מרתק: האם תאים מסוגלים להרגיש?

"התא החי, שמרכיב את גופנו, הוא חכם מאד", אומר הביולוג הגרמני פרופ' פרנטיסק בלוסקה.

"כמובן", משיבה לו המראיינת, "ברור שהוא מתוחכם מאד. אנחנו עדיין לא סיימנו לחקור עד כמה הוא מתוחכם".

"לא הבנת", משיב בלוסקה. "לא מתוחכם, חכם. את מבינה את ההבדל? המחקר שלי מוכיח שהתא מרגיש. הוא לא כמו מחשב משוכלל, הוא לא כמו מעבורת חלל, הוא מרגיש".

"האמנם? כיצד ניתן לדעת זאת? האם הוא לא נוצר כך? האם אין בו מידע גנטי שמפעיל את המערכות המתוחכמות שלו?".

"לא", משיב בלוסקה, "זה לא הסיפור".

בספטמבר 2023 פרסם בלוסקה מחקר פורץ דרך. לדבריו, כל ההתקדמות האדירה בחקר התא עדיין כבולה לתבנית שנוצקה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כ"מידע גנטי", אבל זה כבר מזמן לא מסביר את הממצאים. בלוסקה מתעד פעילות של יצורים חד תאיים, סוגים של חיידקים, בעין המצלמה, המגדילה פי מיליונים, כמובן.

במצלמה ניתן לראות, ובמחקרו יש צילומים, כיצד יצור חד תאי שולח חוט, שערה ארוכה, כדי ללכוד רכיב גנטי שנמצא אצל חיידק אחר, מה שמכונה "העברה אפקית של גנים". כך, למשל, חיידקים יכולים לזכות בעמידות לאנטיביוטיקה. מספיק חיידק אחד שהגנטיקה שלו עמידה לאנטיביוטיקה, וחבריו עומדים בתור לקחת ממנו את קטע הדנ"א המתאים ולשבץ אותו בעצמם. מה שמוכיח שלא הגנים גורמים את ההתנהגות, אלא להיפך, התא גורם לשדרוג הגנטי, לפי... הרצון שלו.

נכון, זה לא רצון כפי שאנחנו חווים את הרצון שלנו, ובכל אופן, זו לא פעולה שנובעת מהגנים. הגנים לא יעזרו לתא בכל המטלות שלו, אומר בלוסקה, שכן פעולה גנטית לוקחת זמן רב (החומר הגנטי מוגן בתוך שכבה שנקראת "כרומטין", והיא נחשפת ושולחת פקודות במשך זמן שיכול לקחת ימים), ואילו התא מגיב בעשיריות שניה לסביבתו. התא צריך  לשמור על איזון כל הזמן, כל תא שואף לחיות, אם הוא לא יותאם לסביבתו הוא ימות. כאשר החום בסביבת התא עולה, הוא משחרר מתוכו חומרים שיכולים לגרום לו לחימום יתר. כאשר התא נמצא בסביבה מלוחה – הוא מגביר את האטימות של דפנותיו, כדי שהמלחים לא יזיקו לו. לתא יש מעטפת בשם ממברנה, שהיא חדירה לפי "רצונו" של התא, הוא יכול לשחרר דרכה חומרים וגם לקלוט חומרים. "התא מגיב תוך אלפיות השנייה", אומר בלוסקה. "זה לא יכול להיות גנטי".

מסקנתו נשמעת כדבר שלא ייאמן, אבל הוא בטוח בדבריו. הוא מראה כיצד התא מתפקד כיחידה אחת, חלקים שונים בתוך התא משתפים פעולה לגבי תגובה למצב הסביבתי. חוקר נוסף מצדד בעמדה הזו: ד"ר פרדריק סלייז'פסביק מלונדון. הוא טוען כי לתא יש יכולות "קוגניטיביות", הוא מעבד את המצב שאותו הוא חש בדרך כלשהי, ופועל בהתאם למצב.

ואילו כאשר מצרפים כמה תאים יחד, הפעילות שלהם כאילו מתואמת, משותפת. הם חולקים מידע זה עם זה. יש כאן פעילות תודעתית שמתרחשת מיליוני פעמים בתוך הגוף שלנו כל הזמן. למזלנו, המוח שלנו לא נחשף לכל האינפורמציה הזו, כי היינו משתגעים, אבל ברמה מסוימת, מתחת למודעות שלנו, ישנו בתוך הגוף חדר מצב המקבל החלטות בכל רגע. ויסות חומרים, קירור וחימום, פעולות כימיות וביולוגיות – כולן מנוהלות ומתופעלות להתמודד עם אינסוף בעיות ותקלות. בדרך כלל הגוף פשוט פותר אותן בדרכים המתוחכמות שלו, שלא יכולות להיות רק גנטיקה.

קשה לנו לדעת אם ההגדרות של המלומדים האלו מדויקות, אבל ברור לנו כי כל החכמה האדירה הגנוזה בתוך כל תא חי אחד, היא חכמת הבורא, שלא יכולה להיות מוסברת בשום אופן אחר.