הצופן
האות ג' על-פי הסוד: שפע וברכה
המשמעות הקבלית של האות ג' – המיקום שלה, הצורה שלה והכפילות שלה
- הרב זמיר כהן
- י"ד אב התשע"ז
(צילום: shutterstock)האות ג', שהיא האות השלישית, מכוונת כנגד הספירה השלישית, ספירת בינה. והיא משלימה את צורת הסגול המשולש של שלשת הספירות העליונות העומדות כיחידה בפני עצמה בבחינת הראש באדם: כתר, חכמה, בינה.
על-פי הסוד, האות ג' הנראית כגג מלמעלה, ומרזב יורד ממנו ומתפצל לשני צינורות להשקות את האדמה, מסמלת את השפע היורד משמים. לומר, הגומל הגדול, ה' יתברך,[1] מוריד את שפע טובו מלמעלה לעולם-הזה בצינור אחד המתפצל לחסד ולגבורה. פעמים שהנהגת טובו נראית מיד, ופעמים רואים תחילה מכה נוחתת וחשים בכאב. ובאמת שניהם יורדים מצינור שפע-הטבה אחד, ושניהם לטובה. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה[2] "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" – גם מקל השבט המכה, וגם מקל המשענת התומך, שהנך משתמש בהם בהנהגתך עימי, הם נחמתי. לפי שיודע אני כי הנני מושגח ומנותב על ידך באופן הטוב והנכון ביותר עבורי, וכל הנהגתך עמי רק לטובתי.
סדר האותיות א-ב-ג-ד
אותיות ג'-ד' באות לאחר אותיות א'-ב', לפי שהאלוקים האחד (א') ברא ניגודיםמחולקים (ב') שעיקר מהותם: מעניק (ג') ומקבל (ד'). כגון זכר ונקבה, עשיר ועני, אור וחושך. אמנם כל מקבל הוא גם מעניק בהיותו נותן אפשרות לנותן לתת. הוא גם מעניק לנזקקים לו.
ז-ו-ג
משום כך, אף על-פי שהאות ג' מבטאת את הזכר לעניין כוח הנתינה שבו לנקבה, מכל מקום הנקבה גם היא בבחינת האות ג', הן משום קבלתה כאמור, והן משום גמילתה ונתינתה לבעל ולילדים. ולכן, כאשר הזכר מיוצג באות ז' משום כוח הפעילות והתזוזה שבו, מיוצגת הנקבה באות ג'. ובהתחבר האות ז' אל האות ג' באמצעות ו' החיבור, מתקבלת המילה: זוג.
ומהיבט נוסף: סדר ארבעת האותיות הראשונות מלמד את תכלית ומטרת הבריאה. האלוקים האחד (א') ברא בריאה (ב'), כדי לגמול ולהיטיב (ג') למקבל (ד') הלא הוא האדם הנברא. והאדם הנברא יזכה לקבל הענקה זו על ידי שהוא עצמו יגמול (ג') חסד עם הדל (ד'),[3] ויעמוד בניסיונות העולם-הזה (ה') העלול להפילו בדבר עבירה, ובכל האתגרים הטמונים בשאר האותיות, כפי שנראה בע"ה בפרקים הבאים.
הקבלה שמקבל גומל החסד מהדל מתבטאת גם היא באותיות ג' ו-ד'. האות ד' מבטאת מצד אחד דלות ושפל, ומצד שני דְלִיה והרמה. נמצא שב-ג' ו-ד' טמונה גם ההנחיה לבעל הממון: גמול דלים; וגם גילוי שכרו: הגומל נדלה, מתרומם בעצמו.
זאת ועוד. כאשר במקביל לסדרן הישר של האותיות הן באות בסדר חוזר מהסוף להתחלה, לפי סדר תשר"ק, הרי הן מורות על הדדיות ועל השפעת האותיות בסדר ישר ובסדר חוזר, הלוך ושוב. ובענייננו כאן, סדר ארבעת האותיות ד'-ג'-ב'-א' מורה: הדל המקבל גומל לנותן, שהברכה תשרה בממונו מאת האחד, הוא הבורא יתברך המברכו. נמצא שיותר מהחסד שעושה העשיר עם העני, עושה העני עם העשיר. שהעשיר נותן לעני חיי העולם-הזה, ואילו העני נותן לו גם חיי העולם-הזה וגם חיי העולם-הבא.
צדקה, חיים, וברכה
בפרשת כי תשא הצטוו ישראל לתת מחצית השקל תרומה לה'. ומדוע דווקא מחצית? אחד ההסברים הוא, לרמז כי על ידי הצדקה – הלא היא האות צ' שבמרכז המילה "מחצית", מוקף האדם הנותן צדקה באותיות 'חי' המקיפות את האות צ', והיא, הצדקה, מרחיקה את המוות – אלו אותיות 'מת' שבשתי קצוות המילה "מחצית".
בנוסף: הגם שבמבט שטחי נראה שממונו של הנותן צדקה מתמעט, בפועל מסייעו ה' יתברך להתעשר עוד ועוד, משום שממונה נאמן הוא על הממון שקיבל מבוראו ועושה את רצונו – להעניק לנזקקים. גם יסוד זה נרמז בציווי על מתן מחצית השקל, שם נאמר: "ונתנו איש כופר נפשו". המילה "ונתנו" היא בין המילים היחידות שנקראות באופן זהה מההתחלה לסוף, ומהסוף להתחלה:
ונתנו – ונתנו
לומר שהנותן צדקה לאחרים, נותן הוא בכך שפע רב לעצמו. יסוד זה נרמז גם בפרשת תרומה בפסוק: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה", והרי היה צריך לומר "ויתנו" לי תרומה? אלא גילה הפסוק את האמת, שהנותן לתרומה לאחרים, נוטל הוא לעצמו הרבה יותר משנתן. נמצא שבסיכום הכללי הוא לוקח בפעולת הצדקה. וזהו שנאמר: "מלוה ה' חונן דל, וּגְמוּלוֹ ישלם לו", שהחונן את הדל, מלוה ל-ה' הוא! ולאדם כזה גומל ה' יתברך בכפל כפליים, כמאמר חז"ל על הפסוק "עשר תעשר": "עשר בשביל שתתעשר".
האות ג' – אחת מאותיות המלוכה
ג' היא אחת מאותיות שעטנ"ז ג"ץ אשר בכתיבתן בספר התורה יש לתייגן בכתר שלושת התגים. שכן גומל החסד זוכה לכתר מלכות, על שגיבור הוא הכובש את יצרו ונותן מכספו לדל בנתינה מושלמת.
האות ג' – אחת משבע האותיות הכפולות
האות ג' היא אחת משבע אותיות בג"ד כפר"ת הכפולות, כלומר, שיש בהן אות דגושה ואות רפויה (כמבואר לעיל באות ב'). ובספר יצירה נכתב על האות ג': "המליך אות ג', וקשר לו כתר, וצר בו צדק בעולם, יום שני בשנה, ועין שמאל בנפש". ועל-פי המבואר בתחילת הדברים שם, המליך אות ג' בָּשלום. כלומר שהשלום מושג באמצעות כוח פעולת האות ג', לפי שמהות פעולת השלום היא לגשר ולחבר בין שני ניגודים, על ידי שכל צד מוותר משלו ונותן לזולתו.
לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס.
[1] ומכאן שאותם המעכבים נישואיהם תקופות ארוכות בטענה שרוצים לעבוד ולחסוך ממון, טועים הם. ובפרט שממון זה אינו משמעותי לעתיד, וחלקו הגדול מתבזבז בינתיים, וגם עלולים להיכשל באיסורים חמורים. אלא אדרבה, יהיו נשואים, ויכבד את רעייתו כהלכה, ודרכה יבוא אליו שפע רב. ודברי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה) אינם שייכים למצבים אלה.
[2] וראה דברי הגר"ח מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער א, פרקים כ-כא) בביאור עומק סיבת תיקון הספירות והעולמות וחלקי הנשמה של החוטא (בכל חטא), דווקא על ידי שבנוסף לחרטתו על שחטא, וקבלתו על עצמו קבלה גמורה לעתיד שלא יחטא, צריך גם שיתוודה בפיו לפני בוראו על מעשיו הרעים, ויטהר עצמו "מראשו ועד רגליו" על ידי שילמד תורה.
[3] זוהר, פרשת לך לך, צא, ב.