הפנצ'ר

שימעלה יצא לרחוב, הביט בשמים הנוזלים ואמר: "אבאלה שבשמים - תודה. אני מקבל את הביזיון באהבה, כל מה שאתה עושה זה בטח לא פנצ'ר. הכל לטובה"

| כ"ד חשון התשע"ד |
אא

מה אגיד לכם, שתי טרדות כבדות משקל, היו מונחות כאבן שיש לה הופכין על שלוות נפשו של הרב שרגא מיינגולד, מייסד ומנהל המדרשיה לבנות בירושלים "נתיבות שולמית". כאן בעולם הזה, אין לנו את המאזניים הרוחניות שיוכלו להודיענו איזו טרדה כבדה יותר מרעותה, ובינינו לבין עצמנו זה לא כל כך משנה הרבה, כי שתיהן לא נתנו לרב מיינגולד מנוח ומרגוע, והן שימשו בערבוביה ומילאו את יומו הגדוש ממילא.

מבלי להכנס לפרטים מיותרים, די אם נאזכר שהרב מיינגולד ייסד לפני כ- 25 שנה את המדרשיה "נתיבות שולמית", ומה שהתחיל כרעיון לקירוב לבבות של מספר נערות חוזרות בתשובה, והפך ברבות השנים למדרשיה תוססת ופעילה, אשר מאות נערות ונשים בעלות תשובה באות להתבשם מניחוחה של תורה והלכה ממיטב המרצים והמרצות. מה שהתחיל בדירה קטנה בת שני חדרים, הצריך לפתע מרחב רציני יותר, כדי לאכלס ברווחה את נחשול הצעירות הכמהות ליהדות נעימה.

אשר על כן שכר המייסד מיודענו דירה בת 4 חדרים, אבל גם זו הפכה – תוך זמן קצר – לקטנה וצרת מימדים בהתייחס לגודש נהרות האיתן של הצמאות ליהדות, ועם כל הכבוד, מעט המטרים לא החזיקו את המרובֶּה בפונות. נו, מכאן ואילך התחיל מרוץ מטורף נגד השעון כדי למצוא תחליף רציני מכובד ומרווח למדרשיה. אכן התחליף נמצא. מדובר באולם מרווח שהיה צורך לשפצו, אלא שהבירוקרטיה הממסדית, במשך השלוש שנים, מנעה את ההתקדמות הכה בהולה ונדרשת.

זו אם כן הטרדה הראשונה (או אולי השניה) של הרב מיינגולד, למצוא בית נאות ומרווח לבנות ישראל העולות בסולם בית קל.

הטרדה השניה (או אולי הראשונה) שהכתה ברקותיו של הרב מיינגולד, היתה כרוכה בשמעון, המכונה שימעלה, בנו בכורו, שלא עליכם ולא על אף אחד, הפך לנושא הכתר (הלא מכובד) של מעוכבי השידוכין בירושלים וגלילותיה. מה נאמר ומה נגיד, שימעלה זה, היה בחור חמד, נושא חן בעיני כל רואיו, שופע שמחת חיים שראוי להתקנא בה, ובעיקר פיו מלא שבח ותהילה לכל אדם ילד ונער באשר הוא. היה לו חוש מופלא להתביית על פרצוף חמוץ של ילד שנכשל במבחן, ובחיוך ענק עם טפיחה אוהדת על השכם להודיע לו "צדיק שלי, אתה יש לך ראש כמו הרוגצובר, אתה יכול להיות "החזון איש" של הדור הבא, לא נורא, מי שנכשל סימן שהוא בעליה...". לפרגון הזה ולדומיו היה מתווסף חיוך שובה לב, שהיה מסוגל לשכנע כל מצוברח מצוי, כי אכן דבריו של שימעלה הן הן האמת לאמיתה, ומיד אורו פניו. אך מה לעשות, למרות אישיותו המדביקה וחינו הכובש, שנים על גבי שנים חלפו להן, וגם לאחר עשרות מפגשים, אפילו ווארט אחד קטן לא נסגר, לא רק שלא נסגר, אפילו לא עלה לדיון. כן, כולן אמרו ששימעלה "הוא באמת בחור משכמו ומעלה, בעל מידות מופלגות וטוב לב נדיר, אבל כנראה שיש משודכות מתאימות ואיכותיות עבורו". נעבעך.

למותר לציין שהרב מיינגולד בעצה אחת עם בנו בכורו, השיא כבר את שתי בנותיו הקטנות ממנו, מה לעשות...?.

כדי שנעמוד על טוב ליבו של בחורנו החביב, די אם נאזכר לכם כאן, כי עם הגיעו לגיל 25 התיר לו ראש הישיבה לעשות רשיון נהיגה, ובאותה נשימה אמר שימעלה לראש הישיבה, כי הוא מקבל על עצמו – עם קבלת הרשיון – לעזור ולסייע (בלי נדר) לכל רכב שנתקע בדרך, יהיה מה שלא יהיה. זה הטיפוס, שהיה בריא, בלי עין רעה.

הנה לכם סיכום קצר של שתי הטרדות של הרב מזכה הרבים, שרגא מיינגולד.

* * *

לא מכבר נקבעה פגישת שידוך נוספת למיודענו העומד לחגוג אוטוטו 30, והפעם בבני ברק, בבית ידיד המשפחה.

שימעלה לבש חליפה חדשה, ענב עניבת ארגמן, התניע את הרכב ופנה מירושלים מערבה. השמים התקדרו וגשם החל לטפטף. השעה 20:00. עוד שעה הפגישה. תאונה קטנה ביציאה מירושלים ופקק החל להשתרך. שמעון הביט בשעונו לאמוד את הזמן, "דומני שאאחר כעשרים דקות". לא נורא. קצת לפני שער הגיא נפתח הפקק והרווק החביב החל לשעוט מערבה, אלא שאחרי 2 ק"מ לא יותר, הוא מבחין מרחוק בנורות אדומות מהבהבות... מכונית תקועה בצד הכביש. היצר הרע מנסה לתעתע: "שימעלה חבל לעצור, גשם בחוץ, אתה תירטב, והנורא מכל אתה עלול לאחר לפגישה... ומי יודע, אולי זה השידוך שלך...".

הקרב הזה נמשך 10 שניות לא יותר, ושימעלה מביס את היצר הרע, סוטה ימינה, מחנה מכוניתו בזהירות, ופונה אל הרכב התקוע. ברכב יושבות להן שתי נשים מבוגרות חסרות אונים. לא נחטא לאמת אם נאמר, שהן לא דתיות כלל וכלל לא. אבל מיינגולד הצעיר, נאמן לקבלה שלו לסייע לכל רכב תקוע, שואל "מה ניתן לעזור לכן?". עונה לו הנהגת חמוצת הפנים: "יש לי פנצר, כבר חצי שעה אני תקועה כאן, ובעלי לא עונה לצלצולי הפלאפון... אינני יודעת איך מחליפים גלגל".

זה הספיק. שימעלה הבין היטב שהפנצר הזה, הוא לא פשוט. קודם כל הוא אמור להתלכלך ולהירטב עד לשד עצמותיו, כי מזה רבע שעה שהטפטוף הפך לגשם זלעפות, ובנוסף האיחור יהיה מאד משמעותי, ואוי לאותה בושה. הוא אחז בגק, במפתח הברגים ובגלגל רזרבי, ותחת גשם צפוף החליף את הגלגל, סגר את הבגאז וסימן לנהגת "סעי לשלום, הכל בסדר".

"אמור לי את שמך ומספר הפלאפון שלך בבקשה" מבקשת הנהגת בנימוס.

"סליחה גבירתי, אני ממש מתנצל, אבל אני סייעתי לך לשם שמיים, באמת תודה, אין צורך...".

"בשום פנים ואופן" התעקשה הגברת "זו כפיות טובה מצידך להתעלם מן הבקשה שלי... מה בסה"כ ביקשתי...".

"אבל האמיני לי, גברתי, התודה שלך מספיקה לי... אנא".

אך זו בשלה. "איך אתה מונע ממני לדעת מי עזר לי?".

"בסדר, שמי שמעון מיינגולד ....................-050.

"אתה ירושלמי נכון?".

"כן".

"תודה, לילה טוב, תודה תודה" והמכונית המפוארת השתלבה בתנועה.

* * *

רטוב עד העצם עם חולצה רוויית כתמים ושמן בליווי עניבה מקומטת, נסע שימעלה לפגישה, שהיתה אחת המביכות בימי חייו והסתיימה תוך דקותיים.

"סליחה", אמרה המשודכת, "אני בהחלט מבינה אותך, אבל תבין גם אותי, שיהיה לך בהצלחה בהמשך", ויצאה.

שימעלה יצא לרחוב, הביט בשמים הנוזלים ואמר: "אבאלה שבשמים – תודה. אני מקבל את הביזיון באהבה, כל מה שאתה עושה זה בטח לא פנצר. הכל לטובה".

* * *

אחרי שלושה ימים.

הפלאפון של הרב שרגא מיינגולד מצלצל.

"שלום, זה הרב מיינגולד"...?

"כן אדוני, במה אוכל לעזור לך"...?

"רציתי לספר לך משהו על הבן שלך...".

"קרה לו משהו?" נבהל הרב.

"לא, לא, חלילה, רציתי לספר לך, שהבן שלך הוא פשוט אדם נפלא, בעל חסד יוצא מגדר הרגיל...".

נו,הרב מיינגולד כבר שמע עשרות אם לא מאות שבחים על בנו בכורו מעוכב השידוכין, אבל כמו כל אבא טוב, הוא נהנה גם מהפרגון הזה. "כן, שימעלה שלי הוא נשמה טובה" הפטיר.

"תראה, אשתי שתהיה בריאה נתקעה עם פנצר ברכב באזור שער הגיא, גשם זלעפות בחוץ, לא עניתי לה כמעט שעה בטלפון, היא כבר היתה מיואשת ומבוהלת. אף אחד לא עצר להתעניין, רק הבן שלך. תחת גשם סוחף הוא החליף גלגל, ורצה לברוח, אבל אשתי התעקשה לקבל ממנו פרטים, כדי להודות לכם, אבל הוא בענווה ביקש ללכת ואמר לה "עזרתי לך לשם שמיים", אבל אשתי עקשנית ואמרה לו "שזו כפיות טובה..." והוא נכנע.

"כן, אני מודה לך על התודה אדוני... יהי רצון שיותר לא יהיו לכם פנצרים במשפחה" חייך הרב מיינגולד. מעבר לשפופרת.

"תראה הרב מיינגולד, מדבר פנחס בן יועזר שר-השיכון, אם אתה צריך ממני עזרה כלשהי, רק תגיד, אני אעשה לך את זה במסירות-נפש, לא פחות מהמסירות והחינניות של הבן שלך...".

הרב מיינגולד כמעט ואיבד את שיווי משקלו, לא בגלל המעמד של הפיגורה הפוליטית שמעבר לקו, אלא משום שהאיש הכי משפיע בפרמידה הממסדית שמסוגל היה לקדם את תוכניות ההרחבה והשיפוץ של האולם ששכר, זה רק שר השיכון בכבודו ובעצמו. נו, ואם שר השיכון מחייג אליך אז נצל זאת עד הסוף.

לא חלפה חצי שעה, ושר השיכון בכבודו ובעצמו הגיע לבית המיינגולדים, לקח את התוכניות ההנדסיות וחזר אחרי שלושה שבועות עם כל האישורים והחתימות הנדרשות, ואפילו עם הנחייה קטנה כיצד לזכות במימון ממשלתי נדיב, לשיפוץ האולם.

רגע, רגע, הסיפור עוד לא נגמר.

כבר למחרת שלח הרב מיינגולד את שימעלה שלנו, שקיבל מיליון ברכות על ראשו, לבנק מסויים, כדי לשלם כמה אגרות הקשורות לתוכניות החשובות להרחבת מדרשיית הבנות "נתיבות שולמית". בדלפק המתין לו פקיד בנק חרדי חביב ושאל "הו, נעים מאד, האם אתה הבן של הרב מיינגולד מייסד המדרשייה...?".

"כן" השיב שימעלה במבוכה.

"אני חייב לאבא שלך חוב של כבוד. שתי האחיות הקטנות שלי זכו להתחזק ביראת-שמים במדרשיה שלכם... שיהיה בריא אבא שלך, הרבה בתים הוא זכה להקים בישראל...

"כן" הפטיר בעדינות ובלחש שימעלה הנבוך "אבל הבית שלי עדיין לא הוקם".

הפקיד היקר זקף עיניו והביט במבט חודר בשימעלה: "אני יכול אולי להציע לך את אחותי הקטנה, היא בת 26... דבר עם אבא שלך שיחזור אלי בערב...".

* * *

נו, לכל סיפור יש סוף, וכמו כמעט תמיד הסוף הוא טוב. שימעלה מיינגולד הצליח להקסים את ליבה של חווהלה מיוסט, כבר בפגישה הראשונה, שהיתה מצחיקה עד דמעות. הוא סיפר לה בפרוטרוט כיצד זחל מתחת למכונית המפוארת עם הפנצר בשער-הגיא, החליף גלגל והגיע לבבני-ברק מטונף ורטוב, לפגישת שידוכין מביכה שנמשכה שתי דקות, אחר כך שר השיכון היה בטלפון עם אבא שלו, וקידם לו את התוכניות, ואוטוטו חנוכת בית של המדרשיה.

אחרי שעתיים של פגישה מבורכת, יצא שימעלה החוצה והביט בשמים הבהירים זרועי הכוכבים ואמר: "אבאלה תודה. כל כך נפלא לגלות וללמוד איך שמפנצר אחד יוצאים עם שני בתים בנויים לתפארת, זה רק אתה יכול".

פרי קטן – מאחורי הסיפור

מאד קשה לחיות עם פנצרים. הרבה אנשים לא יודעים ולא מפנימים שהפנצר, חופן בחובו תיקון עם ברכות בצידו. הסיפור הזה הוא רק דוגמא קטנה.

כשסיפרו לי את הסיפור המתוק שלנו בשלהי חתונה בני-ברקית, נסעתי לנתניה מאושר עד הגג. זה מסוג הסיפורים שנכתבים להם בגלישה קולמוסית קלה ומחויכת, עם המון רצון טוב לצבוט את הלחיים של כל הגיבורים, ואולי – אם ניתן היה – ללחוץ גם על לחיו של הפנצר.

 

הסיפורים באדיבותו של הסופר והעיתונאי הרב קובי לוי, מתוך סידרת ספרי "העיתונאי".

ניתן לרכוש את סדרת הספרים בהידברות שופס.

ליצירת קשר עם קובי לוי: 050-4170419.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4 (85 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים