ותן חלקנו: להיות נמר או להיות נחש? זו השאלה

שִׁדְרוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נַעֲשֶׂה נָחָשׁ; וְהַנֵּי מִלֵּי דְּלָא כְרַע בְּ'מוֹדִים' (בבא קמא דף טז/א)

שִׁדְרָתוֹ שֶׁל הָאָדָם נַעֲשֵׂית לְנָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי פְטִירָתוֹ (שֶׁבַע שָׁנִים הוּא זְמַן עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ ).

זֹאת, רַק בְּאָדָם שֶׁלֹּא כָרַע בְּעֵת אֲמִירַת "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה.

מַה פִּשְׁרוֹ שֶׁל עֹנֶשׁ זֶה?

בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת  מְבָאֲרִים, כִּי הוּא נֶעֱנָשׁ מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה; לְפִי שֶׁהַכּוֹרֵעַ בְּ"מוֹדִים" צָרִיךְ לְהִזְדַּקֵּף כְּנָחָשׁ מִכְּרִיעָתוֹ - תְּחִלָּה לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ אֶת גֵּווֹ. מִי שֶׁלֹּא כָרַע, וְלֹא הִזְדַּקֵּף כְּנָחָשׁ - תֵּעָשֶׂה שִׁדְרָתוֹ לְנָחָשׁ!

מִי שֶׁאֵינוֹ כוֹרֵעַ בִּתְפִלַּת "מוֹדִים" מְבַטֵּא עַזּוּת פְּנִימִית, אֵין הוּא מְסֻגָּל לָכֹף עַצְמוֹ לִפְנֵי מִי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ הוּא מְגֻלָּם בַּנָּחָשׁ, שֶׁכָּל טִבְעוֹ הוּא עַזּוּת, חֹסֶר הַכְנָעָה וְהֶעְדֵּר שִׁפְלוּת, וּלְפִיכָךְ הוּא גָרַם לְחֵטְא עֵץ הַדָּעַת.

***

אִם אָנוּ סוֹבְרִים כִּי עַזּוּת הִיא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ נְחוּצָה לָאָדָם, הַתַּנָּא יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא מַמְרִיץ אוֹתָנוּ לְהֵפֶךְ, כַּנֶּאֱמַר בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת : "יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר!" כְּנֶגֶד הַמַּלְעִיגִים עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא יְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת . וְכֵן הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת רַבְּךָ מַה שֶּׁלֹּא הֲבִינוֹתָ .

עָלֵינוּ לְהַסִּיק, אֵפוֹא, שֶׁיֵּשׁ עַזּוּת וְיֵשׁ עַזּוּת. הָעַזּוּת שֶׁל הַנָּחָשׁ הִיא שְׁלִילִית וְהָעַזּוּת שֶׁל הַנָּמֵר חִיּוּבִית.

עַזּוּת כַּנָּחָשׁ, הִיא הַגּוֹרֶמֶת לַחֲטֹא.

מַהֲרַ"ל  כּוֹתֵב כִּי לְפִיכָךְ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָלָיו הֻקְרְבוּ הַקָּרְבְּנוֹת הָיָה עָשׂוּי נְחשֶׁת - לְכַפֵּר עַל חַטָּאִים, שֶׁמְּקוֹרָם בְּעַזּוּת - נְחִישׁוּת, וּבְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נִשְׁלְחוּ נְחָשִׁים לְהַכִּישׁ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ, וְאַחַר כָּךְ נִצְטַוָּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת נָחָשׁ מִנְּחֹשֶׁת וּלְהַצִּיבוֹ עַל נֵס, כְּדֵי שֶׁנְּשׁוּכֵי הַנָּחָשׁ יָרִימוּ עֵינֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְיַחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה. כִּי כָל אֵלּוּ נוֹבְעִים מִנְּחִישׁוּת עַזָּה שֶׁאֵין מְקוֹמָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם.

לְעֻמַּת זֹאת עַזּוּת הַנָּמֵר הִיא חִיּוּבִית.

"הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר" - הַהוֹרָאָה בְרוּרָה: אַל תִּתְבַּיֵּשׁ!

אֵיךְ? הַאִם אֶפְשָׁר לְשַׁכְנֵעַ אָדָם בַּיְשָׁן שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ?!

רַשִׁ"י כוֹתֵב עַל מַהוּת עַזּוּת זוֹ : "הִתְחַזֵּק בַּמִּצְווֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהַיְכֹלֶת בְּיָדֶךָ".

כָּאן אָנוּ נֶחְשָׂפִים לְשָׁרְשׁוֹ שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ - הַחְלָטָה נְחוּשָׁה בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ, שֶׁקְּשָׁיִים לֹא יְהַוּוּ מִכְשׁוֹל, כִּי הַמַּטָּרָה עִלָּאִית וְאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לְוַתֵּר עָלֶיהָ.

וְכָאן אָנוּ מַגִּיעִים אֶל הַנָּמֵר. דַּוְקָא הוּא, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הֻכְתַּר כְּ"מֶלֶךְ הַחַיּוֹת", נוֹשֵׂא בִתְכוּנוֹתָיו טֶבַע שֶׁל עַזּוּת חִיּוּבִית. הַנָּמֵר מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ וְלָקַחַת סִכּוּנִים יוֹתֵר מֵהָאַרְיֵה. הוּא מִתְעַלֶּה מֵעַל כּוֹחוֹתָיו.

אָמְנָם בְּכָךְ אֵין דַּי, כִּי הִתְפָּרְצוּת רִגְעִית הִיא כְהַר גַּעַשׁ הַמְזַנֵּק לַשָּׁמַיִם בְּלַבָּה רוֹתַחַת וְאַחַר כָּךְ רוֹבֵץ אֶלֶף שָׁנִים בְּגוּשׁ שָׁחֹר וָקָר. הַנָּמֵר שַׁקְדָן. כָּךְ מְכַנֶּה אוֹתוֹ הַנָּבִיא  בְּהַשְׁווֹתוֹ אֶת מַלְכֻיּוֹת הָעוֹלָם לְבַעֲלֵי חַיִּים: "נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם".

אֵין וִתּוּרִים.

נְחִישׁוּת וְהַתְמָדָה - שִׁלּוּב מְנַצֵּחַ

מתוך ספרון הלימוד היומי "ותן חלקנו" - חוויה רוחנית מרגשת. לקבלת ספרון התנסות חינם, הקליקו כאן.