הרב ירון אשכנזי במקבץ שו"תים בנושא השכמת הבוקר

דילוג על אמירת סדר הקרבנות (סימן א' סעיף ה')

האם אדם שאיחר לתפילה ידלג על חלק מהקרבנות כדי שיספיק להצטרף לתפילת הציבור?

תשובה

מי שאיחר לתפילה ורוצה להספיק ולהתפלל את הציבור, ידלג על חלק מן הקורבנות ויתחיל 'מלפיכך' עד 'ברוך שם כבוד', ויאמר יהי רצון, פרשת התמיד ופיטום הקטורת עד 'מעלה עשן כל שהוא', אנא בכח ומשנה ראשונה ואחרונה של פרק 'איזהו מקומן'.

ותלמיד חכם שטרוד במשנתו, וקשה עליו לומר את כל הקרבנות, כתב בשו"ת חקרי לב שיאמר: "יהי רצון שיהיה מרוצה לפניך כאילו הקרבנו כל קורבנות כפרתינו, ככתוב בתורתך כל הקורבנות כולם, וכתיב: 'זאת התורה לעולה ולמנחה ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים'" (כ"כ רבינו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' ד) שמי שאיחר לתפילה ורוצה להספיק את הציבור, ידלג חלק מן הקרבנות כפי שנתבאר. ולגבי תלמיד חכם שטרוד במשנתו, וקשה עליו לומר את כל הקרבנות, כתב בשו"ת חקרי לב, שיאמר נוסח זה: "יה"ר שיהיה מרוצה לפניך כאילו הקרבנו כל קרבנות כפרתינו, ככתוב בתורתך כל הקרבנות כולם, וכתיב: 'זאת התורה לעולה ולמנחה ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים'", עיי"ש. והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים כתב שלכל הפחות יקראו תלמיד החכמים פרק 'איזהו מקומן של זבחים', שבזה יש סוד כל הקרבנות. וכ"כ האורחות חיים (הל' מאה ברכות סי' טו) שתיקנו לומר פרק 'איזהו מקומן' לפי שיש בו סוד כל הקרבנות, והובא גם באבודרהם (דף כ, ב. וכ"ה ברבינו בחיי ויקרא ז, לז), וראה עוד מש"כ בזה להלן (פ"ד תשובה כ).

ואם התאחר ביום השבת והוצרך לדלג חלק מתחלת התפלה כדי שיוכל להתפלל תפלה בצבור, (תפלת הלחש או החזרה עם הצבור), ידלג המזמורים של שבת, ולא ידלג פרשת העקידה, כיון שהיא תדירה יותר. וכן העלה להלכה בילקוט יוסף (ח"א עמ' קטז).

לפשוט שני בגדים יחד (סימן ב' סעיף א')

האם צריך להקפיד שלא לפשוט שני בגדים יחד, כגון להסיר את הסוודר יחד עם החולצה, או שדין זה שייך דווקא בלבישה?

תשובה

מעיקר הדין אין איסור בזה, והמחמיר תבא עליו ברכה (במג"א (סי' ב ס"ק ג) כתב בשם שער הכוונות שיש להיזהר שלא ללבוש ב' בגדים יחד, משום שהדבר קשה לשכחה. ולפי הטעם המבואר בשער הכוונות (סוף דרוש ברכות השחר) לכאורה אין האיסור שייך אלא בלבישת שני בגדים ולא כאשר פושט את בגדיו. וכן כתב בספר שמירת הגוף והנפש (סי' סט הערה ד) בשם הארחות חיים (לאבי בעל התפארת ישראל), עי"ש עוד מקורות לזה.

וכן כתב בספר הליכות שלמה (תפילה פ"ב סכ"ב), שאין צריך להיזהר בדברים כגון אלו אלא במה שכתוב במפורש, ולא מעבר לכך. וכן כתב בספר הזיכרון להגר"ח קנייבסקי (אות לג).

ובשו"ת יוסף אומץ (סי' רא) כתב שטוב להיזהר בכך, מאחר ויש לחשוש שכאשר יפשוט בגדיו יחד ישאירם תחובים זה בזה, ולמחרת אף ילבשם יחד, אבל בעצם הדבר אין איסור.

אולם, בספר שולחן הטהור (סי' ב) ובמנחת אהרן פארדו (כלל כב אות יב) כתבו שאף כאשר פושט בגדיו, אסור לפושטם יחד, ויש לפושטם אחד אחד. וראה עוד בשו"ת שבט הקהתי (ח"א סי' ז) שכתב ששמע שכן נהג להחמיר האדמו"ר הרה"ק רבי אהרן מבעלז.

לכך, המחמיר בזה תבא עליו הברכה, אבל מעיקר הדין אין האיסור אלא בלבישתם יחד).

לימוד תורה בגילוי ראש (סימן ב' סעיף ו')

האם מותר לדבר או לשמוע דברי תורה בעוד הראש מגולה?

תשובה

הנמצא במקום ובזמן בו אינו יכול לכסות את ראשו, רשאי לדבר בדברי תורה בעוד ראשו מגולה, כל זמן שלא סיים את העניין שמוכרח מפניו לגלות בו את ראשו. וכן מותר ללמד תורה אנשים שאינם חובשים כיפה לראשם (ראשית יש לבאר את מקור דין כיסוי הראש: בגמרא קידושין (לא.) אמרו על רב הונא בריה דרב יהושע שלא הלך ארבע אמות בגילוי הראש, וכן העתיקו הטור והשולחן ערוך (סי' ב סע' ו) מאמר זה, וכתבו שלא יהלך אדם ארבע אמות בגילוי ראש.

והנה, הפוסקים דנו אם הליכה בגילוי ראש אסורה מעיקר הדין, או שמא רק משום מידת חסידות יש להקפיד בזה. ובט"ז (או"ח סי' ח ס"ק ג) כתב שאף לדעת הסוברים שאין בכך חיוב מן הדין, זהו דווקא בזמן הגמרא, אך בזמנינו יש לחייב מטעם אחר, משום 'ובחקתיהם לא תלכו' (ויקרא יח, ג).

עוד אמרו בגמרא (שבת קנו:) במעלת כיסוי הראש, שאמו של רב נחמן בר יצחק הייתה מזהירה אותו שיכסה ראשו בכל עת, כדי שתהיה לו יראת שמים.

ואולם, כל נידון הפוסקים לחייב כיסוי ראש, אמור בהולך ברחוב או ביושב בביתו בשעות רגילות, אבל מי שנמצא במרחץ, בים או בבריכה, וכן בשעת תספורת וכדומה, אינו חייב לכסות ראשו. ויש לדון אם בשעות אלו רשאי לדבר בדברי תורה.

הנה כתב השו"ע בסי' צא (סעיף ג) בשם יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה. וכתב שם הבאור הלכה: "ומה שכתוב לעיל סימן ב דאפילו בלי אזכרה אסור לילך בלא כיסוי ראש, תירץ הפמ"ג דלעיל דווקא ד' אמות אסור, והזכרת השם אסור אפילו פחות מד' אמות".

ובשו"ת זכרון יהודה (לרבי יהודה בן הרא"ש, סי' כ) נשאל אם אדם צריך להיזהר בשעת לימוד שלא לישב בגילוי הראש, והשיב שטוב שלא לשבת בגילוי הראש בשעת הלימוד למי שיוכל לסבול, משום שכך לימודו יותר באימה, אך לפעמים מפני כובד החום אינו יכול לסבול.משמע מדבריו שאם נמצא האדם במקום שקשה לו לכסות את ראשו, רשאי ללמוד אף בלא כיסוי ראש, ואין זה מעכב, ורק לכתחילה, כאשר יכול לעשות זאת, יכסה ראשו כדי שלימודו יהיה באימה.

וכן הביא בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' טו אות ז) בשם שו"ת מהרש"ל (סי' עב) שכתב בזה הלשון: "ושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגילוי הראש, ואמר שכבד עליו המשא, ומכל מקום נראה בעיני אף שאין איסור בדבר, ואף לא מידות חסידות כשאינו מזכיר השם, מכל מקום לתלמיד חכם יש לו להזהר, מאחר שהעם תופסים בה לקלות ולפריצות".

ולפי זה בנידון שאלתנו, היות והאדם נמצא במקום ובזמן שאינו יכול לכסות ראשו, רשאי לדבר בדברי תורה בגילוי ראש כל זמן שלא סיים את העניין שמוכרח לגלות בו ראשו.

וכמו כן יש להתיר לרב ללמד תורה אנשים שאינם רגילים לחבוש כיפה על ראשם, שהרי אפילו ערום בכל גופו רשאי להרהר בדברי תורה, ולא נאסר אלא דבור בדברי תורה, וכמבואר בגמרא במסכת שבת (קנ.) שהרהור אינו כדבור, וכן נפסק בשולחן ערוך (סי' סב סע' ג) להלכה).

לרכישת הספר "הלכה למעשה" מאת הרה"ג ירון אשכנזי, לחצו כאן.