מזמור שנכתב בלב הסכנה: הכירו את פרק י"ח בספר תהילים

לפעמים הסיפור האמיתי מתחיל דווקא אחרי הסערה. אחרי שהפחד שוכך והלב נרגע, מגיע הרגע להביט לאחור ולהבין מי החזיק אותך כשלא עמדת על הרגליים לבד. פרק י"ח בספר תהילים הוא שירת תודה שחיבר דוד המלך שנולדה מניסיון חיים – הודיה עמוקה על הגנה, כוח וישועה, ועל ההכרה שכל ניצחון, קטן כגדול, מתחיל ביד שמלווה ומרימה. זהו פרק שמזמין את הקורא לעצור, להודות, ולגלות את האמונה מתוך המקום שבו הכול כבר התרחש.

תקציר הפרק

מזמור י"ח נחלק לשני חלקים. בחלק הראשון הוא עוסק בהושעת ה' את המשורר, ובחלק השני בהודיה על ההושעה. המזמור נפתח בכותרת: "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כׇּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל".

פתיחה: המשורר פותח את המזמור בכינויים של ה': "ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי אֵלִי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי", וכבר בפתיחה מעיד על הושעת ה' אותו: "מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ".

מהצרה אל הישועה: בפסקה זו המשורר מתאר, כמעט בדרך סיפורית, את הצרה שאליה נקלע וכיצד ה' נחלץ לעזור לו. המשורר מתאר את הצרה שלו כאיום מות: "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי", ועל כן הוא התפלל לה' בשעה זו: "בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאׇזְנָיו". תפילתו של המשורר התקבלה מיד, וגרמי השמיים נרעדו כשה' בא לסייע למשורר: "וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ", עד שהוא מתאר את הסיוע עצמו: "יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי". המשורר מסביר שה' הושיע אותו מכיוון שהוא שמר על דרך ה': "כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי".

תארי ה': פסקה זו מחברת בין החלק הראשון של המזמור לחלקו השני, ועיקרה תארי ה' בעקבות ההושעה של המשורר. תארים אלו מזכירים במידה מסויימת את המזמור שמובא בתחילת ספר שמואל, תפילת חנה (למשל: "כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ") ובשירת חנה: "אֵין קָדוֹשׁ כַּה' כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ".

הודיה על הישועה: בפסקה זו המשורר מודה לה' על הושעתו. המשורר מעיד שה' הוא זה שהגן עליו, ואף לימד אותו כיצד להילחם: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי. וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי". בסוף הפסקה המשורר מברך את ה' "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה. מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד אֲשֶׁר דִּבֶּר לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל.

(ב) וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי.

(ג) ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי וּמְפַלְטִי א-לי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי.

(ד) מְהֻלָּל אֶקְרָא ה' וּמִן אֹיְבַי אִוָּשֵׁעַ.

(ה) אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי.

(ו) חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְבָבוּנִי קִדְּמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת.

(ז) בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה' וְאֶל אֱלוקי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו.

(ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ.

(ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו.

(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

(יב) יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים.

(יג) מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ.

(יד) וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם ה' וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ.

(טו) וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם.

(טז) וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם וַיִּגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל מִגַּעֲרָתְךָ ה' מִנִּשְׁמַת רוּחַ אַפֶּךָ.

(יז) יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים.

(יח) יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי.

(יט) יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה' לְמִשְׁעָן לִי.

(כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי.

(כא) יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי.

(כב) כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי ה' וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלוקי

(כג) כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסִיר מֶנִּי.

(כד) וָאֱהִי תָמִים עִמּוֹ וָאֶשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֺנִי.

(כה) וַיָּשֶׁב ה' לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו.

(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם.

(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

(כח) כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְעֵינַיִם רָמוֹת תַּשְׁפִּיל.

(כט) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי ה' אלוקי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי.

(ל) כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלוקי אֲדַלֶּג שׁוּר.

(לא) הָקל תָּמִים דַּרְכּוֹ אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ.

(לב) כִּי מִי אֱלוק מִבַּלְעֲדֵי ה' וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלוקינו.

(לג) הָקל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי.

(לד) מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי.

(לה) מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי.

(לו) וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.

(לז) תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי.

(לח) אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.

(לט) אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.

(מ) וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי.

(מא) וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם.

(מב) יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ עַל ה' וְלֹא עָנָם.

(מג) וְאֶשְׁחָקֵם כְּעָפָר עַל פְּנֵי רוּחַ כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם.

(מד) תְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עָם תְּשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדוּנִי.

(מה) לְשֵׁמַע אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי בְּנֵי נֵכָר יְכַחֲשׁוּ לִי.

(מו) בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם.

(מז) חַי ה' וּבָרוּךְ צוּרִי וְיָרוּם אֱלוקי יִשְׁעִי.

(מח) הָקל הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת לִי וַיַּדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּי.

(מט) מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי.

(נ) עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה.

(נא) מגדל [מַגְדִּיל] יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.

3 פירושים מעניינים על הפרק

1. רד"ק בשם המדרש כתב שהיו לדוד המלך עשרה שונאים: שאול, דואג, אחיתופל, שבע בן בכרי, שמעי בן גרא, שלושת האחים של גלית וגלית עצמו – חמישה מישראל וחמישה שאינם מישראל, וכנגדם אמר דוד עשרה לשונות של קילוסים: חזקי, סלעי, מצודתי, מפלטי, אלי, צורי, מחסי, מגיני, קרן ישעי, משגבי.

2. בילקוט שמעוני נאמר: "למנצח לעבד ה' לדוד, מה ראה דוד לומר במזמור הזה 'לעבד ה'', ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קרח עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים לאחר שעשו תשובה כתיב: 'למנצח על שושנים לבני קרח', קודם שעשו תשובה לא נקראו ידידים משעשו תשובה נקראו ידידם, שנאמר: 'לבני קרח משכיל שיר ידידות', וכן דוד עד שלא עשה תשובה לא נקרא עבד, משעשה תשובה נקרא עבד".

3. "מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ" - ה'! אתה עושה לי ישועות גדולות, בצלע זו קרא דוד לעצמו מלך ה'.

"וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ" - ואתה עושה לי חסדים גדולים (בצלע זו קרא דוד לעצמו משיח ה' כיוון שהוא נמשח בשמן המשחה).

"לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם" - וכמו שעשית לי ישועות וחסדים, כך אני מתפלל שתעשה גם לכל צאצאיי עד עולם.