הקדיש את חייו לשלמות רוחנית: מי היה רבי יעקב יוסף מפולנאה?

רשקוב הוא כפר יפהפה על גדות נהר הדנייסטר, על גבול מולדובה ואוקראינה. אין בו יהודים כיום, אבל במרכז העיר ניצב בית כנסת עתיק ועזוב. לו היה בית הכנסת יכול לדבר, הוא היה משתף אותנו במחזה מופלא שהתרחש בין כתליו לפני מאתיים ושבעים שנה.

רב העיר, רבי יעקב יוסף, שהיה גם בעל נכסים ממסחר שעשה במשך השנים, נראה כאילו "משהו עבר עליו". הוא נעמד על הבימה אחרי התפילה, והודיע לכל אנשי העיר כי הוא מבקש שכל מי ששילם כסף לרב מאיזושהי סיבה, בעד מסחר, כחלק מהסכם או מכל סיבה אחרת, יבא ויקח את כספו. הוא לא בטוח שכל התשלומים נעשו בדיוק לפי הדין, ולכן, כדי לצאת ידי חובה, הוא מחלק את כל רכושו בחזרה. הרב הטיל חרם, שכל מי שחושב ששילם לו במשך החיים כסף ולא בטוח שזה היה מוצדק, שיבא וייקח בדיוק כמה שמגיע לו. מסתבר שהיו הרבה קופצים על המציאה, והרב נשאר ללא פרוטה. כאשר הגיע אדם נוסף לבקש את כספו, ביקש ממנו הרב להמתין, משכן את טליתו בבית משכון תמורת שני זהובים, ונתן אותם לאיש.

היה זה רבי יעקב יוסף כץ, שכונה בהמשך רבי יעקב יוסף מפולנאה, שכן לאחר מכן נעשה רבה של פולנאה. לא חסר לרב שום דבר בחייו. הוא היה תלמיד חכם וירא שמים, בעל ממון ובעל מקום של כבוד. אך ההיפטרות מנכסיו היתה רק ההתחלה. הוא התחיל בסיגופים ותיקונים, וביקש לתקן את עצמו עוד ועוד ולהתעלות מבחינה רוחנית.

מה שהשפיע עליו היה מפגשו עם הבעל שם טוב, שהתגלה באותם הימים. הוא שקע בעבודה רוחנית. מספרים עליו שצם במשך שש שנים, ואכל רק בלילות. אך בעיני בני העיר לא מצא הדבר חן. הם סברו כי הרב צריך להיות זמין לכל אדם, שווה לכל נפש, ולא מסתגר ומתבודד. יום אחד נכנסו לקיתונו של הרב מנהיגי הקהילה, בראשות גובה המיסים של הקהילה, שהיה אדם תקיף מאד,  והודיעו לו: אתה מפוטר. עליך לעזוב את בית הרב. בזמן הקרוב נמצא רב חדש.

רבי יעקב יוסף ראה בדבר ביזוי כבוד התורה, והוא הגיב במלים חריפות, כי יד ה' תפגע בכל מי שחוטא. ואכן, תוך זמן קצר, למרבה הבהלה, פרצה שריפה בעיר, ורבים נפגעו. ואילו בני משפחתו של גובה המיסים נדבקו כולם במחלה לא ידועה, ועמדו בין חיים למוות. אנשי העיר נבהלו ושלחו שליח לבעל שם טוב, שינסה לעצור את תלמידו, ששורף כל מה שרואה, כמו רבי שמעון בצאתו מהמערה. הבעל שם טוב השיב כי אין לו הכוחות לעצור את דבריו של רבי יעקב יוסף, שיש לו כוחות גדולים בשמים, אבל יכול הוא להחליש את מעשיו, ולכן משפחת גובה המיסים לא תמות, אלא רק נגזר עליה שיהיו להם צאצאים לא בריאים. ומאז, לפי האגדה, בכל דור נולד במשפחתם ילד אחד לא בריא.

רבי יעקב יוסף כתב את ספר החסידות הראשון בעולם, "תולדות יעקב יוסף", ובו הוא מביא הרבה רעיונות מרבו, הבעל שם טוב. מספרים שטרם פטירת רבו, הבעל שם טוב, שאל אותו מתי יפטר. ענה לו רבו הבעל שם טוב: "כשמישהו ינצח אותך בדבריו ולא יהיה בפיך מה להשיבו, תדע כי הגיע זמנך". בשמחת תורה בשנת תקמ"ב ראה רבי יעקב יוסף יהודי פשוט, שלא נמנה כלל על עדת הלומדים, שרקד ושמח עם הספר תורה בכל כוחו. רבי יעקב יוסף לא התאפק, ותמה בפניו: "מה יש לך עם התורה, שאתה כה שש ורוקד עמה?". ענה לו היהודי הפשוט: "אמת היא שאני לא זכיתי ללמוד, אבל בשמחת נישואי אחי לא אשמח?! והרי כאן הדבר דומה. אחי, בני ישראל, סיימו ללמוד את התורה ושמחים עמה. וכי לא אשמח עמם?". לשמע תשובתו זו נאלם פיו דום, ומיד נזכר בדברי רבו, והבין כי הגיעה עת פטירתו מהעולם. ואכן, מיד לאחר החג נפל למשכב קצר, ומיד נסתלק לשמי מרומים.

מסורת מספרת כי פעם, בעומדו ליד גדר בית החיים, הרגיש בחייט אחד מתושבי פולנאה כשהוא עסוק באמירת תהלים ובנתינת צדקה בסמוך למקום קברו של "המוכיח". לימים, כשביקש רבי יעקב יוסף לקנות לו חלקת קבר באותו מקום, נודע לו כי חלקה זו כבר נמכרה לאותו יהודי. רבנו הפציר בו לוותר על חלקו בשבילו, ורק לאחר שהבטיח לו כי מקום מנוחתו יהיה בסמוך לו – הסכים הלה לכך. לאחר שנסתלק רבי יעקב יוסף, עברו שנים והחייט הזה נפטר לבית עולמו. כשיצאו לחפור קבר ליד קברם של רבי יעקב יוסף וידידו "המוכיח" – כהבטחתו ליהודי זה – לא היה מקום, ואנשי החברה קדישא הניחו את מיטת הנפטר שם באוהל, וקראו בקול: הבטחתם לו מקום, אנא קיימוהו. לפתע מצאו רווח בין הקברים שהספיק בדיוק למקום קבורתו, וקברוהו שם.