מה שורף אותנו מבפנים – ומה הגיע זמן לשחרר?

יש דברים שאנחנו ממשיכים לשאת – לא כי הם טובים לנו, אלא כי התרגלנו אליהם. מחשבות שמחלישות, הרגלים שמרוקנים, רגשות ישנים שעדיין תופסים מקום בלב.
אנחנו ממשיכים הלאה, אבל בפנים משהו נשאר תקוע.

ל"ג בעומר מזמין אותנו לחשוב מחדש על מה שבוער בנו ומה הגיע הזמן לשרוף – לא מתוך כעס, אלא מתוך בהירות. זה לא תהליך הרסני. זו פעולה מדויקת של ניקוי. כמו נחש שמשיל מעליו שכבת עור ישנה כחלק מתהליך טבעי של גדילה והתחדשות, כך גם אנחנו צריכים לשרוף את הישן בשביל לפנות מקום למשהו חדש.

למה בכלל לשרוף?

כי "לשחרר" זו מילה יפה, אבל לפעמים לא מספיק לומר אותה. אנחנו זקוקים למשהו מוחשי, משהו סמלי. משהו שמסמן לתודעה שלנו: אני לא שם יותר. אני בוחר אחרת.

המילה "לשרוף" נשמעת קיצונית, אולי אפילו הרסנית. אבל כשאנחנו מתבוננים במהותה, ההפך הוא הנכון. השריפה היא פעולה שמובילה להתחדשות.

בטבע, למשל, יש יערות שמבעירים אותם בכוונה, בתהליך מבוקר של “שריפה יזומה”. זה נשמע אלים, אבל למעשה מדובר בפעולה שמזינה את הקרקע. האש שורפת את העשבייה הישנה, את השכבות שחוסמות את האור והאוויר, ומכינה את האדמה לפריחה מחודשת. זרעים שהיו רדומים באדמה לא תמיד יכולים לנבוט בלי השריפה הזאת. רק כשהאדמה מתפנה, משהו חדש יכול לפרוץ החוצה.

כך גם אנחנו. יש בתוכנו שכבות ישנות של הרגלים, זהויות ואמונות שכבר לא משרתות את מה שאנחנו היום. לא תמיד קל לוותר עליהן. הן מוכרות ואולי אפילו נוחות במובן מסוים, אבל הן לא מאפשרות לנו לצמוח.

ל"ג בעומר מזמין אותנו להביט פנימה ולשאול:

• במה אני מחזיק/ה רק כי התרגלתי?

• מה כבר לא מאפשר לי לנשום?

• מה בתוכי מבקש להישרף כדי שאוכל לגדול?

השריפה הסמלית הזו היא לא פעולה של הרס, אלא בחירה מודעת לפנות מקום.

תרגול כתיבה: מה אני רוצה לשחרר?

פנו כמה דקות של שקט. קחו דף חלק ועט, והזמינו את עצמכם לכתוב בלי לחשוב יותר מדי.

כתבו תשובה חופשית לאחת או יותר מהשאלות הבאות:

• מה כבר לא משרת אותי, גם אם פעם זה היה חשוב?

• איזה הרגל או מחשבה מכבידים עליי לאחרונה?

• מה הייתי רוצה לשרוף כדי לפנות מקום למשהו חדש, טוב יותר?

• מאיזו אמונה ישנה הגיע הזמן להיפרד?

אל תנסחו יפה. אל תכתבו "נכון". כתבו אמת. גם אם היא לא ברורה לגמרי. אחר כך, עברו על מה שכתבתם ובחרו מילה אחת או משפט אחד שתרצו לשרוף באופן סמלי.

טקס השחרור

קחו את הדף עם המשפט או המילה שבחרתם. שרפו אותו, קרעו אותו או זרקו לפח.

לפני שאתם נפרדים ממנו – קראו אותו פעם אחרונה בלב, ואמרו לעצמכם:"אני מודה למה שהיה – ומשחרר/ת את מה שכבר לא."

אם תרצו, כתבו גם מילה חדשה שתלווה אתכם קדימה. לדוגמה: בהירות, נוכחות, חמלה, הקשבה. הכניסו אותה ליומן, לטלפון או אפילו לכיס, כתזכורת חיובית לדרך החדשה.

לסיכום

אנחנו לא מבטלים את מה שאנחנו שורפים. אנחנו מכבדים את מה שהיה, ואז בוחרים אחרת. ל"ג בעומר הוא הזדמנות לניקוי רגשי מודע. כמו העצים שנשרפים והופכים לאפר שמזין את הקרקע, כך גם בתוכנו – מה שמשתחרר, מפנה מקום לחיים חדשים.