הנערים שחוללו מהפיכה: "רצינו לעזור לאנשים מוגבלים, ולא דמיינו להיכן זה יגיע"

יש פעולות שנראות לנו פשוטות לביצוע. אנחנו מבצעים אותן בשגרת היום-יום שלנו אפילו מבלי לשים לב. לעתים אנו לא מודעים לכך שיש אנשים שעבורם הפעולות האלו אינן מתאפשרות כלל, או שנעשות בקושי רב. חשבתם למשל מה נדרש מאדם עיוור שמנסה לזהות את המקום בו הוא נמצא, או כיצד מתמודדים חיילים קטועי ידיים בביצוע פעולות שונות, ומה עובר על נכה שמבקש להשתמש במטרייה, אך ידיו תפוסות בקביים?

ביד שרה מבקשים כל העת להעלות מודעות לכך, ובשבוע האחרון כינסו עשרות תלמידים מאשכולות ותפוחי פיס למדעים ברחבי הארץ, לצורך הצגת שורה של פיתוחים טכנולוגיים מרגשים, אותם ייצרו במסגרת בתי הספר בהם הם לומדים. התוצאה הייתה מרגשת ומדהימה: למעלה מ-100 פיתוחים מרגשים ומשני חיים.

הכירו את "מטריקב"

אחת מקבוצות התלמידים שעלתה לגמר במסגרת הפרויקט, כוללת ארבעה תלמידים מבית ספר ישורון בקריית מלאכי: אדם אמינוב, נהוראי שמעיה, נריה הבטו ואורי וכניש, שעשו זאת בהכוונת המורה נהוראי מלכה.

כשמשוחחים איתם הם נשמעים נרגשים, ומספרים כי להמצאה שלהם הוחלט לקרוא "מִטריקָבּ". זוהי למעשה מטרייה חשמלית הנפתחת ביד אחת ומתחברת לקביים או להליכון.

איך חשבתם על פיתוח הרעיון?

"זה התחיל בכך שבמסגרת שיעורי מחשבים סיפרו לנו על הפרויקט והציעו לנו להשתתף בו", מסביר אדם. "אמרו לנו שצריכים לעזור לאנשים עם מוגבלויות למצוא פתרונות לפעולות שקשה להם לבצע או להמציא חפץ עזר, וכך ניגשנו למשימה".

התלמידים מציגים את "המטריקב"

התלמידים מציגים את "המטריקב"

"האמת היא שהיו לנו יותר מידי רעיונות", מוסיף נריה. "הועלו הרבה רעיונות טובים, חלקם קצת הזויים, כמו למשל כרית עם רמקולים קטנים שתעזור להלומי קרב להירדם בלילה, עד שהגענו לבסוף לרעיון המטריה, והבנו שהוא יישומי וגם יעיל. כי כשאדם עם קביים הולך לעשות קניות בסופר למשל, הוא צריך לסחוב שקיות, ומה יעשה אם ירד גשם? אז חיברנו סוג של תושבת בין הקביים למטרייה, על מנת שהוא לא יצטרך לאחוז בה, וידיו יישארו פנויות".

חברו נהוראי משלים אותו: "אנחנו מכירים מקרוב אדם נכה שמשתמש בקביים, וניסינו לחשוב על כל מיני רעיונות שיוכלו לעזור לו. המטרייה נשמעה בהחלט כמו פיתוח תורם ויעיל".

על דרך העבודה מספרים התלמידים: "העבודה נמשכה כחצי שנה, כשאנו משתמשים במדפסת תלת-ממד. בתחילה בנינו 'אב טיפוס' ולשם כך ניסינו כמה מטריות עד שהגענו לגודל הנכון ביותר שיכסה את כל האדם ויגן עליו מהגשם. אחרי הפיתוח עשינו כמה ניסיונות בשטח, כולל ניסיונות תחת גשם בזמן אמת. כך ראינו מה חסר ומה דורש תיקון, עד שלבסוף הייתה התושבת מוכנה".

זה המקום לציין כי מכל הקבוצות ובתי הספר שהשתתפו בתחרות, זכו ארבעת התלמידים הצעירים הללו בהצטיינות על השפעה רחבת היקף. זאת לאחר שהשופטים שמונו מטעם יד שרה ומעולם התעשייה ראו את הפוטנציאל שיש במוצר.

והיו גם קשיים במהלך הדרך. "הקושי העיקרי היה ביציבות", מבהיר נריה, "כי היה חשוב לנו שהמטרייה תהיה יציבה גם כשיהיו רוחות וגשמים. כשחקרנו יותר הבנו שהיציבות מושפעת מהגובה של החיבור, וכשמיקמנו אותו במקום הנכון – הגענו לתוצאה הטובה ביותר".

הרעיון הוא בלעדי שלכם, או שקיימים בשוק מוצרים דומים?

התלמידים מפתיעים כשהם משיבים שהם בדקו את הנושא, ומסתבר שההמצאה שלהם היא ראשונה מסוגה. "בדקנו וראינו שיש המצאה כזו המיועדת לקלנועית, אך לא לקביים", מסביר נריה.

ארבעתם מציינים כי כעת הם חולמים שהמטרייה אכן תהפוך לפיתוח שישכפל את עצמו, ויעזור לכמה שיותר אנשים מוגבלים.

ואילו המורה נהוראי מלכה מוסיף כי בסופו של דבר הוא בטוח שגם התלמידים עצמם נתרמו רבות מההשתתפות בפרויקט. "לפני שהתחלנו בפרויקט, התלמידים ביקרו בבניין יד שרה, ראו בו את הפיתוחים השונים, וטענו: 'אין מה לפתח, כבר המציאו הכל!' אך ככל שהמשכנו והעמקנו בנושא הם למדו לפתח חשיבה יצירתית, להעמיק ולפשט תהליכים, הם גם למדו כיצד לעבוד בקבוצה, ויותר מכל – למדו לפתח חמלה ולחשוב על מה שעובר על אנשים שמצויים סביבם".

פטנט לנטילת ידיים

גם ב'אולפנת הנני' בקריית מלאכי הייתה קבוצת תלמידות שנטלה חלק בפרויקט הייחודי: טוהר ביטון, מתת רוזן, אביטל ברששת,  נעה וסרטיל והדס ראודי, תלמידות בקבוצת מצוינות במדעים בכיתות ז'-ח', בהובלתה של המורה מוריה שלמה.

כבר מהשלבים הראשונים בפרויקט החליטו בנות הקבוצה לייצר פרויקט שקשור לנטילת ידיים. "ייעדנו אותו למישהו שיש לו שיתוק או קושי בהזזת אחת מהידיים", הן מסבירות, "הרי כל כך הרבה פעמים מזדמן ליטול ידיים במהלך היום, ורצינו לעזור לו לקיים את המצווה גם כשהיד לא פעילה".

התלמידות שעלו לגמר

התלמידות שעלו לגמר

התלמידות שעלו לגמר

התוצאה, כפי שניתן לראות, היא מתקן מתכת מיוחד שמתחבר לכיור ומורכב מדוושה המצויה מתחת לכיור ומתחברת לנטלה. "האדם צריך לקחת את הנטלה בידו הבריאה, למלא אותה במים ולחבר למתקן", הן מסבירות. "לאחר מכן, באמצעות הרגל הוא לוחץ על הדוושה, והנטלה בעצם נוטלת לו את היד באופן אוטומטי". הן גם מדגישות שהיה חשוב להן לאפשר שימוש במתקן גם בשבת, ולכן מלכתחילה ייצרו אותו באופן מכני ולא חשמלי.

מהיכן הגיע הרעיון?

"זה התחיל מכך שחבר של אבא שלי הוא בעל יד משותקת, ומבקר אצלנו לעתים קרובות בשבתות", מסבירה מתת. "בכל פעם אני מסתכלת עליו בזמן נטילת ידיים ורואה כמה שקשה לו ומורכב. רציתי מאוד לעזור לו, וכך החלטנו לפתח את הכלי". 

גם במקרה שלהן מדובר היה בעבודה ממושכת. "ייצרנו אב טיפוס ראשוני באמצעות חומרי יצירה שונים, ולצורך המנגנון פירקנו פח אשפה שיש לו מנגנון של דוושה, והשתמשנו בו כדי להבין איך זה עובד. חיקינו את המנגנון, וכך יצרנו את המכשיר. לאחר מכן שלחנו אותו לחברת 'פלקס' שמתמחה בלקיחת רעיונות ומימושם למוצר, והם בנו לנו את המכשיר הסופי בתוך שלושה שבועות".

כעת, לדבריהן, הן מצפות שהפתרון הזה ישמש כמה שיותר אנשים שזקוקים לו. "זה לא נראה לנו משהו יומרני, אלא פשוט וקל, אבל זה בדיוק העניין – לפעמים קצת מחשבה על מישהו, יכולה לשדרג לו את החיים ופשוט להקל עליו, וזו בדיוק המטרה".

זה המקום לציין את סיועה של עיריית קריית מלאכי לפרויקט, כמו גם את פעילותה הרבה של אביטל טסלר, מנהלת התחום של המחקרים והמדעים בקריית מלאכי. ראש העיר, אליהו זוהר, הביע את גאוותו ואמר: "הילדים שלנו הוכיחו שלא צריך הייטקיסטים מתל אביב כדי לשנות חיים. מספיק רצון טוב, יצירתיות ותחושת שליחות. הם מראים לכולנו מהי חדשנות עם נשמה".

לדבריה של טסלר, בעירייה כבר מדברים על הרחבת התוכנית לכלל בתי הספר בעיר, וגם בצה"ל ובמערכת הבריאות גילו עניין בפרויקטים שהוצגו בגמר – חלקם אף צפויים להיכנס לפיתוח מתקדם בשיתוף גופים מקצועיים.