האם נשמה יכולה לצאת מהגוף? הפרופסור מסביר את התופעה המטלטלת

האם נשמה יכולה לצאת מהגוף? יש אנשים בדורנו שקשה להם לקבל את קיומה של נשמה. הם לא בטוחים שיש להם עצמם נשמה, ולכן ודאי לא יאמינו שנשמה יכולה לצאת מהגוף. אם יש רק גוף ורק מוח, אין שום דבר שיכול להיות מחוץ לגוף. ובכל זאת, נטענת הטענה שנשמה יכולה לצאת מן הגוף!

פרופ' קלוד מיסייה, פסיכולוג וחוקר מח מאוניברסיטת אטווה שבקנדה, מרצה במשך שנים על חוויות סף מוות, שבהן, כידוע, האדם חווה יציאה מגופו. המחקרים והתיאורים בנושא הזה מוכרים. בהרצאותיו רגיל מיסייה לספר על מחקריו של הקרדיולוג מייקל סאבום, שתיעד עדויות ותיאורים של אנשים שעברו חווית סף מוות, ותיארו דברים שנראו מלמעלה, לנשמה שמחוץ לגוף, ולא יכלו להיראות דרך העיניים שלהם, שהיו בכלל עצומות או מכוסות. כן הוא מצטט מחקרים המראים כי כ-7% מהאוכלוסייה חוו תופעה כזו במידה מסוימת. אך ההפתעה של הפרופסור קלוד הגיעה באחת מהרצאותיו לסטודנטים לפני כעשור. בסיום ההרצאה ניגשה אליו סטודנטית בת 24, וסיפרה לו כי היא עברה פעמים רבות חוויה של יציאה מהגוף. "זה רק לאנשים שנוטים למות? חשבתי שכל אחד יכול לעשות את זה...", אמרה בתמימות.

הסטודנטית, גייל שמה, סיפרה שבהיותה ילדה קטנה, כאשר התקשתה להירדם בצהריים, בשכבה על המיטה, היתה מתנסית ביציאה מגופה. כעת זה קשה לה יותר להגיע למצב, אבל עדיין אפשרי בהחלט, וקורה מדי פעם.

קלוד מיסייה הסתקרן מהתיאור, ורצה לבדוק אותו. הוא לא  מאמין לסיפורים, הוא איש מדע. גייל הגיעה למעבדתו. מוחה חובר למכשיר MRI, היא נשאלה סדרה של שאלות, וגם תרגלה את ה"יציאה מהגוף", לפי ממצאי ה-MRI, אכן החלקים במוח שהופעלו באותו הזמן היו אותם חלקים הפועלים במקרה של מוות קליני. "צומת הרקה והקודקוד" הראה פעילות יתר – זה הוא מקום ייחודי במוח, שכאשר המוח המרכזי פגוע – יש לו יכולת עצמאית, כביכול, ולכן הוא מתעורר במקרה של פגיעת מוח.

גייל תיארה שהיא מסוגלת לבצע פעולות כגון להתנועע, להתרומם, להסתובב. הפעולות האלו גורמות לה לתחושה ממשית של ביצוען, כל זאת בהקיץ ולא בחלום. גם אם היא מסתובבת יותר מדי מהר, היא חשה סחרחורת, וכך הלאה. אך גופה לא נע ולא זע.

המחקר תועד במאמר של קלוד ועמיתיו, תחת הכותרת "התנסות של גוף נוסף". כתב עת מכובד (ושפיט) פרסם את המאמר ואת התיעוד של הניסוי. בין השאר תואר: "בתוך מכשיר ה-MRI, פרופסור מסייה ושותפו הטילו על  גייל שש משימות שונות. במחציתן היא התבקשה לצאת באופן יזום למסע חוץ גופי כזה, וכך הם יכלו לסקור את הפעילות במוחה תוך כדי ההתנסות. במשימות אחרות היא התבקשה לדמיין את עצמה מבצעת תרגילי התעמלות ספציפיים, או נדרשה להזיז באמת את אצבעותיה, ולאחר מכן רק לדמיין שהיא מזיזה אותן. כשגייל התבקשה רק לדמיין שהיא מבצעת תרגילי התעמלות, היא דיווחה שהתחושה היתה שונה, שהרי לא ממש חשה את התנועות עצמן, בניגוד לרגעים האחרים, שבהם התנסתה בחוויות חוץ גופיות".

רקפת תבור, הסוקרת תופעות על הגבול שבין מדע ותודעה, כותבת לסיום: נראה שבכל הקשור להבנה של המדע לגבי מה שבאמת קורה כאשר אדם מרגיש שגופו יוצא ממנו. יש עוד דרך לעשות עד שיגיעו לתשובות. זה עוד יותר כך כשהחויה קורית באופן יזום, כמו במקרה המפתיע של גייל, כלומר, ללא אירוע מיוחד של חוויה על סף מוות, המהווה טריגר או הסבר מסוים".