חג השבועות: השיא של ספירת העומר

מה. חג השבועות, המכונה בתורה "יום הביכורים" הוא אחד משלושת הרגלים. בתורה לא מצוין התאריך המדויק שבו הוא חל. התורה מורה לנו לספור שבעה שבועות ממחרת חג הפסח, ולאחר מכן יחול חג השבועות. למעשה, בלוח העברי חל החג תמיד בתאריך ו´ סיון. בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא "שתי הלחם" ובחג זה מתחילה תקופת הבאת הביכורים. על פי חז"ל מזוהה החג עם זמן מתן תורה, ובהתאם לכך מציינים את קבלת התורה בתפילות החג, קריאה בתורה - פרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, וכן על ידי לימוד תורה בליל החג. נוהגים לקשט את בתי הכנסת בפרחים ובצמחים, זכר להר סיני שהתמלא בפרחים מכל דיבור ודיבור, וכן שבחג זה נדונים פירות האילן, כמופיע במסכת ראש השנה.

ועוד משהו. חג השבועות נקרא בשם זה, בגלל המצווה לספור 7 שבועות מפסח, על מנת לדעת מתי הוא יחול. אולם במקרא ובחז"ל אנו מוצאים לחג עוד מספר רב של שמות: חג הקציר, יום הביכורים, עצרת, חג מתן תורה, יום הקהל, יום החמישים ועוד.

ומשהו לסיום. מנהג נפוץ לחג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. למנהג זה ניתנו הסברים רבים. הרמ"א כתב, שנראה שהטעם הוא כדי שיאכלו שני לחמים זכר לקרבן שתי הלחם, ודבר זה מושג כשמקיימים ארוחה חלבית וארוחה בשרית המצריכים לחמים נפרדים. המשנה ברורה כותב בשם "גדול אחד" שהטעם הוא שכאשר קיבלו בני ישראל את התורה, לא יכלו לאכול מיד בשר, כי נדרשות לכך הכנות רבות כמו הכשרת הכלים, בדיקת הסכין, שחיטה, ניקור, הוצאת הדם והם לא היו ערוכים לכך, ועל כן אכלו מאכלי חלב.

הבאר היטב מביא בשם הזוהר ששבעת השבועות של ספירת העומר הם כשבעה נקיים של נידה ובשבועות נטהרים, והמעבר לחלב מסמל את המעבר מדין לרחמים. טעם נוסף הוא שבמתן תורה בני ישראל מתעלים למדרגה הרוחנית הגבוהה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ואי אכילת בשר רומז למעלה זו, שכן לפני ימי נח היה אסור על בני האדם לאכול בשר. הסבר נוסף הוא שהחלב מסמל את המזון הטוב ביותר, שכן הוא מספק את כל צרכיו של התינוק. כך גם התורה, שהכל כלול בה, ואין צורך לשום דבר אחר. סימן נוסף הוא שחלב בגימטרייה הוא 40, מספר המסמל את מעמד הר סיני, שכן על פי המסופר בתורה משה שהה בהר סיני 40 ימים.

מנהג קרוב הוא לאכול חלב ביחד עם דבש שעל פי חז"ל נמשלו לתורה בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" בשיר השירים.