הרב שך בעצה מופלאה: כך ניתן להרוויח מיליוני מצוות בכל יום

1. מלחמת השחרור? ניתן ללמוד תורה ב... בוידעם

היה זה בתקופת מלחמת השחרור, כאשר היה הכרח להאפיל בלילות את הבתים, ולמנוע אפילו מקרן האור הקטנה ביותר לפרוץ החוצה ולהסגיר את בתי התושבים – אשר עלולים להיות מטרה לכלי המשחית של חיילות האויב.

העלטה הכבדה והאפילה העמוקה – העיקו כמובן על כולם, אולם לרב שך היתה בעיה חמורה שבעתיים: הכיצד יוכל ללמוד בחשיכה? להיפרד מהתורה למשך כל שעות החשיכה – לא היתה זו כלל אפשרות אשר באה בחשבון!

אכן, אל דאגה! בסופו של דבר נמצא פתרון. הרב שך נטל סולם, טיפס אל הבוידעם, ושם, מבלי שאיש ירגיש במעשיו – הדליק נר, התכרבל בפינה ועסק בתורה, משוש חייו….

וזה המקום להזכיר, כי באותם ימים, כאשר הישוב היהודי בארץ הקודש נאבק על קיומו – נולד החיבור הראשון מספרי 'אבי עזרי'. בהקדמתו לכרך הראשון, שיצא לאור בימי מלחמת תש"ח – חותם הרב שך: "הכותב בדמע, בירושלים הנתונה כיום במצור ובמצוק, מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה".

כי אצל מי שדבוק כל כולו בלימוד התורה הקדושה – אין הבדל בין ימי שלוה לימי מלחמה… הימים כולם לא נועדו אלא בכדי לשרת מטרה אחת ויחידה: ההתעלות בתורה הקדושה, כאשר במטרה זו יכול הוא למצוא את כל האושר והשמחה שבעולם!

2. "אני חוזר על פסוקי אמונה ומקיים 2 מצוות בבת אחת"

גדולי ישראל מוכיחים לנו בהנהגתם כי אין לראות במצב של קושי או כאב משום הצדקה להתרשלות בעבודת שמים – ברור שישנם מצבים בהם האדם אינו יכול לשקוע בתלמודו כבימים כתיקונם… ברור שישנן שעות, או ימים – בהם האדם שקוע במכאוביו, או בטרדותיו, או בשאר ניסיונות המונעים ממנו להקדיש את כל כולו לעבודת בוראו.

זאת ניתן ללמוד מהמקרה הבא: היה זה כאשר עלה הרב וואזנר ביום מן הימים אל ביתו של הרב שך, ומצאו, כשהוא יושב ליד הרבנית וסועד אותה בחוליה. התבוננות קלה, די היה בה בכדי להבהיר כי הרב שך אינו מכלה את זמנו ריקם… פיו מלמל בלא הרף, אף שקולו לא נשמע בכדי שלא להפריע את מנוחת החולה.

ברגע הראשון, סבור היה הרב וואזנר כי הרב שך שקוע בתפילה על החולה, ולפיכך לא אמר מאומה בכדי שלא להפריעו. אולם לאחר רגע – היה זה הרב שך שקיבל את פניו של האורח החשוב, ובפנותו אליו אמר: "איני מרוכז עתה כדי ללמוד בעומק העיון, אסור לי גם להסיח דעתי מהטיפול בחולה, לכן חוזר אני על פסוקי אמונה, ומקיים שתי מצוות כאחת: תלמוד תורה – וחיזוק האמונה!"…

3. בכל מצב יכול האדם לדבוק בלימוד התורה ולהרוויח אוצרות רוח

בהזדמנות אחרת, כאשר נבצר מיכולתו של הרב שך ללמוד כהרגלו, בעומק שקידת העיון המוחלט – הוא חשף בפני תלמידיו טפח מגדלות נפשו ואהבת התורה אשר פיעמה בו, כאשר סיפר להם מעשה נפלא מבית מדרשו של הגר"י סלנטר, מעשה אשר יש בו כדי ללמדנו כי בכל מצב, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה – יכול האדם לדבוק בלימוד התורה ולנצל את זמנו היטב בכדי לדרוש עוד ועוד אוצרות רוח כבירים.

היה זה כאשר מצבה של הרבנית היה קשה ביותר, והרב שך המתין בדריכות לתוצאותיהן של בדיקות שאמורות היו לברר את חומרת המצב. בשלב מסוים, פנה הרב שך אל תלמידיו אשר ליווהו בשעה קשה זו, ואמר להם: "במצבים קשים מעין אלו, כאשר קשה להתרכז בדברי תורה – נזכר אני בדרשתו של הגאון רבי ישראל מסלנט".

הרב שך פתח בדבריו: "היה זה לאחר אחת מדרשותיו של רבי ישראל, דרשה חוצבת להבות אש, אשר הוקדשה לתיאור גודל חיוב לימוד התורה המוטל על כל אחד ואחד מישראל. כאשר ניגש אליו אחד הנוכחים, יהודי יקר וירא שמים, אך עם הארץ, ותינה בפניו את צערו: הוא סיפר, כי לא קרא מעולם ואף לא שנה, אינו יודע גמרא ואפילו לא משנה או חומש, ולאחר מכן שאל בכאב: 'רבי, מה אעשה? מה יהיה עלי? כיצד אוכל אני ללמוד תורה?'

אולם רבי ישראל לא נסוג מדעתו, על פיה כל אדם יכול וחייב ללמוד תורה. ''מה אתה עושה בבוקר. כאשר אתה ניעור משנתך?'' שאל הוא את אותו יהודי, אשר השיב כי הינו נוטל את ידיו, לובש ציצית, אומר 'מודה אני', הולך לבית הכנסת כשהוא עטור בטלית ותפילין, ולאחר מכן פונה לשגרת יומו.

''אם כן'", השיב רבי ישראל, ''מה לך כי תלין על שאינך יכול ללמוד תורה? הלא בוודאי אתה יכול גם יכול! בכל יום שנן לעצמך ואמור: 'בבוקר – צריך ליטול ידיים, ללבוש ציצית, לומר 'מודה אני', להניח תפילין, ללכת לבית הכנסת ולהתפלל!' כל ההנהגות הללו – הרי הן 'הלכות', ו'הלכה' – הרי היא חלק מהתורה! כאשר תשנן את ההלכות הללו, אף ששגורות הן על פיך, הרי שתזכה בכך למצות 'תלמוד תורה', ושכרך הרבה מאד!' סיים רבי ישראל, ועיניו של היהודי היקר – אורו".

כך סיפר הרב שך לתלמידיו, ומיד המשיך: "אנו, בימים כתיקונם, בוודאי נתבעים ליותר מכך. אם נבוא לשמים ונטען כי שיננו את ההלכות היומיומיות – בוודאי לא נצא בכך ידי חובתנו. אולם במה דברים אמורים? בזמנים של שגרה! לעומת זאת, ברגעים בהם הריכוז קשה, והלימוד בעומק העיון בלתי אפשרי – הרי שגם לימוד תורה מהסוג הזה יקר הוא וחשוב, ואת זה – יכול לעשות כל יהודי בכל מצב שהוא!

"את זאת", הטעים הרב שך, "משתדל אני לקיים .ברגעים קשים מעין אלו, אני חוזר ומשנן לעצמי: 'צריך לשמור שבת', 'אסור לאכול ביום הכיפורים', 'יש ליטול לולב בסוכות', וכן הלאה וכן הלאה, וכך – מנצל אני גם את הרגעים הללו ללימוד תורה אשר אין ערוך לשוויו, ויוצק קיתונות של נוחם על נפשי!"…

צפו: מה הייתה עצת הרב שך לצייר יוני גרשטיין, ומדוע היא הצילה את חייו? (באדיבות אתר 'מענה')

הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל (י"ט טבת התרנ"ט, 1 בינואר 1899 - ט"ז חשוון ה'תשס"ב, 2 בנובמבר 2001) היה ראש ישיבת פוניבז' במשך חמישים שנה, ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ולאחר מכן של דגל התורה. נחשב אחד מגדולי הדור, ורבים מהציבור החרדי-ליטאי הלכו על פי הוראותיו. 

מתוך 'אורחות החיים', באדיבות אתר 'דרשו'.