איך נכון להתייחס לילד שמתחיל לפתע לגמגם?

ילדי בן ה-4 דיבר יפה מאוד, בשפה נדירה ובצורה מדויקת, אך פתאום החל לגמגם. בדקנו אם קרה משהו בגן, והתברר שהכול תקין שם. האם להעיר לו על הגמגום? האם לנסות ללמד אותו איך לדבר, או לקחת אותו מיד לקלינאית תקשורת?

ילדים רבים מתחילים לגמגם בגיל זה. הסיבות הן רבות ושונות, וטוב שבדקתם היטב מה קורה איתו במקום ובזמן שאתם לא שם. אצל רוב הילדים גמגום כזה עובר מאליו, אז בואו לא נגזים בדאגה.

הורים רבים מתחילים לתקן את הילד. אך התיקונים שלנו מפריעים לו, ושמים את האצבע על הקלקול. ככל שאנו מתקנים יותר, כך ביטחונו בעצמו יורד.

מה כן לעשות? הילד צריך את העידוד שלנו. הוא צריך שנחכה בסבלנות עד שיסיים לומר את דברו, ולא נאיץ בו; שנשים את הדגש על הדברים הטובים שבו, ולא נתייחס כל הזמן לגמגום. הוא צריך מאיתנו הרבה אהבה ואורך רוח.

אחד הדברים שבהם איננו יודעים איך לנהוג, זה כשאנשים ניגשים ומדברים עם הילד. אנחנו ממהרים לומר שהילד לא מובן כל כך, ולכן אנחנו נסביר את הדברים שלו. אז זהו – אל תמהרו להסביר, אל תמהרו להתנצל. עצם הדבר שצריך לדבר במקומו ולהתנצל בשמו, זה כבר טעם לפגם.

עם כל ההדרכה הזו, בעזרת ה' הגמגום יעבור ויחלוף כפי שהגיע. רק אם הגמגום ימשיך גם בעוד מספר חודשים, יהיה כדאי לפנות לקלינאית תקשורת. (מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)