פרשת בשלח לילדים: נרות שבת על מכסה הקדרה

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ (שְׁמוֹת ט"ז, ה'). וְאָמַר 'וְהֵכִינוּ', לְעוֹרֵר שֶׁיִּזְדָּרְזוּ לְעַנֵּג אֶת הַשַּׁבָּת בְּמַטְעַמִּים, וְשֶׁכָּל זְרִיזוּתָם בָּזֶה תִּהְיֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת (סְפוֹרְנוֹ).

מַעֲשֶׂה בְּמִשְׁפָּחָה אַחַת, שֶׁבְּכָל שַׁבָּת הִתְלַקְּחָה בְּבֵיתָם הַמַּחֲלֹקֶת. עַל מָה וְלָמָּה? - הִנֵּה כִּבְכָל בַּיִת יְהוּדִי, נוֹהֶגֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת לִטְרֹחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּהֲכָנַת הַחַמִּין (טְשׁוּלֶנְט), אוֹתוֹ אֲמוּרִים לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר. אֶלָּא שֶׁהַחַמִּין שֶׁלָּהּ מֻצְלָח כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁבַּעֲלָהּ וִילָדֶיהָ נוֹהֲגִים "לִטְעֹם" מִמֶּנּוּ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁפְּעָמִים, בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר פּוֹתַחַת הָאִשָּׁה אֶת הַקְּדֵרָה, הִיא מְגַלָּה שֶׁנּוֹתְרָה כִּמְעַט רֵיקָה...

בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁכַּנִּרְאֶה אֵינָם תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים מֻפְלָגִים, לֹא נִשְׁמְעוּ לְתַחֲנוּנֶיהָ וְאַזְהָרוֹתֶיהָ שֶׁל בַּעֲלַת הַבַּיִת, וְהִמְשִׁיכוּ לְמַלֹּאות כְּרֵסָם מִדֵּי לֵיל שַׁבָּת בַּחַמִּין הַמְשֻׁבָּח, מְדֻשַּׁן-הָעֹנֶג. עַד שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד, הֵם נִכְנְסוּ לַמִּטְבָּח, עָמְדוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּדֵרָה, וְכָאן נִדְהֲמוּ לְגַלּוֹת, שֶׁשְּׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה דּוֹלְקִים עַל גַּבֵּי כִּסּוּי הַקְּדֵרָה!

"כָּעֵת יַקִּירַי", אָמְרָה הָאֵם, "לֹא תּוּכְלוּ לֶאֱכֹל אֶת הַחַמִּין. הִנַּחְתִּי נֵרוׂת אֲרוּכִּים מַסְפִּיק שֶׁיִּדְלְּקוּ עַד מְאֻחָר בַּלַּיְלָה!..."

בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַנֵּרוֹת כְּבָר כָּבוּ, עָמְדוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לֶאֱכוֹל מֵהַחַמִּין, וּלְפֶתַע עָמַד אַחַד הַיְלָדִים וְהֵעִיר: "הֲלֹא הַנֵּרוֹת הָיוּ דּוֹלְקִים עַל גַּבֵּי הַכִּסּוּי בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת (בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת), וְאִם כֵּן, אוּלַי נֶחְשָׁב הַכִּסּוּי לְ'בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר', שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ לְמֶשֶׁךְ כָּל הַשַּׁבָּת, אֲפִילוּ אִם הַמֻּקְצֶה כְּבָר אֵינוֹ מֻנָּח עָלָיו", ('בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר' - דָּבָר שֶׁכְּשֶׁלְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מֻקְצֶה, הַמְשַׁמֵּשׁ בָּסִיס לְדָבָר מֻקְצֶה, כְּלוֹמַר שֶׁמֻּנָּח עָלָיו דָּבָר הָאָסוּר בְּטִלְטוּל בְּשַׁבָּת. לְדֻגְמָא: מְגֵרַת שֻׁלְחָן שֶׁהִנִּיחוּ בָּהּ כֶּסֶף וְכַדּוֹמֶה, הֲרֵי הַמְּגֵרָה נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, וְאָסוּר לְטַלְטְלָהּ. גַּם כַּאֲשֶׁר הוּסַר הַמּוּקְצֶה מֵהַמְּגֵרָה בְּשַׁבָּת, עֲדַיִן הִיא אֲסוּרָה בְּטִלְטוּל, שֶׁכֵּן 'מִיגּוֹ דְּאִתְקְצַאי לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִתְקְצַאי לְכוּלָּא יוֹמָא').

וּבְכֵן, מִהֲרוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְשָׁאֲלוּ אֶת הָרַב: "יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, מַהוּ הַדִּין בְּמִקְרֶה זֶה? הַאִם נוּכַל לֶאֱכֹל מֵהַחַמִּין בְּשַׁבָּת?"

תְּשׁוּבָה

נִרְאֶה שֶׁמֻּתָּר לְהָסִיר אֶת מִכְסֵה הַקְּדֵרָה, שֶׁהֲרֵי כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁאִם אָדָם הִנִּיחַ דָּבָר מֻקְצֶה עַל גַּבֵּי חֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֵין בָּזֶה דִּין בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ (סי' שׁ"ט סָעִיף ד' בְּרַמָ"א). וְלִכְאוֹרָה כָּךְ גַּם הַדִּין בַּנִּדּוֹן דְּנָן. וְאָמְנָם הַקְּדֵרָה מְיֻחֶדֶת לְשִׁמּוּשׁ הָאִשָּׁה, אַךְ מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה שֶׁדַּוְקָא לְצָרְכֵי בִּשּׁוּל מְיֹעֶדֶת לָהּ, אַךְ לֹא לְצֹרֶךְ הַדְלָקַת נֵרוֹת עַל גַּבֶּיהָ בְּאֹפֶן שֶׁתֶּאֱסֹר אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בָּהּ.

הסיפור מתוך הספר "אחת שאלתי", מאוצרו של הגאון ר' יצחק זילברשטיין