מדהים: כיצד פטריית הזומבים משתלטת על מוח הנמלה?

ממלכת הפטריות היא אחת המגוונות והמרתקות בטבע. ניתן למצוא פטריות כמעט בכל מקום – מהיבשה ועד מעמקי הים, ואפילו בתוך יצורים חיים. חלקן פיתחו מנגנוני הישרדות ייחודיים להפליא, אך אחת הבולטות והמדהימות שבהן היא "פטריית הזומבים".

פטריית הזומבים, הידועה בשמה המדעי Ophiocordyceps unilateralis, היא טפיל יוצא דופן, שמשתלט על גופן של נמלים והופך אותן ל"זומבים" חסרי שליטה. הפטרייה חודרת לגוף הנמלה ומשחררת כימיקלים שמשתלטים על מערכת העצבים שלה, ובכך גורמת לה לאבד שליטה על התנהגותה ולפעול לפי הוראותיה של הפטרייה.

לאחר ההדבקה, הפטרייה מנחה את הנמלה לטפס על צמח גבוה ולנעול את לסתותיה בחוזקה סביב גבעול או עלה – תופעה המכונה "אחיזת המוות". בשלב זה, הפטרייה מתחילה לצמוח מתוך גופה של הנמלה, ולבסוף משחררת נבגים, שמתפזרים בסביבה כדי להדביק נמלים נוספות. כך היא ממשיכה את מחזור חייה, תוך שליטה מוחלטת על מארחיה.

מנגנון הפעולה של הפטרייה פשוט עוצר נשימה. קשה לתפוס איך נבג זעיר, מיקרוסקופי, מסוגל לבצע פעולה כה מורכבת ועדינה – פעולה שבני אדם היו זקוקים עבורה לציוד מתקדם, שממלא מכון מחקר שלם. בואו נבחן את המנגנון ואת השפעתו על הנמלה שלב אחר שלב.

שלב ראשון: ההדבקה

התהליך מתחיל כאשר נבג זעיר נוחת על גוף הנמלה. הנבג מפריש אנזימים – חלבונים, שממיסים את השלד החיצוני של הנמלה – ומאפשרים לפטרייה לחדור פנימה. ברגע שהיא בתוך הגוף, היא מתרבה במהירות במחזור הדם של הנמלה. בשלב זה, הפטרייה נמנעת מלהרוג את המארחת, ומתמקדת במערכת העצבים המרכזית שלה. לאחר מכן היא חודרת למוחה, ומתחיל השלב הבא.

שלב שני: שליטה מוחית

כשהפטרייה מגיעה למוח, היא משחררת תרכובות כימיות דומות לנוירוטרנסמיטורים, שמאפשרות לה להשתלט על התנהגות הנמלה. הכימיקלים הללו משנים את תפקוד המוח, והנמלה הופכת למעין כלי בידי הפטרייה.

שלב אחרון: התפשטות

לאחר שהפטרייה משלימה את השתלטותה, היא מורה לנמלה לטפס לגובה של כ-25 סנטימטרים על צמח, שם שוררים תנאים אופטימליים לגדילתה – לחות גבוהה וטמפרטורה מתאימה. שם הנמלה נועלת את לסתותיה ב"אחיזת המוות" על החלק התחתון של העלה – האזור שבו הפטרייה מוגנת ביותר. לאחר שהנמלה מעוגנת היטב, מתחיל שלב ה"תפטיר": הפטרייה יוצרת רשת של חוטים דקים שמתפשטים בגוף הנמלה, מפרקים את רקמותיה העדינות ומשתמשים בהן כמקור אנרגיה. תוך כמה ימים עד שבועיים, גוף הפרי של הפטרייה בולט החוצה, לרוב מהראש או מהחזה של הנמלה. בקצהו נמצאים שקי נבגים חדשים, שמשתחררים, נופלים לקרקע או נישאים ברוח, ומחפשים נמלה חדשה להדביק.

תגובת הנמלים האחרות

אחד ההיבטים המדהימים בתהליך הוא האינטראקציה בין הנמלה הנגועה לחברותיה בקן. בתחילה, הפטרייה מסווה את ההדבקה: הנמלה ממשיכה להתנהג כרגיל, אוספת מזון ומתקשרת עם נמלים אחרות. הפטריה אפילו מחקה את ריחה הטבעי של הנמלה, כדי שלא יבחינו בשינוי. אך כשהנמלה מתחילה להראות סימני חולשה או תנועות מוזרות, הנמלים האחרות עשויות לחשוד ולהתחיל להתרחק ממנה, במיוחד אם הפטרייה כבר לא מצליחה להסתיר את השינויים בריח.

בשלב העזיבה מתרחש דבר מעניין נוסף: אם הנמלה לא מצליחה לעזוב את הקן בזמן, חברותיה עשויות לזהות אותה כאיום. מחקרים הראו שמינים מסוימים של נמלים, כמו נמלת הנגר, מפתחים התנהגות הגנתית – הן תופסות את הנמלה הנגועה ומסלקות אותה מהקן. כך, כשהנבגים של הפטרייה מתפזרים, הם לא מדביקים את שאר הקן. במקרים מסוימים, הנמלים אף "מוציאות להורג" את הנמלה הנגועה, ומפרקות אותה לחתיכות, כדי למנוע מהפטרייה להתפשט ולהדביק נמלים נוספות.

המנגנון המתוחכם והמפליא של "פטריית הזומבים" טמון כולו בנבג זעיר ומיקרוסקופי. בהתקן הקטן והמשוכלל הזה מצויים גם התוכנה של מנגנון הפטרייה על כל מורכבותו וגמישותו, וגם יחידת הנדסה כימיקלית, המסוגלת לייצר לעצמה את כל החומרים הדרושים לה למטרתה העדינה והמורכבת. הבריאה שלנו מפליאה בחכמתה. זה מדהים, כיצד דבר קטן כל כך כולל בתוכו חכמה רבה כל כך. העולם כולו זועק ומכריז על בוראו. כל מה שצריך זה רק להביט ולראות איך הבריאה כולה פועלת לרצונו של הבורא, ופשוט לומר אמן.