הסימן הקטן שמגלה לחם פחות איכותי - עוד על המדף

זה קורה לנו כמעט באופן אוטומטי: בלי לחשוב, אנחנו מוצאים את עצמנו מניחים בעגלת הסופר לחם כלשהו שנראה לנו טוב בגלל הכיתובים שעליו, ומתעלמים לחלוטין ממה שצריך לבדוק כדי לוודא שמדובר בלחם שהוא באמת חיוני ובריא לנו. גם אם אתם לא מאותם אנשים שקוראים את הרכיבים באותיות הקטנות ואין לכם ידע תזונתי מעמיק - ישנו סימן פשוט שדרכו אפשר לזהות, כבר בסופר, אם מדובר בלחם טוב וטרי ומשביע, או שמדובר במוצר תעשייתי שנראה טוב רק מבחוץ.

הנה הסימן הראשון והכי בולט שחייבים לשים לב אליו:

תמעכו קצת את הלחם - האם הוא רך מדי?

קחו את שקית הלחם ולחצו בעדינות על אחת הפרוסות דרך האריזה. אם הלחם נמעך בקלות, נשאר דחוס ולא “קופץ” חזרה, זה סימן מובהק ללחם תעשייתי פחות איכותי.

מתי הלחם טוב? כשהוא שומר על המבנה שלו, נלחץ וחוזר מיד לעצמו.

למה זה קורה?

בלחמים תעשייתיים רבים מוסיפים חומרים שמטרתם להאריך את חיי המדף של המוצר, לרכך את המרקם ולהאיץ תהליכי תפיחה. התוצאה היא לחם שנראה אחיד ומושלם, אבל המבנה הפנימי שלו חלש. הוא מתפורר, נדבק לחיך או מרגיש “אוויר” בלי ממש שובע.

מה זה אומר על הערך התזונתי?

תתכוננו, אבל זה לא הולך להישמע טוב: לחמים שלא 'קופצים' חזרה למבנה של עצמם מבוססים לרוב על קמח לבן, מה שאומר שהם גם דלים בסיבים תזונתיים, מתעכלים מהר אך גורמים לעלייה חדה בסוכר בדם ומשאירים תחושת רעב זמן קצר אחרי האכילה. המרקם הספוגי הוא לא רק עניין של תחושה, הוא רמז לכך שהלחם פחות מזין ופחות משביע.

סימנים נוספים שחייבים לקחת בחשבון הם רשימת רכיבים ארוכה עם שמות שאתם מתקשים לבטא, פרוסות זהות לחלוטים בעובי ובצבע.

איך בוחרים לחם טוב יותר?

חפשו לחם עם מרקם יציב אך לא קשה, כזה שמרגיש 'חי'. לחם שמכיל קמח מלא כמרכיב ראשון, עם רשימת רכיבים קצרה וברורה, ולרוב גם חיי מדף קצרים יותר, הוא סימן לאיכות.