הרב קנייבסקי ב-7 מילים שהדהימו את השואל

בימי סוף השבוע היו לגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל מספר שיעורים קבועים בכמה מקומות שונים. ביום חמישי בלילה היה מוסר שיעור בתל אביב, בשישי בבוקר מסר שיעור לאברכים ברחוב רש"י, ומיד לאחר מכן מסר שיעור בישיבת מחנובקה על פי בקשתו של האדמו"ר זצ"ל. לפני תפילת ערבית של שבת מסר את השיעור בבית יחיאל, ובליל שבת לאחר הסעודה מסר שיעור ב"אור החיים" על הפרשה - השיעור החמישי שמסר בתוך 24 שעות.

רבי בן ציון היה מוסר כל שיעור בהתלהבות ובעמקות, עם כל החיות הפנימית. משום כך, פעמים רבות בליל שבת אחרי הסעודה היה הרב באפיסת כוחות, אבל תמיד התחזק בכוחות עילאיים לזכות את הרבים, ובמסירות נפש היה מתאמץ ללכת למסור את השיעור. היו פעמים שאחרי הסעודה הלך לישון ל-5 דקות בלבד, כדי לקבל מעט כוחות רעננים לקראת השיעור, ולפעמים כשהלך לשיעור היה מתיישב כמה פעמים בספסלים שהיו בצידי הדרכים. אבל עם כל זאת לא ביטל מעולם את השיעור.

אבל עברו השנים ועם הזמן כוחו נחלש, עד שהרגיש שכבר יותר איננו מסוגל לעמוד בעומס של השיעור החמישי ב"אור החיים". לאחר ששקל את כל הצדדים, החליט בדעתו כי אין מנוס אלא להפסיק את השיעור הזה. בשל כך הודיע לגאון רבי רפאל הלל זצ"ל כי אין בכוחו יותר למסור את השיעור, ואכן באותו שבוע השיעור הקבוע לא התקיים.

הגיע זמן השיעור בליל שבת, הרב פלמן נשאר בבית, אבל עדיין אינו יכול ללכת לנוח… אחד מילדיו חלה. המצב לא היה נראה טוב, הזמינו רופא הביתה, שפסק שהמצב חמור, יש חשש פיקוח נפש, וצריך מיד לנסוע לבית חולים. הרב נסע עם בנו לבית החולים, ומיותר לומר שבמצב כזה אי אפשר לנוח אפילו רגע.

הרב פלמן, שמעשיו היו שקולים ומדודים, ישב בדרך והרהר לעצמו 'מה זאת עשה אלוקים לנו', איזה דבר עשה השבוע שלא כהוגן אשר בעבור זה באה עליו הצרה הזאת. חשב וחשב, ולפתע הבין הכל. השיעור ב"אור החיים"! הרי כל המעשה הזה אירע בדיוק בזמן של השיעור ב"אור החיים". הרי זה אות ומופת גלוי ממרום לרמז כי עשה שלא כהוגן בביטול השיעור, ועל אף כל הקושי צריך היה להמשיך את אמירת השיעור. מיד החליט לשוב לאמירת השיעור ולא לבטלו בשום אופן.

בבוקרו של השבת, מצבו של הילד הוטב במעט, והרב יכול היה לשוב לביתו. מיד כשהגיע לבית אמר: "הקב"ה גזר עליי שאהיה טרוד בליל שבת. עדיף להיות טרוד באמירת שיעור מאשר להיות טרוד עם רופאים ובתי חולים". מיד שלח את אחד מבניו אל הרב הלל, לומר לו שבשבוע הבא הוא חוזר לומר את השיעור כדרכו מימים ימימה. הרב הלל, שלא ידע מאומה מכל הנעשה, לא הבין על מה הבהילות לבוא בשבת באמצע הסעודה בבוקר ולהודיע לו את ההודעה הזו, למה אי אפשר לחכות למוצאי שבת. אבל הרב פלמן, שהכיר בכוחו של היצר, שאם דוחים דבר הוא נדחה לעולמים, לא הסכים להמתין רגע, ומשום כך מיד בבוקר לאחר ששב לביתו שלח להודיע לו על כך.

ביום ראשון נכנס הרב פלמן אל מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, הסטייפלר, לבקש ברכה עבור הילד הקטן שעדיין היה בבית החולים. הסטייפלר הגיב בשאלה: "האם ביטלת השבוע דבר של זיכוי הרבים?".

הרב פלמן נדהם מהשאלה, הרי הסטייפלר לא ידע מאומה מהמעשה של ביטול השיעור, ואיך עתה יודע בדיוק לשאול את השאלה הזו?! השיב הרב פלמן, שאכן ביטל השבוע את השיעור הקבוע שהיה לו ב"אור החיים". הסטייפלר אמר מיד: "תחזור בחזרה לומר את השיעור. לא מבטלים דבר של זיכוי הרבים". בחסדי שמיים, לא עברו יום יומיים, והילד החלים כליל.