למה קוראים את פרשת עריות דווקא ביום הכיפורים?

ביום הקדוש ביותר בשנה, כשמתאסף הקהל לתפילת מנחה, קוראים בתורה שוב. בכל המועדים אין קריאה במנחה, אבל ביום הכיפורים קוראים גם במנחה - כמו בשבת - שלושה קרואים. ומה קוראים? ממשיכים לקרוא בפרשת אחרי מות שבה החלו לקרא בבוקר. והקריאה של מנחה מתמקדת באיסורי עריות: אנחנו מוזהרים לא לעשות כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען, שחטאו בגילוי עריות מכל סוג שהוא.

למה דווקא רשימת האיסורים הארוכה הזו, כך באמצע היום הקדוש ביותר לעם ישראל?

המקור לכך שזו קריאת התורה למנחה של יום הכיפורים הם דברי הגמרא במסכת מגילה. מפרשי התלמוד מביאים את הטעמים לכך:

1.  רש"י אומר: "שמי שיש עבירות בידו יפרוש מהן לפי שעריות עברה מצויה היא שנפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו". כלומר, איסורי עריות הם דברים שרבים נכשלים בהן, בגלל היצרים הטבועים באדם ו'הזמינות' הרבה של חטא זה. לכן מנצלים את יום הטהרה הגדול להזכיר לאנשים לחזור בתשובה בנושא זה. (יש לציין שלא מדובר רק באיסור ערווה ממש אלא גם קרבה לעריות – למשל איסורי נגיעה בנשים זרות, שהם עברה דאורייתא: "לא תקרבו לגלות ערווה" – אפילו קרבה כמו חיבוק ונישוק אסורה).

2.  התוספות אומר: "לפי שנשים מקושטות לכבוד היום וצריך להזהירם שלא יכשלו בהן". כנראה שבפירוש זה יש גם התייחסות למציאות ההיסטורית שבה נשים לא הרבו לפקוד את בתי הכנסת בשבתות וחגים, אבל כן הקפידו להגיע ביום הכיפורים. לפי מנהגים שונים היו לובשות בגדי לבן מיוחדים ובעדות מסוימות אף את כל תכשיטיהן ביום זה.

3. ולסיום, התוספות מביא גם מדרש שמנמק את קריאת פרשת העריות ביום כיפור: "לפי שישראל עושים רמז לקב"ה: כשם שהזהיר אותן לא לגלות ערווה, כך לא תגלה ערוותן בעוונן". בקריאת התורה הזו אנחנו מבקשים בעצם מידה כנגד מידה: אנחנו ניזהר בעריות כפי שצווינו, ובזכות זה נזכה שלא תתגלה חרפת חטאינו.