משגרי טילים צמחיים: פלאי ההפצה המתוחכמת של הטבע

הצמחים מחוברים לאדמה. במובן הזה הם דוממים. הם אמנם שולחים שורשים, אבל לא הולכים. אך הם כן התברכו בטכנולוגיה מיוחדת, שאותה מגדיר הבוטניקאי ניקולס מאני "מיקרו בליסטיקה לטווח קצר, בינוני, וארוך".

עבור נבגים של פטריות וצמחים, הדרך היחידה להתרבות, אומר מאני במאמר שפרסם לאחרונה, היא להמריא במהירות מדהימה. נבגים זעירים מועפים בכוח פריקה עצום, תוך שימוש הידראולי בנוזל בלחץ, או תוך שימוש באקדח אוויר, או במנגנון חבטה ייחודי.

נתחיל בטילים קצרי הטווח: בעוד שן הארי, הסביון ודומיהם משחררים את הנבג עד שהחיבור שלו רופף, וסומכים על הרוח שתיקח אותו לכל מקום שהיא יכולה, הרי שהצמח שנקרא Deightoniella יוצר בועות נפץ בתוך הגבעולים, תהליך המכונה קוויטציה, מה שגורם לפיצוץ, המעיף את הנבגים בכוח ההדף. הפיצוץ נוצר על ידי לחץ הידרוסטאטי שלילי המתרחש ברגע שהמים מתאדים מתוך הגבעול מעל רמה מסוימת.

צמח אחר, המכונה Zygophiala, משתמש באנרגיה של קפיץ. ברגע שהגבעול מאבד מים מעל כמות מסוימת, הוא מתכופף מחולשה. ההתכופפות אורכת שניות ספורות, והיא מכבידה על בסיס הגבעול, שיוצר בתורו לחץ נגדי, ותוך מספר מיקרו שניות הצמח קופץ בחזרה בתנופה אדירה, והנבגים מתפזרים בהדף לכל הכיוונים.

לפטריות מסוימות יש טכנולוגיה אחרת: כאשר מצטבר עליהן טל, מתח הפנים שלהן מגיב למים, והן מתכווצות ומתמתחות. בצורה זו משתחררים אלפים רבים של נבגים בכל שניה (זו לא טעות, אלפים רבים בכל שניה), ומתפזרים לחלל. חלק מהם יחזרו בתור פטריות. 

ומכאן לטילים לטווח בינוני: שרכים משתמשים במנגנון של שיגור עם "קלע מיניאטורי". הם שולחים נבגים באמצעות קפיץ מתוחכם, שמזכיר את ה"קטפולטה" הרומאית שאיתה שיגרו אבני בליסטראות. הנבגים המשוגרים מהשרכים מגיעים למהירות של עשרה מטרים לשעה, והשיגור לוקח 30 מיקרו שניות בלבד. 

על השיגורים האלו למד צוות המחקר של פרופ' מאני מהסרטות בהילוך איטי שנעשו רק לאחרונה. פטריות, שרכים וצמחים שונים הוסרטו במשך זמן רב, ולאחר מכן נצפו בהילוך איטי. בסרטים ניתן לראות שיגורים חוזרים ונשנים, כאשר המהירות האמיתית שלהם במציאות היא גבוהה כל כך, עד שאינה נתפסת בעין. מספר חלקיקי שניה, הטיל שוגר, וחוזרים לשגרה.

תכונה מיוחדת של אחת הפטריות היא "נבגים אליפסואידים": הם גם מסתובבים תוך כדי מעופם, ארבעים אלף סיבובים לשנייה! זה אומר 2 מיליון סיבובים לדקה. הנבגים האלו מסתובבים מהר יותר מנויטרונים!

ואחרונים חביבים – הטילים ארוכי הטווח: פטריה בשם Pilobolus משליכה את הנבגים שלה למרחק 2 מטרים, באמצעות "אקדח שפריץ מיניאטורי", לאחר יצירת 5 אטמוספרות של לחץ בתוך המכשיר. "פטריית הארטילריה" Sphaerobolus מצוידת במנגנון פליטה, שיורה את הנבגים למרחק של 6 מטרים, מרחק עצום ביחס לגודל הזעיר של המכונה המשגרת. את השיא שובר "המלפפון המשפריץ", שזורק את הזרעים שלו למרחק של 33 מטרים, במהירות ובדיוק יוצאי דופן.

למרבה הצער, מבצעי המחקר הזה לא מצליחים לראות בכך את יד הבורא. המאמר מלא התפעלות מהמכונות המופלאות, המצוידות במנגנונים מכניים משוכללים, אבל הכל "התפתחות", הכל נהיה "מעצמו" במשך "מיליוני שנים", כאילו שאם נחכה מיליוני שנים, דברים כאלו ייווצרו מעצמם.