פרשת אחרי מות-קדושים
"לפני עיוור לא תתן מכשול": הטעות שכולנו עלולים לעשות בלי לשים לב – ואיך להימנע ממנה
בעניינים רבים שבין אדם לחברו אשר רש"י מכנה "מסורים ללב", כלומר אינם גלויים לעין הזולת, לעיתים קל יותר להיכשל. לפעמים מתוך מצוקה, הרגל וסיבות נוספות, אנחנו עלולים להתיר לעצמנו לא להיות ישרים באופן מלא
- רויטל יצחקי
- פורסם י' אייר התשפ"ה

בפרשת קדושים שנקרא השבוע מופיעה מצוות לא תעשה, "לפני עור לא תתן מכשול". מה משמעות מצווה זאת?
רש"י כותב בפרושו "לפני הסומא בדבר", כלומר הכוונה אינה רק כפשוטו לגבי אדם עיוור שאין להכשילו באופן גשמי, אלא שאין להכשיל אדם שאינו רואה מבחינת ההבנה והמודעות, כלומר אינו מבחין במכשלה כלשהיא.
מהו המכשול?
1. עצה לא הוגנת – רש"י מתייחס בפרושו לאיסור לתת לאדם עצה שאינה הוגנת לו, כמו לייעץ לבעל שדה למכור את שדהו (נכס חשוב שנותן ביטחון קיומי) ולקנות במקום זה חמור, ואז לקנות ממנו את השדה בגלל טובת הנאה אישית.
2. מכשול רוחני.
א. מכשול רוחני שיתכן שלא מודעים אליו – הצדיק רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, המכונה "החפץ חיים" מתייחס גם לאיסור להכשיל את הזולת הן בדיבור לשון הרע ורכילות והן בקבלת לשון הרע ורכילות. מי שמדבר לשון הרע מכשיל את השומע, ומי ששומע ומקבל את דברי הלשון הרע והרכילות מכשיל את המספר. הסיבה היא פשוטה – כל אחד מכשיל את חברו. המספר מכשיל את חברו המאזין לדיבור האסור, והמאזין מכשיל את המספר בעצם נוכחותו. לכן בהלכות לשון הרע מופיעה ההדרכה שצריך להתרחק ולא לשמוע דברי לשון הרע ורכילות. אם ניתן, צריך להוכיח. אם נראה שתוכחה לא תתקבל – צריך לעזוב את המקום. אם אי אפשר לעזוב את המקום, צריך לנסות לשנות את נושא השיחה, ובכל אופן אין להראות שום הסכמה לדברים, גם לא בהנהון שיכול להתפרש כהסכמה. וודאי שאין לקבל את הדברים כאמת מוחלטת (בתנאים מסוימים המפורטים בהלכה מותר לחשוש לאמיתת הדברים כדי להישמר מנזק או להושיט עזרה למישהו וכו').
ב. האיסור לגרום לזולת לעבור עבירה, גם אם הוא לכאורה מודע לכך שמדובר בדבר אסור – פרוש נוסף של הפסוק "לפני עור לא תתן מכשול" מתייחס לאיסור לגרום לזולת לעבור עבירה. אנו חיים בעולם שיש בו הרבה הסתרה של האמת הרוחנית, ובמובן כלשהו אנחנו כעיוורים. לכן עלינו להיזהר מלהכשיל את הזולת בעבירה. לדוגמה: אסור לאדם שומר שבת לגרום למישהו אחר, שאינו שומר שבת עדיין, לחלל שבת. אותו אדם הוא כעיוור שאינו מודע לחשיבות שמירת השבת ואם נבקש ממנו לחלל שבת מסיבה כלשהיא, נכשיל אותו חלילה! (ואפילו אם יתכן שיעשה זאת ממילא, בלי בקשתנו).
ויראת מאלוקיך, אני השם
כמו בפסוקים רבים בפרשה, מופיע סיום הפסוק "ויראת מאלוקיך, אני השם".
משמעות הדבר היא שבעניינים רבים בין אדם לחברו אשר רש"י מכנה "מסורים ללב", כלומר אינם גלויים לעין הזולת, לעיתים קל יותר להיכשל. לפעמים מתוך מצוקה, הרגל וסיבות נוספות, אנחנו עלולים להתיר לעצמנו לא להיות ישרים באופן מלא. לכן אנחנו צריכים תמיד לזכור את הקב"ה, שהוא בוחן כליות ולב, ולפניו כל המחשבות גלויות, ולהתחבר ליראת השמים שלנו. בעזרת השם, כך לא נכשל.




