"בחרתי לעזוב את תפקידי הדיפלומטי הבכיר בשגרירות, כדי להצטרף אל העם היהודי"

כמו עוד אלפי סטודנטים מכל רחבי העולם, איזידורה אינצ'אוסטי סנטיאגו, צעירה מפנמה, נחתה בבריטניה במטרה לממש חלום כלכלי ארוך שנים. היעד מבחינתה היה להשתלב בתחום טכנולוגיית הספנות, אבל גם היא לא יכלה להאמין, ברגע שבו דרכו רגליה בשדה התעופה הבריטי, שמסלול חייה ייקח אותה דווקא לשירות החוץ של פנמה ומשם – צעד אחר צעד – אל העם היהודי.

כעת, שנים ספורות לאחר שהשלימה את דרכה אל היהדות והתגיירה, מעניקה הסטודנטית והדיפלומטית לשעבר, שהיום קרויה בשמה היהודי עטרה נועם, ריאיון מיוחד להידברות בו היא פורסת את סיפור חייה הלא-ייאמן.

"נולדתי בשנת 1976 בפנמה סיטי", היא פותחת בסיפורה. "אבי, מהגר ספרדי שהגיע לפנמה בתחילת שנות העשרים לחייו, ביסס את עצמו במדינה הדרום-אמריקנית כאיש עסקים מצליח. הוא החזיק בבעלותו חברת תעופה. אמי שימשה כדיילת בתעשיית התעופה במשך קרוב לחמישה עשורים. למרות שהוריי נפרדו בילדותי, שניהם שמו דגש על החינוך שלי והבטיחו שאקבל את החינוך הטוב ביותר שהיה זמין באותה תקופה.

"הבית שבו גדלתי היה נוצרי קתולי, אולם לאחר מות אבי וגירושיה של אמי לאחר מכן מאבי החורג, עברנו מהנצרות הקתולית לנצרות הפרוטסטנטית. הסביבה הפרוטסטנטית הייתה שונה מזו הקתולית, והדבר השפיע עליי מאוד. עם המעבר אל הפרוטסטנטיות התחלתי לראשונה להאמין בכוח של תפילה וצום".

עם סיום לימודיה בתיכון המקומי, אינצ'אוסטי הצעירה בחרה להשתלב בלימודי פיזיקה טבעית והנדסת מכונות. "סיימתי בהצלחה תוכנית לימוד בהנדסת מדעי הים, וקיבלתי רישיון כקצינת סיפון שני למטעני סוחר וספינות טיולים. האמנתי שאעבוד לימים בתעלת פנמה המפורסמת – גאוותה של ארץ מולדתי".

אלא שאז התרחשו שני שינויים משמעותיים בתוכניותיה של אינצ'אוסטי, ואלו הובילו אותה למהפך של חייה. "תחילה אמי סירבה לנישואיי לצעיר יווני שעמדתי להינשא לו. למרות הקושי שהיה לי להיענות לכך, בחרתי לכבד את אמי ולבטל את הנישואים. זה, לדעתי, מה שסייע לי רבות לימים והעניק לי סייעתא דשמיא מיוחדת.

"שינוי נוסף שאירע לי באותה תקופה היה החלטתי לעזוב את פנמה. ביקשתי לעבור ללמוד בספרד, ביוון או בבריטניה. בסופו של דבר בחרתי בבריטניה. עשיתי שימוש באזרחות הספרדית שהייתה לי ואפשרה לי להגיע לבריטניה, שבאותם ימים חסתה תחת אמנת שנגן מתוקף חברותה באיחוד האירופי (אמנת שנגן מאפשרת מעבר חופשי של תושבי מדינות האיחוד האירופי בין כלל המדינות החברות באיחוד – ד"פ). זו הייתה בחירה לצאת לאחד האתגרים הגדולים בחיי", היא אומרת.

(בתפקידה הימי)

"רגע לפני הייאוש, מצאתי באקראי פסוק מתהילים ששינה את חיי"

ביום חורפי של סוף חודש שבט תשס"ח (5 בפברואר 2008) נחתה אינצ'אוסטי בלונדון, ומהר מאוד גילתה כי הדרך להגשמת חלומותיה צפויה להיות קשה משחשבה. "שבעת החודשים הראשונים חלפו עליי בקושי רב", היא נזכרת. "נהגתי להתפלל אז לקב"ה שיעניק לי כוח והדרכה לאן עליי להמשיך. ביקשתי בדמעות שינחה אותי למצוא עבודה יציבה הקשורה לכישוריי המקצועיים, אך משימה זו התבררה כקשה במיוחד".

לצעירה הפנמית, שהתקשתה למצוא עבודה בתחום בו התמחתה, לא נותרו הרבה ברירות, והיא נאלצה לכלכל את עצמה עם האופציות הדלות שעמדו לרשותה באותם ימים. היא לא בחלה בדבר. בתחילה הועסקה ברשת המזון המהיר מקדונלד'ס, ואפילו עבדה תקופה בניקוי האוטובוסים הדו-קומתיים האייקוניים של לונדון. "זו הייתה עבורי תקופה אינטנסיבית במיוחד, שכללה לפרקים עבודה של בין 40 ל-67 שעות בשבוע כדי לכסות את מחויבויותיי הכלכליים.

"בשלב מסוים חשתי שאני נשברת", אומרת נועם. "תכננתי כבר לשוב בחזרה לפנמה, אבל אמי יעצה לי להחזיק מעמד ולחכות עוד קצת. לצערי, התקופה הקשה ההיא גרמה גם לריחוק מאלוקים. אבל דווקא אז, מתוך הייאוש, דפדפתי יום אחד באקראי בהודעות טקסט שקיבלתי, ומצאתי הודעה שנשלחה אליי בעבר על ידי חברתי ובה היא ציטטה את הפסוק מתהילים: 'כִּי רֶגַע בְּאַפוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה'. פירשתי את הפסוק כפשוטו: הבכי יכול להימשך לילה, אבל השמחה באה בבוקר. עבורי היה זה מסר של ישועה קרובה – שעליי להמשיך ולהילחם. וכך עשיתי".

ואז גם באה נקודת המפנה. יום אחד פגשה נועם בידידה ותיקה מפנמה, שעבדה במשרד עורכי הדין 'מורגן אנד מורגן' בלונדון. השתיים התלהבו לפגוש זו בזו ושוחחו ממושכות.

זמן לא רב לאחר מכן, הופיעה נועם באופן בלתי צפוי בסרט תיעודי של ה-BBC, רשת התקשורת הממלכתית הבריטית. הסרט עסק בהגירה ללונדון, והיא שיתפה בו בנסיבות שהייתה בבירה הבריטית ועל כך שהיא מחפשת עבודה בתחום טכנולוגיית הספנות. אחת מהצופות בפרויקט התיעודי הייתה קייט ז'אן, רעייתו של מנהל הרשות הימית של פנמה בשגרירות פנמה בלונדון. הידידה שבה פגשה זמן קצר קודם סייעה לתיווך בין השתיים, ומשם, כמו שאומרים, הכול היסטוריה.

"יום אחרי השידור ב-BBC, קיבלתי שיחה מפתיעה מבעלה של ז'אן שהזמין אותי לריאיון. כבר ביום הריאיון עשו לי היכרות עם צוות השגרירות והודיעו לי שהתקבלתי לעבודה. זה הרגיש לי כמו נס. מתוך הכרת תודה נפלאה לקב"ה, הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהתקבלתי לעבודה היה להודות לריבונו של עולם.

"העבודה בשגרירות הייתה אינטנסיבית, אך מתגמלת וקלה בהרבה מהעבודות בהן עבדתי קודם לכן. בתחילה שימשתי כעוזרת אישית של מנהל מחלקת הרשות הימית. תוך חודשיים קודמתי, והשכר שלי הוכפל. עבודה זו סיפקה לי ניסיון רב ערך בתעשיית הספנות. במהלך שבע השנים הבאות, כיהנתי תחת ארבעה שגרירים, צברתי ידע נרחב ונהניתי מצמיחה מקצועית".

תגלית במושב האוטובוס

בשלב מסויים בחייה, אינצ'אוסטי בחרה להתחיל ולחקור את המציאות של חיים אחרי המוות. "ככל שהתקדם המחקר שלי בתחום, פיתחתי עניין בספר דניאל ובנבואותיו על אחרית הימים", היא מספרת. "דרך הלימוד בספר, התחלתי להעריץ את העם היהודי ולהבין כי הוא עם מבורך. התחלתי לחשוב שכדאי שאקשור את חיי עם בעל יהודי, וכך אזכה גם אני לברכות אלו. עדיין לא חשבתי להתגייר. ועם זאת, התחלתי לשמור שבת. לא ידעתי שהדבר אסור למי שאינו יהודי.

"באופן מפתיע, גם אמי הציעה לי באותה עת לשקול לשמור שבת. היא שיתפה אותי בשיחה שניהלה עם מכר משותף, שנשאר נוצרי אך קיבל השראה מיום המנוחה היהודי. הוא הסביר לה כיצד שמירת השבת, כפי שמתוארת בתורה, היא מקור לברכות עצומות לעם היהודי. אמי עודדה אותי לשמור על מצווה זו, מתוך אמונה שהיא יכולה להעשיר את המסע הרוחני שלי ולהדריך אותי אל הדרך הנכונה.

"ואם זה לא הספיק, יום אחד, כאשר עליתי לאוטובוס באחת מהתחנות הפזורות לאורך שדרת פיקדילי בלונדון, מצאתי על אחד המושבים ספר שהושאר שם. הרמתי את הספר מתוך סקרנות, כדי לראות במה מדובר, ולהפתעתי גיליתי שהוא עוסק בשבת הקדושה...

"ככל שהמשכתי לשמור שבת, הסתקרנתי יותר ויותר מהדברים הכתובים בתורה, במיוחד בכל הנוגע לפרשיות השבוע. מסע חקר זה הוביל אותי גם להעמיק בהיבטים היסטוריים של הדת, מה שהעלה בי תהיות רבות לגבי נכונות הדברים שסיפרו לי בצעירותי על הנצרות".

נועם ממשיכה ומפרטת: "לדוגמה, בספרות ההיסטורית גיליתי שרק בשנת 325 לספירה הנוצרית, הקיסר קונסטנטינוס הגדול יישם שינויים חוקיים והעביר את יום המנוחה משבת לראשון. להפתעתי, התברר לי שקודם לכן השבת הוגדרה כיום המנוחה בכל העולם – בדיוק כפי שהיהודים נוהגים עד היום. נתקלתי גם בעדויות לשוניות שונות התומכות בכך שהשבת הוא יום המנוחה המקורי של העולם. ממצאים אלה הבהירו לי שהנצרות, שמגדירה את יום ראשון כיום המנוחה האלוקי, שינתה ממה שהיה נהוג בעבר.

"גיליתי גם אי התאמות, ואף שגיאות, בתרגום התנ"ך לנצרות (הברית החדשה). לדוגמה, גיליתי סתירות בתרגום בכל הנוגע לשמות של ספרים, מקומות ואנשים. השינויים הללו שמצאתי הגדילו את תהיותיי לגבי הדיוק של הטקסטים הנוצריים".

במקביל לספקות שערערו את אמונתה הנוצרית, אינצ'אוסטי החלה להתקרב עוד אל היהדות ואף נתקלה באקראי ב'תיקון הכללי' שייסד רבי נחמן מברסלב. "התחברתי לפרקי התהילים הללו, שרק לימים אגלה כי מדובר ב'תיקון הכללי', וחזרתי עליהם מדי יום. בעקבות קריאת פרקי התהילים, חשתי בשינוי במצב הרוח שלי, והתחלתי להרגיש תחושה עמוקה של הקלה ושלווה פנימית".

האם ההתחזקות הזו הובילה אותך לשמור על מצוות נוספות, מלבד שמירת שבת?

"אכן. עם הזמן, התחלתי בהדרגה להימנע גם ממאכלים שאינם כשרים".

השגחה פרטית באתונה

שבע שנים טובות חלפו על אינצ'אוסטי בלונדון, ואז קיבלה הצעה לעבור ליוון. "התחלתי לעבוד בנמל פיראוס מטעם השגרירות היוונית ומוניתי לסגנית שגריר יוון במדינה. זה היה עבורי שדרוג משמעותי. המשכורת והתנאים היו טובים בהרבה מאלו שזכיתי להם בבריטניה".

לצד השיפור בתנאים החומריים, הקשר הרוחני בינה לבין העולם היהודי החל להיות משמעותי יותר. "ביוון התחלתי להשתתף באירועים של בית חב"ד המקומי. נהגתי גם להגיע לקבלת שבת במשך שמונה שנים, כמעט באופן קבוע".

(עם נציגת ויצו ביוון)

איך הקהילה היהודית המקומית קיבלה אותך?

"הקהילה הסבירה לי פנים ואנשיה קיבלו אותי בחום למרות שידעו שאינני יהודייה", היא משיבה. "היה גם רגע מיוחד שבו חברי הקהילה החלו להזמין אותי לשמחות משפחתיות, כמו אירועי בר מצווה – דבר שריגש אותי מאוד".

ואז הגיע ביקור מיוחד על קברו של רבי נחמן מברסלב באומן, שבו הבינה נועם באופן סופי שהיא רוצה להתגייר. "לאחר תשעה ימים באומן, עיניי נפקחו באופן סופי אל האמת שמצויה בעם היהודי. שמונה שנים מאז תחילת המסע הרוחני הזה, הפנמתי באופן סופי שהתורה והיהדות הם האמת ועמם אני רוצה להימנות".

מכאן והלאה, הדרך של נועם לגיור הייתה קצרה. "עשיתי כל מאמץ להתכונן כראוי. רב שהייתי עמו בקשר שאל אותי: 'האם את באמת רוצה להתגייר?' משהשבתי בחיוב, הוא יעץ לי שאעבור לגור בסמיכות לבית כנסת יהודי שכמוהו אין רבים באתונה. העצה שלו הציבה עבורי אתגר משמעותי, שכן התגוררתי למעלה מארבע שנים ליד מקום עבודתי בנכס מקסים וציורי. אבל בחרתי לבצע את המעבר ללא היסוס.

"לשמחתי, כאשר הגעתי לרכוש דירה סמוכה לבית הכנסת, גיליתי שבעל הדירה הוא יהודי. גם כאן ראיתי השגחה פרטית, כאשר בתחילה הוא דרש מקדמה בסך 30%, אבל בהשגחה פרטית הוא הסכים לחתום על העסקה תמורת מקדמה של 10% בלבד. זה היה לא פחות מנס עבורי, מכיוון שזה בדיוק הסכום שהיה לי".

והייתה משוכה אחת נוספת בדרך אל המעבר לדירה החדשה, כפי שהיא מספרת: "ידעתי שכדי לעבור, אצטרך למכור את כל חפציי מביתי הקודם. ארגנתי מכירה בחצר הבית, ואני זוכרת במיוחד קונה אחד – יהודי מישראל ששאל מדוע אני מוכרת את חפציי. סיפרתי לו שברצוני להתקרב אל העם היהודי, ולשם כך אני מעוניינת לעבור להתגורר בסמוך לבית כנסת. הוא שמע את הדברים בהתרגשות, הוציא מכיסו 100 יורו ונתן לי אותם עבור פריט שעלותו הייתה נמוכה בהרבה.

"לאחר שהשלמתי את המעבר, חשתי כי באתי אל המנוחה. לעולם לא אשכח את ההתרגשות שחשתי בשבת הראשונה שלי בבית הכנסת 'בית שלום'. באותה תקופה גם ערכתי צומות כדי שאזכה להימנות על העם היהודי".

(ביתה של נועם צופה על החוף היווני, חג החנוכה)

חדורת מטרה להתגייר

מעבר הדירה חיבר את נועם עוד יותר אל היהדות. "הייתי כבר חדורת מטרה להתגייר. כאן התגייס לסייע לי הרב יהודה פרץ, הכומר שהתגייר והפך לרב, ובסיועו עשיתי סוף סוף את הצעדים שהובילו להגשמת חלומי להפוך ליהודייה.

"לא אשכח את היום בו התייצבתי לפני בית הדין שבו דנו בגיורי", נזכרת נועם. "התפללתי קודם לקב"ה שייתן לי הדרכה מה לומר. במהלך הדיון הייתי נרגשת מאוד, ואף פרצתי בבכי בזמן שעניתי לשאלותיהם של הרבנים. אני זוכרת שאב בית הדין, הרב בן ציון בוגנים, שאל אותי ישירות: 'למה את רוצה להתגייר? האם אינך יודעת שיהודים התמודדו עם רדיפות לאורך ההיסטוריה?'. עניתי על כך ברגש: 'אכן, אני מודעת לחלוטין לקשיים, אבל אני חשה שזו זכות להפוך ליהודייה. הנשמה שלי נושאת את הרצון הזה כל כך הרבה שנים'. הוספתי ואמרתי להם בהתרגשות: "אני אוהבת את עם ישראל!'. הרב בוגנים היה נרגש מתשובתי, והעניק לי כפית דבש תמרים כשהוא אומר 'התורה מתוקה'.

"לבסוף, הגיע הרגע הגדול. חשתי מוכנה לחלוטין להפוך ליהודייה לאחר שנות הכנה כה רבות. ואז, לאחר כל המסע שערכתי שמעתי סוף כל סוף את האמירה המרגשת בחיי: 'ברוכה הבאה לעם ישראל. את עכשיו יהודייה'. חשתי תחושה עילאית. הבנתי שהחלום שלי התגשם".

מה היו תחושותייך לאחר הגיור?

"חשתי תחושה יוצאת דופן של שינוי. הרגשתי שינוי עוצמתי בחיי. הרהרתי אז רבות בדברי חז"ל, שאומרים כי עם הגיור ניתנת נשמה חדשה למתגייר. זה בדיוק מה שחשתי".

זמן קצר לאחר הגיור שבה נועם לישראל, הפעם כדי לחגוג סדר פסח בארץ. "התארחתי במלון מקסים על יד העיר העתיקה בירושלים. ביליתי שם עשרה ימים מדהימים. השיא היה ליל הסדר, שנערך ממש מול הכותל. מהמקום, שמחלונותיו ראינו את הכותל המערבי במלוא הדרו, נשמעה השירה 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'.

"לאחר ליל הסדר הבנתי שמטרתי בחיים איננה עוד צבירת עושר כפי שחשתי עד אז, כי אם דברים רוחניים ונעלים בהרבה".

"בשגרירות הופתעו מאוד מהחלטתי"

"עם עזיבתי את ישראל לאחר חופשת הפסח, חשתי ניתוק עמוק ביוון החומרית. למרות שהיה לי הכול כביכול – קריירה מזהירה, כבוד מהקולגות, אמון מהשגריר, ואפילו עוזרת בית ששירתה אותי בכל ענייניי האישיים – חשתי שאינני שלמה כל עוד אני בנכר, והחל לקנן בי רצון עז לעבור להתגורר בישראל. באותה תקופה, הייתה לי מעט הבנה במשמעות של העלייה לארץ ישראל; רק רציתי לחיות כיהודייה בארץ היהודים.

"גם הקושי לחיות כיהודייה ביוון הכביד עליי מאוד את השהות בה. אוכל כשר לא היה נגיש עבורי בקלות, ואף שמירת שבת הייתה מאתגרת, שכן לעיתים נאלצתי להישאר בכוננות בתפקיד. לעיתים קרובות גם לא יכולתי להשתתף באירועים חברתיים, בגלל ענייני כשרות. בסופו של דבר, גמלה בליבי ההחלטה ובחרתי לעזוב הכול ולעלות ארצה".

איך קיבלו את העזיבה שלך בשגרירות?

"השגריר ושאר הקולגות שלי הופתעו מאוד. אבל אני הייתי חדורת מטרה. ארזתי מעט מחפציי, נפרדתי מצוות השגרירות וממכרים ביוון, והשארתי מאחור את חיי הקודמים.

"בתאריך כ"ח אלול תשפ"ג (14 בספטמבר 2023) נחתי בישראל, מגשימה חלום בן שמונה שנים: לחיות כיהודייה בארץ הקודש".