יותר ולכן גם מענגת יותר - כאן בעולם הזה.

בשורות הבאות נתבונן יחדיו בחלק ממגוון הוראותיו של הבורא בתורתו. נטעם מעט מטעמי המצוות וננסה להבין משהו מקצה עומקן. הן מצד מהותה הרוחנית של המצוה על פי הפשט והקבלה והן מצד תועלתה לחיי איכות בריאים ומאושרים בעולם הזה. בכוחה של התבוננות מרתקת זו להוביל להסתכלות חדשה ומאתגרת על מערכת ההדרכה היהודית הותיקה בת אלפי שנים, אשר עליה העיד ואמר נעים זמירות ישראל:[5] "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה´."

נפתח בסוד הניגודים המקצרים מול הרמוניה זוגית בעולמנו, נעבור לרוחניות שבתוככי החומר ולמהותן של מצוות שונות ונסיים במשמעות הגוף והיופי ביהדות.


[1] קהלת ו, ז.

[2] תענית ז, א: "נמשלו דברי תורה למים. דכתיב (ישעיהו נה, א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם". והיא גם שורשו הרוחני של האור שבעולם החומרי. כמובא שם (ז, ב): "אין אור אלא תורה. שנאמר (משלי ו, כג) כִּי נֵר - מִצְוָה, וְתוֹרָה - אוֹר".

[3] זוהר וישלח דף קע, ב: "אית בבר נש רמ"ח שייפין לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון. ואית בבר נש שס"ה גידין ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד ולקבל שס"ה יומי שתא [יש בבן האדם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצוות התורה שהם להיעשות ניתנו, וכנגד רמ"ח מלאכים שמולבשת בהם השכינה ושמם כשם אדונם, ויש באדם שס"ה גידים וכנגדם שס"ה מצוות של מעשים שאין לעשותם וכנגד שס"ה ימי השנה]".

[4] פרק "עיצוב האישיות ותיקון המידות" ופרק "האוצר הטמון ברגע".

[5] תהלים לד, ט.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (76 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים