מגזין

יוזמה מרגשת: "בכפר שלנו יתגוררו אנשים נורמטיביים לצד בעלי מוגבלויות"

אופיר שיק עומד להקים כפר ייחודי שישלב בתוכו תושבים בעלי צרכים מיוחדים לצד אנשים 'נורמטיביים'. "זה לא חסד", הוא מבהיר, "זוהי תרומה הדדית, אנחנו לא מטפלים בהם, אלא חיים איתם. אין 'אנחנו' ו'הם',  יש קהילה"

| ב' אלול התשע"ז |
אא

שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים בחברה הפך להיות מקובל מאוד בשנים האחרונות. ניתן לראות כי מידי שנה נפתחים מוסדות לימוד משולבים חדשים, מקומות עבודה מציעים משרות מיוחדות לבעלי לקויות, והמודעות לנושא הולכת וגדלה.

אבל רעיון כמו של אופיר שיק, דומה שעוד לא נראה בארץ. אופיר מתכנן בשנים האחרונות, וליתר דיוק - כבר משנת תשס"ז (2007) פרויקט מיוחד מאוד של 'כפר שיבולת' - כפר משולב שיוקם באזור הצפון ובו יתגוררו בכפיפה אחת כ-280 משפחות יחד עם 120 דיירים מיוחדים. הדיירים ישובצו על ידי משרד הרווחה והם יהיו כאלו הנמנים על סקלת החינוך המיוחד. "אבל למעשה", הוא אומר בהתרגשות, "החלום שלי הוא שלכל מי שיגיע בעזרת ה' לביקור ב'שיבולת' לא יהיה שמץ של מושג איפה מסתיים היישוב ומתחיל המוסד. כי כל מגרש רביעי ביישוב יוקדש לבניית דירה לאנשים עם מוגבלויות. הדירה תיראה מבחינה וויזואלית, גם חיצונית וגם פנימית, בדיוק כמו רצף שלם של הבתים ביישוב, כי הדיירים יהיו חלק מאתנו".

מפגש משפחות בקהילה

 

השאיפה: להיות קהילה אחת

הרעיון הייחודי הזה צץ במוחו של אופיר בעקבות כך שבגיל הנעורים הוא התנדב בעמותות שונות שטיפלו באוכלוסייה המיוחדת. "במשך תקופה ארוכה ליוויתי ילד עם אספרגר ובמשך שנים הייתי חונך של ילדה עם תסמונת דאון.  גם אשתי מחוברת מאוד לנושא השילוב ובשנים הראשונות אחר נישואינו היא לימדה בבית ספר 'ראשית' שבגוש עציון. זהו בית ספר מיוחד מאוד שמשלב בתוך כיתות האם ילדים עם צרכים מיוחדים. שנינו ראינו במו עינינו איך ששילוב אמתי מחולל מהפך של ממש בחייהם של בעלי צרכים מיוחדים. זה דבר מדהים. אין ספק שמאז שנות ה-50 וה-60 שאז היה מקובל לסגור ילדים כאלו במוסד סגור, זרמו הרבה מים בנהר וכיום כבר הרבה יותר פתוחים אליהם ומקבלים אותם. אבל הרגשנו שמה שחסר כעת בתהליך השילוב זהו שילוב ממשי בתוך חיי הקהילה, שילוב שיאפשר לבעלי הצרכים המיוחדים להיות ממש חלק מאתנו".  

למה הכוונה? הרי הם אף פעם לא יהיו באמת כמו כולם...

"למה לא?" הוא באמת ובתמים מתפלא. "השאיפה שלנו היא שהם פשוט ייקלטו בתוך מרקם חיים שמאפשר להם להיות בדיוק כמו כולם, ולא רק הם, אלא גם הילדים 'הרגילים' שלנו יגדלו באופן בו הם מכירים בכך שבעלי צרכים מיוחדים הם חלק מהקהילה ולא פחות חשובים מאף אחד אחר. הלקות שלהם היא פרט שולי והיא בכלל לא רלוונטית".

הדבר המעניין הוא ששיק לרגע לא חושב שמדובר בשאיפה יומרנית. "כשחשבנו על הקמת 'כפר שיבולת' יצאנו באמת ובתמים מתוך נקודת ההנחה שכולנו, כל בני האדם, מוגבלים. אף אחד מאתנו לא מושלם. לכל אחד יש מוגבלות משלו. אולי זה נשמע מעט קלישאתי, אבל אני באמת חושב שאני עצמי כאדם נורמטיבי סובל לפעמים מכעס שמתפרץ או שאני צריך להתמודד עם הגאווה שיש לי, ומישהו אחר צריך להתמודד עם דברים אחרים שהוא קיבל כמטען. אז נכון שהמוגבלויות שלו מאתגרות יותר בחיים, אבל ברגע שנהפוך להיות קהילה שמתחברת על הרקע של המכנה המשותף והדומה שלנו ושל הדברים החיוביים של כולנו, נהפוך להיות פורום איכותי".

יש כיום כבר דירות לאנשים מיוחדים, בכל רחבי הארץ, למה לדעתך צריך כפר משולב?

"קודם כל, הנתונים של משרד הרווחה מוכיחים על כך שחסרים אלפי פתרונות מגורים, מה שאומר שיש צורך והצדקה כמעט לכל יוזמה בנושא שמנסים להרים כיום. אבל אנחנו מדברים על אורח חיים כפרי-קהילתי, וזהו דבר שבכלל לא קיים בנמצא. זו אלטרנטיבה שבכלל לא פתוחה לפני אנשים עם מוגבלות. גם הגישה שלנו באה ממקום אחר. בכל המקומות מגדלים את האנשים האלו, מלווים אותם ומקבלים החלטות עבורם. עושים זאת באמת עם הרבה רצון טוב, אבל מתוך גישה טיפולית. אצלנו הכיוון הוא שונה לחלוטין - אנחנו רוצים להתגורר איתם, מתוך הווי של משפחה מורחבת, של חיים ושל שיתוף קהילתי. כמו שמכירים ביישובים קהילתיים – אנחנו נתארח אחד אצל השני, לא רק בשבתות, נהיה ביחד בחוגים,  נחווה את כל האירועים יחד במעטפת גדולה, אך מצד שני לא גדולה מידי. הדיירים יהיו חלק מהקהילה שמתמודדת יחד לטוב או לרע".

מפת התכנון של הכפר

 

לא גמילות חסד, אלא תרומה הדדית

ובכל זאת, אופיר מסכים לכך שברור שיש צורך בהיערכות מיוחדת כדי לשלב את האנשים המיוחדים בכפר.

"כמובן שתהיה היערכות", הוא אומר, "יש כאן הרבה מאוד שאלות שנידרש להשיב עליהן. זה מתחיל כבר ברמה התכנונית וממשיך עד לשאלות הנוגעות להתנהלות החיים. לצורך הדוגמא - בזמן שיתקיימו ביישוב ישיבות בהן ישתתפו החברים נשתף את הדיירים המיוחדים בדיוק כמו שמשתפים את כולם, כי אנו לא רוצים לקבל החלטות בשבילם, אלא רוצים שהם יחליטו אתנו. אבל מצד שני – ישיבות כאלו יצטרכו להיערך עם הרבה תיווך, הבנה והתאמה. אנו כמובן לוקחים את כל הדברים האלו בחשבון, אבל הערך המרכזי שמוביל אותנו הוא שאין בכפר הזה 'אנחנו' ו'הם', אלא יש קהילה".

התמודדות נוספת צופה שיק שתהיה עם גידול הילדים. "ברור לי שיהיו השלכות מאוד משמעותיות על גידול הילדים שלנו. אפילו אם נסתכל על כך שילדים קטנים מחקים התנהגויות של אנשים מבוגרים, והם עלולים פשוט לאמץ חלק מההתנהגויות האלו. בנוסף, הדיירים שיתגוררו אתנו לא בהכרח ישלטו ברצונות ובמעשים שלהם, וזה עלול חלילה לפגוע בילדים. אבל אנחנו מאמינים שעם כל הדברים האלו אפשר להתמודד, עם מחשבה והבנה והרבה רצון טוב".

זה מדהים ומרגש כל כך. גמילות חסד עצומה ממש!

"אנחנו לרגע לא מתכוונים לגמול בכך חסד", הוא מזדעק, "במידה מסוימת, הדיירים יגמלו חסד אתנו. אני לגמרי מאמין שהתרומה שהילדים שלנו יקבלו מכך תהיה אדירה. זה ייכנס להם לתוך הנפש פנימה, כי הם יראו ויגדלו לתוך מציאות כזו. זה לגמרי לא מגיע ממקום של עשיית חסד, אלא פשוט מתוך הבנה טבעית".  

 

התעסוקה: 50% בעבודה הכפרית

לצד קידום הבנייה ביישוב, עסוק שיק בימים אלו גם בדאגה לנושא התעסוקה, שכן המטרה היא לאפשר לדיירים המיוחדים שיתגוררו ב'שיבולת' גם לעבוד באזור. "כל משרות העבודה בכפר יחולקו בין המתיישבים והדיירים", הוא מסביר, "ובסך הכל צפויות להיות לנו הרבה משרות במקום עצמו, כמו במזכירות היישוב, בהנהלה, בחנות המכולת, במשק החקלאי, ועוד. כפי שנראה כעת לפחות 50% מהדיירים יעבדו ביישוב עצמו. מעבר לכך יהיו כאלו שיעבדו בעסקים פרטיים שונים שנמצאים בסביבה וכן בקריה הממשלתית בנצרת עילית. כיום יש בשירות הציבורי תקנות מאוד מסודרות לגבי חובה להעסיק אנשים עם מוגבלות, ואני מאמין שהם ישתלבו בעזרת ה' בקלות.

"כבר היום", הוא מוסיף בסיפוק, "יש לא מעט בעלי עסקים באזור שבכל פעם שפוגשים אותי הם שואלים: 'נו, מתי כבר יגיעו החברים שלך?' הם ממש רוצים להתחיל להעסיק אותם".

ומיהן המשפחות שהצטרפו כבר לפרויקט?

"מגיעות אלינו כל הזמן פניות, ובשלב זה יש כבר 54 משפחות שהצטרפו וכנראה יתחילו להתגורר ביישוב בעוד כשלוש שנים. אלו משפחות מכל רחבי הארץ – מירושלים, מיהודה ושומרון, ויש גם משפחות מתל אביב, מרמת גן ומגבעתיים. חלק מהמשפחות עברו כבר להתגורר בצפון, כדי שיהיה להן קל יותר לעשות את המעבר בהמשך. אנחנו לדוגמא עברנו לפני שמונה שנים להתגורר בבית רימון, שזה קרוב מאוד למקום בו יוקם כפר שיבולת.

"התקווה הגדולה שלי", הוא מסיים, "היא שהמודל החדש שאנו מרימים כאן יצליח. שנקים יישוב שלא מצמיח אנשים עם מוגבלויות, אלא פשוט צועד איתם יד ביד. מתוך אהבה ועזרה הדדית, ומתוך רצון לעזור לכולנו".

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (75 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים