ההורים האלו שמרשים לעצמם לעשות שיימינג למורה – חשבתם על מה שאתם עושים?

ימי ספירת העומר הם זמן לחשבון נפש בעיקר בין אדם לחברו. האמת שכבר אי אפשר לפתוח את הרדיו, אינטרנט, טלוויזיה או מה שלא תרצו מבלי להיתקל באוקיינוסים של רעל שניתזים מצד אחד לצד האחר, מלווים בבוז מוחלט ובשיימינג מושקע.

אין הורה שלא מכיר את הדינמיקה בחלק מקבוצות הווטסאפ, כאשר הורה אחד מעלה לדיון סוגיה חינוכית שנתקלה בתגובה מצד המורה שלא בדיוק נראית לו, ומכאן ועד העלאת המורה על שולחן הניתוחים הדרך קצרה מתמיד. בלי בדיקות מקדימות. בלי חקירות. בלי כלום. בוא ניכנס במורה רק בגלל שאפשר עצוב כמה שזה נשמע.

נזכרתי במקרה של מורה מקצועית בשם מיכל (שם בדוי), שאחד מהתלמידים שלה חזר הביתה ואמר לאמא שלו שהמורה קראה לו שמן.

האם המזועזעת העדיפה לוותר על שיחת בירור מקדימה, ורק כתבה בקבוצת הווטסאפ של כל ההורים מה היא חושבת על המורה מיכל שהעזה לקרוא לילד שלה שמן, ואיך בכלל מעסיקים מורה כזו בבית הספר, והיא כבר תראה לה מה זה מול הפיקוח. מכאן ואילך הגפרור ניצת, השמן נשפך, והתגובות בקבוצות הווטסאפ של ההורים לא איחרו לבוא: "בושה וחרפה!", כתבה אמא אחת. "איך לא מעיפים אותה על דבר כזה?", כתב אבא פעיל במיוחד בקבוצת ההורים. "לא הייתי נותנת לה לשמור על חיות", הוסיפה את הקיסם שלה אם דאגנית במיוחד.

והמורה מיכל הזו, שבמקרה הכרתי אותה באופן אישי, כמובן לא ידעה מכלום, רק פגשה במקרה במכולת באותו יום בערב אמא אחת, נשמה טובה במיוחד, שצקצקה ואמרה לה: "ככה לדבר אל תלמיד שלך? את חושבת שהוא אשם בזה שהוא שמן? את יודעת מה רץ עלייך בקבוצות הווטסאפ?".

"גברת, אין לי מושג על מה את מדברת, כי היום הייתי בכלל ביום חופשי".

האמא לא הבינה על מה המיכל הזו מדברת, והרי הספיקו כבר לפתוח לה בקבוצת הווטסאפ חתיכת בית משפט שדה עם גרדום מפואר, ואפילו קראו לתליין מקצועי. אז מה קורה כאן?

מה אתם יודעים? התברר שהאמא טעתה פשוט בשם של המורה מיכל, כי שהיו שתי מורות כאלו, מה שכנראה היה נמנע אילו הייתה מבררת לפני שהחליטה להוציא להורג את שמה של המורה.

אז לאחר בירור קצר, ואחרי שהאמא הרגישה לא בנוח, היא התקשרה למורה מיכל שכן הייתה בשיעור, ובררה את העניין. המורה מיכל ענתה לה שהיא בסך הכול אמרה לילד שכדאי לו לאכול דברים בריאים, ושיתפה אותו שגם לה יש חולשה לדברים מתוקים. שום שמן ושום נעליים. ואיזה מזל שהיו עוד תלמידים בכיתה ששמעו אותה, האמא מוזמנת מחר בבוקר להגיע לבית הספר ולתשאל אותם.

רק בסוף הערב הבינה המורה מיכל ששמה כבר נשרף בקבוצות הווטסאפ של ההורים, ואיזו הלבנת פנים ושיימינג עשו לה. האמא שהתחילה הכול שחררה הודעה קצרה, משהו בסגנון של: "אני מצטערת, אבל טעיתי בשם של המורה מיכל. התברר לי שמיכל שדיברנו עליה בכלל לא הייתה, והמורה השנייה לאחר בירור אמרה בכלל משהו אחר. טעות שלי". וכדי לצאת ידי כל הדעות הוסיפה סמיילי מתנצל. אבל החלק המבאס באמת היה, שאחרי כל מבול התגובות והאש והגופרית ותמרות העשן, לא יצאה איזו התנצלות כללית וחזקה על מורה תמימה שכבר שפכו את דמה ואת שמה, ועל מה? על זה שתלמיד עם דמיון מפותח חזר הביתה והעליל עלילת שווא על המורה שלו, ואמא שלו החליטה להדליק את הגפרור ולשרוף את שמה של המורה, בלי לברר בכלל ולנסות ולשמוע את הצד שלה.

אז הורים, בחייאת, בפעם הבאה, אם אתם רואים שמישהו מעלה למוקד איזה מורֶה או מורָה, פשוט תשאלו אותו: "תגיד, הורה יקר, כבר בררת ושאלת ותחקרת לפני שהחלטת לשרוף את שמו של המורה?".

ורגע לפני שאנחנו מנסים להטיף לילדים שלנו על כבוד הזולת (במקרה הטוב שזה בכלל נוגע לנו), כדאי רגע לעצור ולבדוק ברצינות: ומה איתנו?