האות ט' – אות נדירה וקיצונית

האות ט' אינה מצויה בתורה באותה מידה ששאר האותיות מצויות. לפי שמעצם היותה מבטאת את העל-טבעי, היא קיצונית במהותה במידה שאינה מצויה; טוב וטהרה קיצוניים ומושלמים, ומאידך טאוט משמיד וטומאה קיצונית. קיצוניות זו לאחד משני הצדדים, נדירה בעולמינו. ומכיוון שהתורה קדמה לבריאת העולם אשר נברא על פי סוד צירופי האותיות שבסדר המילים שבה, והיא בבחינת התוכנית האדריכלית של בנין, אשר כל פרט הנמצא בבנין כתוב בה מראש, הרי כל אות בתורה שכיחה ומצויה בה באותה מידה שבה מהותה מצויה בעולמינו.

מילים שהאות ט' מופיעה בהן

המילה 'קימוט' פותחת באות ק' הקוצנית ומסתיימת באות ט' המפותלת (בהיותה מבטאת את הנחש היצרי. וזאת בניגוד למילה 'כמות' הפותחת באות כ' שמבטאת כלי, בית קיבול, ומסתיימת באות ת' הסוגרת את שיעור הכמות שבאותו כלי).

הטובע (ט') בחטא (ט') ונטמא (ט') בו, וכל חייו מחזוריות (ט') מחומר לחומר ומתאווה לתאווה, סופו שהחטא עצמו הוא שחוזר אליו (ט') ומזיק לו ומוציאו מן העולם. וזהו ההעלם שמעלים העולם בטבע חומריותו, את הההפסד והסבל שמקבל החוטא, באותו תחום עצמו שנהנה ממנו באיסור וכל-כך רדף אחריו. לפיכך המילים: טֶבַע,טביעה, טעות, טומאה, כולן פותחות באות ט'. שכולן עניינן להסתיר את האמת, כדרך היצר הרע הנרמז באות ט'. וכנגד כל אלה עומד היצר הטוב, שאף הוא נרמז באות ט', ומביא את האדם לידי טהרה. והבוחר בדרך הטובה, חוזר אליו הטוב להיטיבו שבעתיים.

משמעות תשע האותיות הראשונות ברצף

הבורא האחד (א') ברא בריאה (ב') הבנויה (ב') מחלקים (ב') המהווים שני ניגודים (ב'); משפיע שפע, בבחינת גומל (ג'). ומקבל, בבחינת דל (ד').

פעילות זו (של התחלקות, נתינה וקבלה) הובילה להיווצרות והופעת היקום (ה') בבחינת 'לידה' מהעולם הרוחני שמעליו (ה'). תהליך זה התרחש במשך ששה ימים (ו') ובו נברא העולם הגשמי כאשר הוא מוגבל בששה קצוות (ו') ומכיל כוח חיבור רוחני המאחד ברחמים את חלקיו (ו').

מלבד כוח החיבור שבחומר, נוצרה בתוכו רוחניות פנימית פעילה הגורמת לתנועה (ז'). היא סוד תנועת האלקטרונים שבדומם, כוח הצמיחה שבצומח, החיים והתנועה שבחי, דיבור המדבר, היוזמה (ז'), התזוזה (ז') והמאבק (ז') בעולם.

באדם החי נוספה נשמת חיים (ח') המעניקה לו כוח בחירה (ח') בין מעשה טוב לבין מעשה רע, בין אמת לבין שקר, ועל פיה יפעל כוח התזוזה שבו. היא זו שגם נוסכת חן (ח') על פניו.

על-פי הבחירה שבחר (ח') האדם, יחזור (ט') אליו טוב (ט') על מעשה טוב, ורע על מעשה רע. אלא שגם רע זה לטובתו (ט') הוא, לנקותו ולזככו מלכלוך עוונו. למען יזכה לחיי נצח (ט'), ויקבל את שכרו על מעשיו הטובים.

*

נמצא בסיכומם של דברים שהאות ט' מבטאת את טבע המחזוריות שבבריאה, הן בהטבה לטובים והרעה לרעים, והן בחוק שימור החומר והאנרגיה. לפי שחוק הוא בבריאה, שכל דבר וכל מעשה – נצחיים הם ואינם אובדים. לפיכך האות ט' מבטאת את הטוב ואת הנצח. ואף על פי שהיצר הרע, החטא והטומאה, והסבל הבא בעקבותיהם, גם הם נרמזים באות ט', הלא אף אלה נועדו לטובת האדם:

היצר והחטא – כדי לאפשר לאדם להתרומם על ידם כאשר יעמוד בפיתוי ובניסיון ולא ייכשל בהם; והסבל – לנקותו מכתמי טומאת עוונותיו.

האות ט' בשם האדם

לכן, כאשר האות ט' מופיעה בשמו של אדם, ובפרט אם היא בתחילת שמו, מקבל הוא באמצעותה עוצמה רבה להיות טוב באופן מיוחד ומעורר השתאות, או להיות קיצוני ברוע ובשחיתות המוסרית. אפשרות זו לכאן או לכאן, קיימת בו הן במצוות שבינו לבין בוראו, הן ביחסי אנוש בחברה הכללית ובמשפחה, והן בעבודת תיקון המידות ועיצוב אישיות עצמו. בפרט עלול הוא מאד להיכשל באופן קיצוני במידת הגאוה, מתוך תחושת גבהות מעל כולם, עקב התבלטותו הטבעית והמעלות שמוצא שישנם בו ואין בהם. שכן האות ט' התשיעית גבוהה היא מעל כולם, ולאחריה חוזרים לנקודת ההתחלה. אולם אם לא ינתב את מעלותיו להעניק מטובו לאחרים ולא יבין שכל מעלותיו אינן שלו, אלא מתנה מבוראו, ועליו להודות לו על כך, במקום להתנשא מעל האחרים - הרי חס ושלום עלולה גאוותו לחזור אליו בעוצמה ולהתנקם בו ככתוב: "לפני שבר, גאון". שלפי שלא בחר בהארת ה'טוב' שבאות ט', פועלת בו בחינת ה'טאט' שבאות ט' כמבואר לעיל. ואפילו בני ביתו יחושו בליבם ריחוק ממנו, כמאמר חז"ל בתלמוד "מאן דיהיר, אפילו אאנשי ביתיה לא מיקבל [מי שמתגאה, אפילו על אנשי ביתו אינו מקובל]". או אז יכיר בחסרונותיו הרוחניים, ויתחרט על מעשיו. ובשובו מחטאיו כראוי, יחזור לטהרתו קודם החטא. ואם שיבתו לאלוקיו תהיה מאהבה, הרי עליו אמרו חכמים "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים אינם עומדין".

אולם אם מראש בוחר הוא בטוב, על ידי שמעניק בענוה לאחרים מהטוב אשר נתן לו ה' יתברך, נותן לעני בסתר באופן שלא יתבייש, מתקן מידותיו, מקיים מצוות ה' כראוי, ומשתמש בתכונת הגדלות שבאות ט' להכיר את יכולותיו מבלי שיתנשא - הרי אצל אדם זה הארת הטוב שבאות ט' תשוב אליו בכפל כפליים, לרוממו ולגדלו בכל התחומים, ויזכה לבחינת מלכות, ככתר שעל ראש ה-ט'. על ידי שנעשה אהוב על בני ביתו וכל מכיריו, השמחים לעשות רצונו בלב שלם ובנפש חפצה. בדרך זו הוא גם זוכה לשלוות נפש, לשמחת חיים, ולבטחון עצמי חיובי. הוא אוהב את הזולת, מרגיש אותו וחם לצרכיו, ותחושותיו בדרך כלל נכונות יותר מתחושותיהם של האחרים. גם בני ביתו מקבלים ממנו תכונות חיוביות אלה, וקל להם להיות שלווים ובעלי אמונה ובטחון (אמנם עליהם ללמוד לכבד את רצונו שלא לשתפם במידה רבה בבעיותיו ובענייניו האישיים. שהרי זוהי תכונתו, 'לשמור מרחק' מסויים מכולם). בדרכו הטובה להיטיב לאחרים מבלי לביישם, הוא גם מבטל גזרות קשות ומסלק את מלאך המוות מעליו, כמבואר במדרש "אותיות דרבי עקיבא" המובא לעיל.

שהרי באמצעות כוח הבחירה שניתן לאדם, בידו להשתמש בהארת האות לחיוב או לשלילה. לפיכך עליו לעסוק הרבה בספרי מוסר ולהשתתף בקביעות בשיעורי תורה, אשר אין כלימודה לעדן את הנפש ולרומם את האדם ולהדריכו כיצד לנתב את כל כוחותיו אל הטוב, באיזון הנכון. שהרי כל שורש רוחני יכול לגרום לפעולות חיוביות ויכול לגרום לפעולות שליליות. כוח הבחירה נמצא בידי האדם, כמבואר בהרחבה בפרק העוסק בשם האדם. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.