כתבות מגזין
"החלטתי שהיאכטה שלי לא תצא להפלגות בשבת, אך לא שיערתי מה מצפה לי"
חזי דיין, שהיה מלך סופי השבוע במרינה, השבית הכל כדי לשמור שבת, ואז התקבלה אצלו ההחלטה הגדולה: להקדיש את היאכטה למען לוחמי מילואים. "זו שליחות עצומה", הוא מעיד, "שום דבר לא היה יכול להכין אותי לכך"
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"א אייר התשפ"ה

"אם הייתם מספרים לי לפני שלוש שנים שככה תיראה היאכטה שלי, הייתי בוודאי צוחק", אומר חזי דיין, ימאי ותיק, שכבר שנים מנהל עסק להשכרת יאכטות במרינה בהרצליה. "עד לפני שלוש שנים יכולתי לומר לכם שהכסף הגדול מגיע מהעסקים של סופי שבוע, אפילו הייתי מחכה מראשון עד חמישי כדי לעבוד בשישי-שבת, אך אז השתנה הכל".
דיין החליט להשבית לגמרי את היאכטה שלו בשבתות, ובנוסף, מצא את עצמו מאז פרוץ המלחמה כשהוא משיט בעיקר מילואימניקים ונשותיהם, בהתנדבות מוחלטת. "שום דבר לא היה יכול להכין אותי לכך, אבל תראו לי מישהו אחר שיודע מה מצפה לו במדינה כמו שלנו".

"הרווחים נמוכים, אך יש ברכה"
דיין לוקח אותנו אחורה אל התקופה בה החל לשמור שבת. "זו הייתה החלטה לא פשוטה", הוא מודה, "אבל מכיוון שקיבלתי על עצמי לשמור שבת כהלכתה, היה ברור לי שגם העסק שלי יהיה סגור לגמרי בשבת. כדי שלא יהיה לי ניסיון קל שבקלים אפילו להשכיר את היאכטה, הצמדתי לה מדבקות בלתי ניתנות לקילוף, עליהן מופיע הכיתוב: 'יאכטה זו שומרת שבת'. בנוסף, יש לי שלט פרסום בו כתוב שהיאכטה כשרה". למי ששואל מדוע יש צורך בכשרות על היאכטה, מבהיר דיין שבמהלך השיט הוא אוהב לפנק את המשתתפים בנשנושים ויין, וחשוב לו שהכל יהיה בכשרות למהדרין.
"אימצתי לליבי את הציבור הדתי והחרדי, ולשמחתי גם הוא אימץ אותי", הוא אומר, "הדבר המדהים הוא שבתחילה חששתי מאוד מכך שתהיה ירידה ניכרת ברווחים, שכן אני בעצם מוותר על יום העבודה המבוקש ביותר בשבוע. אבל כיום, בפרספקטיבה של שלוש שנים אני יכול לומר באופן חד משמעי: נכון שכאשר עבדתי בשבתות הרווחתי יותר כסף, אך לא ראיתי בו ברכה. תמיד היו הוצאות בלתי צפויות: טיפולים לרכב, החלפת ריהוט לבית, טיפולי שיניים לאחד הילדים... בכל פעם הגיע משהו גדול שלקח את כל המשאבים. בשנים האחרונות אני מרוויח אולי פחות, אך נשאר לי יותר כסף בכיס, וזהו רווח נקי, כי אני זוכה להיות יותר עם הילדים שלי ועם המשפחה, והעיקר – לשמור על קדושת השבת".


להפליג עם לוחמים
בשנה שעברה, עם פרוץ המלחמה, מצא דיין את עצמו בסוג של משבר. "בנוסף לדאגה ולכאב העצום שליוו אותי, כמו את יתר האנשים בעם, נשארתי בלי פרנסה, כי אלו היו ימים שאף אחד לא הרגיש בנוח לצאת לבלות, והמרינה כולה הייתה ריקה. בנוסף, שני הבנים שלי יצאו להילחם בעזה, שניהם ביחידות מובחרות, והיו מהראשונים שזינקו בשמחת תורה כדי להגן על עם ישראל. כך יצא שנשארתי מאחור, עם כל המחשבות והפחדים, כשאני שואל את עצמי מה אני באמת יכול לעשות כדי לעזור לעם ישראל, ואיך אוכל לתרום את חלקי למערכה".
דיין מציין כי במשך תקופה לא הגיעו כלל פניות לעסק, עד שבאחד הימים פנה אליו מילואימניק צעיר שסיפר לו שהוא נלחם כבר כמה שבועות ברצף, וכעת יצא ל'אפטר' – חופשת ריענון קצרה. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות ולצאת לשיט כדי 'לנקות קצת את הראש'.
"כמובן שנרתמתי למשימה בשמחה", הוא אומר, "כך יצאנו אל הים הפתוח, פתחנו מפרש על אחת היאכטות, וממש ראיתי שהוא נהנה ושהמראה של הים עם הגלים מרכך אותו. באותו רגע קיבלתי פתאום הארה וידעתי את התשובה לשאלה שהטרידה אותי כל הזמן: 'את חלקי למערכה אתרום בכך שאקים מיזם שיקרא ללוחמים להפליג בחינם בזמני החופשות שלהם'".
מהר מאוד הוא ניגש לביצוע ההחלטה, ופרסם כמה מודעות ברשתות החברתיות. "לתדהמתי לא היה גבול", מספר דיין, "כאשר כבר ביום הראשון והשני לפרסום המודעה הגיעו מאות לוחמים, ולא הצלחתי להשתלט לבדי על הביקוש העצום. הבנתי שאין לי ברירה, והחלטתי לגייס עוד מועדוני שיט וחברים נוספים שמפעילים יאכטות במרינה. יחד הוצאנו במהלך שמונה חודשים לא פחות מ-3850 לוחמים להפלגות, על גבי 57 יאכטות. ההפלגות יצאו מהמרינה בהרצליה, אך גם מנמל יפו בתל אביב וממפרץ חיפה, כך שהצלחנו לתת מענה ללוחמים בכל מקום שנוח להם, באמצעות המיזם שהענקנו לו את השם: 'להפליג עם לוחמים'".

"אשתי אמרה לי: 'אל תעצור'"
מדובר בעבודה בלתי פוסקת. איך שילבת אותה עם ניהול העסק הרגיל שלך?
"זהו, שבאותם ימים עצרתי את העסק לחלוטין", מבהיר דיין את המשמעות הקריטית של ההחלטה. "השארתי הכל בצד, והחלטתי שכל עוד יש לוחמים, הם קודמים לכל אחד אחר. מלכתחילה הודעתי לכולם שהמיזם הזה על חשבוני בלבד ואני לא מבקש תרומה מאף אחד, אלא עושה זאת באופן אישי, וברגע שייגמר הכסף – המיזם יסתיים.
"אני חייב לציין שקיבלתי רוח גבית מאשתי המדהימה שאמרה לי: 'אני מכירה את חשבון הבנק שלך, ויודעת שאם תמשיך עם המיזם תרוקן את הכסף, אבל אני תומכת בך, ורוצה שתמשיך בזה גם אם נגיע למצב בו כל רכושנו יסתפק בפיתה ושמן זית. אל תעצור'. היא זו שחיזקה אותי לאורך הדרך, ואני מודה לה בכל יום על כך שלא עצרה אותי. כי ברור לי שזו שליחות עצומה".
מה עושים במהלך הפלגה כזו? יש תוכנית מסודרת?
"באופן אישי התעקשתי על כך שהלוחמים יגיעו יחד עם נשותיהם, מתוך הבנה שהן הגיבורות האמיתיות שנשארו לנהל את הבית, עם כל המטלות, הלחץ והדאגה. אנחנו יוצאים יחד לדרך, כשאני מאפשר לבני הזוג להחליט איך תיראה ההפלגה שלהם. יש כאלו שרוצים לשמוע מוזיקה, יש שרוצים לקבל הדרכה על תפעול היאכטה ומה שרואים בחוף, ויש שמעדיפים לשתוק ורק להתבונן באופק. אני מאפשר לכל אחד לנהל את ההפלגה כפי שהוא רוצה ואוהב".
דיין מציין כי הוא עצמו איש טיפול, ואף עסק בעבר בשיט שיקומי וטיפולי דרך עמותת אתגרים. "זו גם הסיבה שכבר ביום השני להפעלת המיזם, כינסתי במרינה בהרצליה את כל בעלי היאכטות, והנחיתי אותם מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות. הכנתי אותם לכך שיש לוחמים שמגיעים ממש מתוך התופת והקרבות, ולא בטוח שהם מעוניינים לפתוח ולשתף. לכן אין לשאול כלל שאלות, אך לתת את האפשרות לפתוח את הלב ולשוחח אם רק רוצים.
"בסופו של דבר נוכחתי בכל פעם מחדש כי זו ממש תרפיה – אני מביט על הלוחמים היקרים שלנו, ורואה איך שבשלב מסוים בנסיעה פניהם מתרככות, אחרי תקופה כה ארוכה שבה הם הריחו ריחות קשים במלחמה, והיו דרוכים בלי הפסקה. כי הים מרפא את הנפש ואין מי שזה לא משפיע עליו לטובה, בין אם לצורך עיבוד הלחימה, ואם פשוט כדי לנשום קצת אוויר ולהירגע".

תפילין על הים
נכון להיום מציין דיין שהוא עדיין משיט לוחמים, אך המינון נמוך משמעותית, גם מכיוון שהצורך פחת וגם כי התקציב אזל. "כל לוחם כזה שהסעתי היה בעצם במקום לקוח, ובאותם ימים לא יכולתי להכניס אפילו לקוח אחד בתשלום לסדר היום, כי הייתי עמוס במשך כל שעות היממה, אפילו בלילות עניתי לטלפונים והייתי זמין בלי הפסקה.
"כעת", הוא אומר, "אני נאלץ לחזור לעבודה מסודרת, אבל לא מצטער לרגע על התרומה שנתתי. אלו היו ימים עם סיפוק בלתי ניתן לתיאור, כשאתה יודע שאתה זוכה לארח ביאכטה שלך כל כך הרבה לוחמים יקרים ולתת להם את החיזוק הגדול ביותר שיש. כעת אני מקווה שאנשים יחזקו גם אותי, כי גם אני זקוק לכך אחרי כזו תקופה. אני מאמין שעם ישראל מעריך ומוקיר, ובוודאי יצביע ברגליים".
כחלק מההיערכות לבוא הלקוחות מציין דיין כי בימים האחרונים הוא הוסיף בתוך היאכטה שלו עמדה מיוחדת להנחת תפילין. "שמתי לב שיש לא מעט אנשים שחלפו במרינה מבלי שהניחו תפילין באותו יום, או שביקשו לצאת לשיט ובמהלכו הניחו תפילין. כעת אני גאה לתת את האפשרות לכך, כי היאכטה שלי היא לא רק עסק, ואני משתדל לגמול בה טוב מכל הבחינות".